הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

אהבה במבט שני

מאז פרוץ מגפת הקורונה, כולל חצי השנה המטלטלת האחרונה, מצאתי דרך מפתיעה להתמודד עם מציאות חיינו שהלכה והתעפרה: לימודי שואה. עתה, בתוך הסיוט המתמשך הזה, עם סיפורי הזוועות, מחד, ובן על מדים בדרום מאידך, מדובר באפיק בריחה מפחיד מדי. למרות זאת, באחד הימים, החלטתי להתחבר להרצאה המקוונת השבועית שניתנת מטעם יד ושם. הנושא היה בית ילדים בברלין שניהלה ביאטה ברגרן ...

קרא עוד »

איזה ספר

"בתור ילדה, איזה ספר הכי עורר אצלך את הדמיון?" שאלה המרצה ומיד חשבתי לעצמי. פעם, לאחד מימי ההולדת המוקדמים, קיבלתי ספר מעשיות אודות בעלי חיים. בסיפור האחרון תוארה החברות בין קומץ חיות חמודות – שפנה, עכברה, ינשופה, ברבזה, כאלה. והיה והחיות הרו וילדו, כולן, חוץ מן הינשופה והיא היתה עצובה מאד, מאד. בהמשך, התאספו להן החיות האימהות והחליטו שכל אחת ...

קרא עוד »

התגייסות

מזה כמה ימים, אני על סף בכי. לא יודעת מדוע. רק במהלך היום אתמול, כשאני והבת הגדולה מסתובבות ביחד בכל העיר, אוספות כל מיני פריטים המופיעות ברשימה שקיבלה מצה"ל, הבנתי שאני מתרגשת לקראת הגיוס שלה. הבוקר, כשנפרדנו ממנה בגבעת התחמושת בברכת "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", כבר יצאו הדמעות עצמן. שני ילדים על מדים. חייבת לעמוד בזה איכשהו.

קרא עוד »

על מבוכה ומבוכים

לאחרונה קיבלתי דחייה בקשר למלגה שמאד מאד רציתי לקבל. ניסיתי מה לא ניסיתי כדי להכין את עצמי אבל דבר לא עזר; כשהגיע המייל המוכר, עם כל ה"קיבלנו כ"כ הרבה הצעות מצוינות השנה…", התאכזבתי מאד. אחר-כך אמרתי לעצמי שאני חייבת לא לתת לדברים כאלה למשוך אותי למטה, שצריך לקחת "דחיות" ולרוץ אתם בכיוון ההפוך, כלומר, להתנגד לכוח המשיכה ולנצל את חופש ...

קרא עוד »

ל"שלושים" של אחיין אהוב

בשבילי, ונדמה לי שעבור רבים מבני המשפחה, החיים מתחלקים ל"לפני" ו"אחרי" ככל שמדובר באבידה שלנו של אליוס. כלומר, גם לפני כן ידענו שמתרחשות טרגדיות, אבל לא ממש האמנו. ליווינו את אליוס במאבק שניהל נגד הסרטן במשך שנים. וככל שהוא חלה יותר, כך מצאתי את עצמי שואלת שאלות בדבר מהות החיים, כמו למה נבראנו בכלל? ואיך זה, שאנחנו מולידים ילדים, ומגדלים ...

קרא עוד »

קטע

קטע מתוך הריאיון עם לי קורזיץ, אלופת עולם ארבע פעמים בגלישה. שום דבר לא עצר אותה – גם לא פציעה מחרידה שעברה בהוואי כשהיתה בפרישה זמנית מגלישת רוח ב-2008, ועברה לגלישת אקסטרים. בזמן שהיתה ביום צילומים לספונסרים שלה בסבב גלישת האקסטרים, גולש ישראלי אחר פגע בה עם חרטום הגלשן שלו, קורזיץ הסתחררה בין גלי הענק, עפה על הסלעים ושברה שתי ...

קרא עוד »

הבחירה בידייך

“[T]he biggest prison is in your own mind, and in your pocket you already hold the key: the willingness to take absolute responsibility for your life; the willingness to risk; the willingness to release yourself from judgment and reclaim your innocence, accepting and loving yourself for who you really are – human, imperfect, and whole.” Edith Eger, The Choice,(2017), 358.

קרא עוד »

אוי לי, מה עשיתי 2

קל לדבר, כמובן. אני דווקא מבלה שעות בחיי עמוק בתוך הרהורים וחשיבה חוזרת על טעויות שעשיתי. לפעמים נראה לי שזה מגיע לרמה של פוסט טראומה, כשאני כמעט חיה מחדש את האירוע ומרגישה את עצמי מתכווצת מבושה ומבוכה. לאחרונה קראתי מישהי שאמרה שאין טעם לשקוע בחרטות, הרי עשית את המיטב בעינייך בנסיבות. יופי. עכשיו אני גם צריכה להתחרט על כל הזמן ...

קרא עוד »

אוי לי, מה עשיתי

אגב, באותה מידה, כך גיליתי, אי אפשר ללמוד מהטעויות של אחרים. את חייבת לעשות אותן בעצמך. וגם אז, עשויות לצוץ בעיות, כי אין שתי סיטואציות שדומות לחלוטין ומה שלא היה נכון למציאות אחת עשויה להיות נכונה למציאות אחרת. למרות הדברים האלה, הדרך היעילה ביותר להתייחס אל הטעויות שלנו עצמנו היא בטור חווית לימוד לעתיד.   There’s a Japanese art called ...

קרא עוד »

ביני לבין עצמי

נדמה לי שלאליוס (ז"ל) היה את זה, המינון הנכון של אגו. הוא שאפשר לו גם להאמין בעצמו ולהוביל וגם להכיר תודה. (אחד העיתונים תפס את הנקודה ותיאר אותו כך: 'smart, sharp, stubborn, and a first-class doer.') גם לאבא שלי היה את זה, פחות או יותר (אולי מעט פחות מאשר יותר, אבל כשזה בא למינון הנכון של אגו, שגם ככה כל ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר