בננות - בלוגים / / האישה מרחוב הברושים
ספרות חיפאית חדשה
  • נועם מאיר שדות

    אמן, משורר וסופר, מתמטיקאי ואיש מחשבים. לומד מכל אחד. ובעיקר איש העולם הגדול. מאמין בתורת ישראל.

האישה מרחוב הברושים

האישה מרחוב הברושים כל הזמן רצתה אהבה. היא הסתירה את עובדת מחלתה. לא רצתה שידעו. היא פחדה מהסטיגמה. הרי היא ידעה מה החברה חושבת על אנשים כמוה. היא כבר בגיל העמידה עדיין ללא בעל, ללא ילדים, כמהה לאהבה, לזיון, לסקס, לאיש האחד והיחיד שיגאל אותה ממצוקתה, מבדידותה, מהתלות באביה אותו היא אוהבת. אך האישה מרחוב הברושים יודעת שהכול תלוי ברופא, והוא מה אכפת לו. כל חודש היא באה עם בוכטה של מזומנים, והוא מזריק, נותן מרשם, תרופות וכדורים. העיקר שאף אחד לא ידע, העיקר שהכול יהיה סודי.

 

איך הכרתי את האישה מרחוב הברושים ? יום אחד הלכתי ברחוב האלונים, פניתי ברחוב הרקפת, והנה בצומת של רחוב הברושים אני רואה אישה בלויית סחבות, הולכת מחזיקה עגלה. ישר ידעתי, האישה הזאת מעולם לא שכבה עם גבר. התשוקה בערה בי בחמת זעם. ידעתי שאני רוצה אותה. נמשכתי במן משיכה מטורפת. כמובן שלא עברתי על החוק, הן אני עברתי את השמונה עשרה, עוד שבועיים מתגייס, והיא כבר פורחת בזקנתה.

 

הצעתי לה לעזור לסחוב את העגלה, כמו שמצפים מבחורים כמוני לעשות, והיא אולי ראתה בי מן קוסם שיכול לעזור לה, מיד הסכימה. אנשים תלו בנו מבטים, אולי חשבו שאנו אם וילדה, אבל לא היה אכפת. התחלנו לדבר. סיפרתי על עצמי, על בית הספר, על השאיפות להיות עורך דין, על משחקי הכדורגל עם החברים והיא סיפרה על חייה העלובים, על דירתה הקטנה ועל הרופא. הרופא היווה את עיקר השיחה.

 

בתור עורך דין לעתיד, ידעתי שעלי לטפל ברופא הזה. הבנתי שיש פה קשר של תלות. אמרתי לעצמי, לא יתכן שבמדינה כמו שלנו רופא ינצל את אהובתי החדשה. ביררתי כמה פרטים עליו. מיהו אותו רופא, איפה הוא מקבל, מה מקצועו, וכמה כסף הוא גוזל לה מהכסף אותו היא מקבלת מאביה הישיש.

 

למחרת, (טוב, יום אחד צריך לעכל את האהבה החדשה הבוערת בעצמות) הלכתי לבקר את אותו רופא. הוא כמובן התייחס אלי בזלזול. "אני לא מוסר פרטים על מטופלים," אמר. אבל אני לא פחדתי. החלטתי לנסות טקטיקה שונה. "אתה יודע עם מי יש לך עסק, אני מהמטכ"ל." כשהוא שמע את זה, פניו החווירו. הבנתי שהוא מסתיר כסף שחור מתחת לשולחן. ידעתי שיש לי דג שמן בחכה, ויצאתי כולי מאושר.

 

הלכתי לאישה מרחוב הברושים וסיפרתי לה מה שמצאתי אבל היא נורא כעסה : "איך אחיה בלי הדוקטור ?" שאלה. "אבל הוא לוקח כסף שחור," אמרתי לה, "זה לא חוקי". התעקשתי והתעקשתי, אבל זה לא עזר. היא התחננה בטון מינורי שלא אטפל ברופא אבל אני ידעתי שאהיה עורך דין לעתיד והחלטתי בכל אופן לטפל ברופא הזה אפילו על חשבון היחסים עם האישה מרחוב הברושים.

 

סבא שלי עורך דין אמיתי, את זה עוד לא סיפרתי לכם. הלכתי אליו, וסיפרתי לו את אהבתי החדשה. סבא שלי לא נותן לי כסף, כמו שאביה של האישה מרחוב הברושים נותן לה. אני צריך לעבוד בשביל זה. כל הקיץ מאז שעזבתי את בית הספר אני עובד אצלו במשרד, והנה מצאתי תיק עם שמו של הרופא. סבא הוא עורך דין פלילי, והבנתי שהרופא הזה מועמד לדין בעוון שחיתות ושסבא שלי מטפל בתיק בשביל הרופא.

 

הבנתי שמיד עלי לחשוף בפני סבא את כל העניין. פניתי אליו ואמרתי לו את כל מה שמצאתי. הוא הסתכל על הדברים אחרת. האישה מרחוב הברושים לא עניינה אותו בכלל. בשבילו היא הייתה דבר שצריך להיפטר ממנו. לא עניין אותו בכלל שאני מאוהב בה, לא עניין אותו בכלל שאני מתגייס עוד שבועיים, שאני רוצה אישה, שיש לי תשוקות. עליו להיפטר מנוכחותה וזהו.

 

אז אמרתי לסבא : "אל תדאג סבא, אני אעזוב את האישה מרחוב הברושים, המקצוע קודם לכל." ועזבתי את האישה מרחוב הברושים. אפילו איך קוראים לה אני לא יודע. פעם שמעתי חנה, פעם לאה, אבל אני בכלל חושב שקוראים לה דינה, כי זה השם האהוב עלי, בכל אופן, עכשיו אני בצבא, יורה על מחבלים, וחושב עד כמה יכולתי לעזור לאישה מרחוב הברושים ועד כמה המדינה שלנו הפוכה. דברים לא מתנהלים כמו שצריך. הכול אי צדק.

 

7 תגובות

  1. היי נועם.
    מעבר לקלילותו ופשטותו החיצוניים של הסיפור מבצבץ יאוש אינסופי ועולם שחור ממש. כתבתי את זה היום אצל אילן ברקוביץ' בקשר לשירך. אפשר עוד להביא את הסיפור לכדי שלמות וכדאי כי יש לו פוטנציאל הכאבה אדיר.

    • הי שרה,
      תודה על התגובה.
      אנסה לשפר את הסיפור.
      אך באמת שאין לי כל כוונה להכאיב.
      אני לוקח פרטים ממציאות חיי
      ובונה אותם כפי שהם מתיישבים אצלי.
      כנראה שאצלי הם מתיישבים אחרת.
      לא יודע.

      • כנראה שמציאות חייך מלאה כאב ואתה אפילו לא מודע לכך.

        • שרה שלום,
          קודם כל את מוזמנת לראות את התגובה שכתבתי על שירך "כוכב", כדי להבין מהו מקור כאבי.
          דבר שני, מציאות חיי כרגע, ואני מדגיש כרגע, כי לכל אדם יש עליות ומורדות אכן מלווה בכאב.
          שלך, נועם.

          • כמו לכולנו, נועם.
            אף אחד לא כותב מתוך אושר ושלווה.

          • כן, שרה אני מניח שאת צודקת.
            כל אחד רואה את עולמו הצר.
            אני מניח שלכל אחד יש שק שהוא סוחב.
            והשק הזה לפעמים כבד.
            מחר אני מבטיח להסתכל בבלוגים של אחרים.
            היום אני עייף ודואב,
            וגם הרגליים כואבות.
            לילה טוב לכולם.

  2. היי נעם
    יש בסיפור את פני התקופה לפני צדק חברתי… אדישות
    הגיבור פורץ דרך הוא רואה את האנושי, הוא רואה את הכאב… וגם לו יש כאבים שרשרת החיים
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנועם מאיר שדות