ארכיון כותב: אומי לייסנר

יום השואה התשנ"ז

היום הגשתי עדויות ליד ושם על שם הוריה ואחיה של סבתא שלי מצד אמא, חנה לבית גרב. מכולם, רק לסבתא שלי יש קבר וחשבתי שבכך ניתן להעניק גם ליתר בני המשפחה מעין קבר ולכל הפחות, מעין מצבה: לייב (אריה לייב) ושפרה גרב וילדיהם בריל, צילה, הרשל ולאה — ובני זוגם ובניהם, שאפילו את שמם אינני יודעת וגם על עצם קיומם ...

קרא עוד »

תהילתו

סבא שלי מצד אבא היה מחסידי גור ולמרות שלא חי בתוך אותה קהילה רוב חייו, הוא נשאר מאד קשור אליה. אני, לצערי העמוק, מעולם לא הכרתי אותו, אולם גדלתי על ניגוניו. מישהו פעם אמר לי שהניגונים של חסידי גור הם פחות מנגינות מאשר מוראלים. אינני יודעת לומר אם זה נכון באופן כללי אבל בידי לאשר שה"אחד מי יודע" שלנו בליל ...

קרא עוד »

לציטוט 2

"אני מקריח באופן לא מדויק ולא סימטרי ובשום שלב אני לא מתכוון לגלח את הראש. אני חושב שבישראל יש את אחוז המתקרחים הגבוה ביותר שעושים כך. בעיני זו קרחת קשוחה, שמנסה להסתיר את הפחד, הקורבנות, הפסיביות, החולשה." חנוך פיבן, מוסף הארץ, 27 בינואר 2017, עמ' 74.

קרא עוד »

לציטוט 1

מולי ברחוב צעד איש זקן ובדיוק כאשר הוא עבר על ידי שמעתי אותי אומר דבר-מה לפלפון שלו ומיד עצרתי לצד הדרך על-מנת לרשום אותו, שיעמוד לי לעת הצורך. הנה המשפט: "המציאות וניסיון החיים שלנו ייעשו את שלהם ולאט לאט נמצא פתרונות."

קרא עוד »

סוף

בן השבע שלנו סיפר לי שפעם עשה קקי ממש מושקע, בצורת דרקון, יחד עם תינוק. רק חבל (אנחה) כי בסוף אתה חייב להוריד את המים. כל דבר נגמר בסוף. החיים נגמרים בסוף. רק אהבה, אין לה סוף.

קרא עוד »

חי בסרט

בתנו עושה הומסקולינג השנה. החלטנו לעשות ימי ב' בבוקר, בוקר סרטים. חבשתי שזה רעיון טוב שהיא תכיר כל מיני סרטים קלאסיים שמהווים חלק מן התרבות שלנו. זאת אומרת, שראינו בילדות שלנו. אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מתמלאת בספקות. בסרטים, הרי, רוב הזמן האנדרדוג מנצח. זאת אומרת, רק בסרטים.

קרא עוד »

כמה זמן

חזרתי למקום הטבעי שלי השכם בבקרים – ליד הכיור מכינה ארוחות עשר ועוד. לפעמים יוצא לי לעמוד שם שעה וחצי. ולפעמים, כמו הבוקר, אני משחררת אנחה ואומרת וואו, כמה זמן זה לוקח לי. רק הפעם ענה בן השבע: זה בגלל שאת משקיעה כל כך הרבה. ואתם אומרים: גברת, את לא צריכה לרשום כל פיפס שהילד אומר. אבל תודו, כמה פעמים ...

קרא עוד »

הלך לעולמו השכן הזקן

הרב זכריה בראשי (ז"ל) היה גר ברחוב שלנו, במרחק של כמה בניינים. קראתי עליו בעיתון אבל רק פעם אחת ראיתי אותו, זאת אומרת, אני מניחה שזה היה הוא. ראיתי איש זקן עוזר להיכנס לאוטו שלו איש עוד יותר זקן, עד כדי כך שהוא נראה פשוט שקוף. אני זוכרת את זה כי הבן הבכור שלנו נולד חודשיים לפני הזמן וקרוב לאחר ...

קרא עוד »

ברצינות

אבא שלי אמר לי פעם שאני לוקחת את החיים ביותר מדי רציניות (“You take life too seriously, cooki”). אני חושבת שהוא צדק. פעמיים, הוא צדק. בזה שאני לוקחת את החיים ביותר מדי רציניות, וגם באמירה הכללית המשתמעת – שאין לקחת את החיים ברציניות כל כך. ככל שאני גדלה בשנים, כך אני מצליחה להבין מה הוא ביקש ללמד. (אז רציתי לומר: ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר