מקום מוצל וקריר
  • חבצלת שפירא

שמיכה

היה צפוף ובמרכז היה חלל עצום רֵיק   כשהיה קטן היה בא אלי מכסה את עיניי ואומר אבא תנחש מי   העמידו אותי ונתנו לי מילים לקרוא עתיקות וקראתי את המילים   ואיך אביט שוב בעצים ומה לי ולאֵל אחר או כזה אל חלוש, אל אכזב, אל רזה   האתים. היה חם ורעדתי.   אני מנסה לקרוא לו אבל הוא ...

קרא עוד »

עור

"היד הכותבת היא היד הכואבת" (גיליה בר לוי) מה קרה לך ביד, שואלים, זאת כווייה? התקרבת מדי לאש? באיזו אש נשרפת, רוצים לדעת, זה כאב? מה קרה לך ביד? הכיש אותך נחש? שרט אותך חתול? או נאבדת ביער, ומכשפה קיללה אותך, עשתה לך עין הרע. מה קרה לך ביד. אולי היית יותר מדי בשמש? או שהגשם, כמו שֶׁמים עושים, שטף ...

קרא עוד »

תחילתו של תום

 תּוֹם נוֹלַד בְּלֵיל עֲרָפֶל. הֶעְפַּלְתִּי אָז בַּכְּבִישׁ הָעוֹקֵף אֲבָל תּוֹם לֹא הִתְבַּלְבֵּל וְיָצָא כְּמוֹ נְמִיָּה הֵגִיחַ מֵבִין הַשֵּׁיחִים וְקָפָא פָּעוּר כֻּלּוֹ מוּל הַפָּנָסִים שָׁקוּף וְרִירִי וְדָמִי, הַהַתְחָלָה שֶׁל גּוּף עֵירֹם הָרְקָמוֹת הַחֲשׂוּפוֹת וְהָאוֹר פִּלֵּחַ אֵיזוֹ צְעָקָה בְּפָנָיו כְּמוֹ חַיָּה קְטַנָּה עֵינָיו נָצְצוּ קְפוּאוֹת וּשְׂעִירוֹת, כְּמוֹ גּוּר רְצִינִי הִתְנַשֵּׁף. תּוֹם חָצָה אֶת הַכְּבִישׁ כְּמוֹ חוֹלֵד אוֹ שָׁפָן וְנֶעֱלַם בֵּין הַסְּלָעִים. אֲבָל ...

קרא עוד »

אחרי היום הארוך בשנה

כְּכָל שֶׁהַיָּמִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים, הַשְּׁתִיקוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְאָרְכוֹת. בַּחשֶׁךְ רוֹאִים: לֹא נוֹתַר לָנוּ דָּבָר לוֹמַר זֶה לְזֶה. מְשֻׁעְמָמִים, אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לִישֹׁן מֻקְדָּם; שְׁנָתֵנוּ קְטוּעָה, מְקַרְטַעַת צוֹלַעַת וּמֻתֶּשֶׁת. אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים עַל מְקוֹמוֹת יָפִים, הָרִים וּמַפָּלִים; אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים הַרְבֵּה, בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. זֶה לֹא עוֹזֵר.

קרא עוד »

שארוּת

אני כורכת את הצעיף שלךְ סביב צווארי, ובימים קרים יותר חובשת את הכובע שלך ועונדת את הכפפות שלך. אני מאזינה לאלבומים שלך: ראוול, שופן. כותבת על הניירות שלך. לובשת את השמלה שלך. מתעטפת במעיל שלך, והוא גדול מדי ולא מחמם. אני קוראת בספרים שלך, כלומר את זה שהכתבתְ ואת אלו שישבו אצלך על המדפים. חלקם כה סתמיים, ודאי נשארו שם ...

קרא עוד »

עברית

אֲבוֹתַי וְאִמּוֹתַי מְדַבְּרִים בִּשְׂפַת קֹדֶשׁ וַאֲנִי בִּשְׂפַת הַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם הַגַּרְגְּרִים אֲשֶׁר מִתְעַרְבְּבִים בַּקֶּצֶף עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מֶלַח מַיִם מֶלַח מַיִם חוֹל בָּעֵינַיִם, בַּנְּחִירַיִם, מִתַּחַת לַצִּפֹּרְנָיִם מְפֻחָד וּמִתְחַבֵּא בֵּינִי לְבֵינִי הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲדַבֵּר מִשַּׁבָּת בָּעֶרֶב עַד שִׁשִּׁי בְּצָהֳרַיִם כְּשֶׁהוֹרַי שׁוֹתְקִים   כַּאֲשֶׁר אֲבוֹתַי וְאִמּוֹתַי נוֹטְשִׁים אֶת עֶמְדוֹתֵיהֶם וּמִתְחַבְּטִים בֵּינָם לְבֵינָם אִם לִפְתֹּחַ אֶת הַפֶּה בִּכְלָל אֲנִי גּוֹרֶסֶת חוֹל בַּשִּׁנַּיִם ...

קרא עוד »

עבר

הַזִּכָּרוֹן שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּכָל רֶגַע לְהֵאָבֵק בִּתְנוּעָתוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן מֵעֵבֶר לוֹ אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אֵין סִימָנִים וְאֵין שְׁבִילִים וְאֵין לְאָן לָלֶכֶת לְאִבּוּד, נֹאמַר מִדְבָּר אוֹ יַעַר: הָעֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת בַּמִּישׁוֹרִים הַמִּשְׂתָּרְעִים, הַמַּכְאִיבִים עוֹקְבוֹת אַחַר הַצְּלָלִים הַשְּׁחֹרִים יְרֻקִּים בַּסְּבַךְ הָאֵזוֹב מְטַפֵּס וְהַחֲרָקִים מְזַמְזְמִים וְחוֹל נִדְבַּק לִפְנִים הָעַפְעַפַּיִם וְגַלְגַּלֵי הָעֵינַיִם לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד הוֹפְכִים עַצְמָם פְּנִימָה וְנִסְגָּרִים.      

קרא עוד »

שאלות נפוצות

מָה הָיָה לִפְנֵי הַגּוּף? לֹא רִיק, אֶלָּא חָלָל וּמְלוֹאוֹ נְשִׁימָה חַסְרַת רֵאוֹת פְּעִימָה חַסְרַת לֵב זְרִימָה חַסְרַת דָּם מַגָּע חֲסַר עוֹר פְּקִיחָה חַסְרַת עֵינַיִם תְּנוּדַת הַחַיִּים לְלֹא כֶּלֶא הַבָּשָׂר   הַחַיִּים הָאֵלֶּה נִתְּנוּ לִי בִּדְמוּת גּוּף שֶׁל אִשָּׁה בִּדְמוּת חָלָל לְחַיִּים נוֹסָפִים בַּיִת, וְאוּלַי כֶּלֶא, לְבָשָׂר שֶׁהוּא אוֹתוֹ וְהוּא אַחֵר: זְרִימָה שֶׁל חַיִּים מִגּוּף לְגוּף עָמֹק בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַמְּשַׂרְטֵט בִּנְדִיבוּת ...

קרא עוד »

טרנספורמציות

הפעם לא אתיר לאיש ללדת אותי. אלד את עצמי. (חזי לסקלי)   צריך להסתכל על כל הטרנספורמציות הליניאריות ואיזה מהן מחזירות את הגוף לעצמו. (חגי כתריאל)   נֶאֱמַר: צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַגּוּף. לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ מֵאָחוֹר. רַק כָּךְ אֶפְשָׁר לִרְקֹד. אֲבָל הַשִּׁכְחָה הִיא שַׁיִש: הָעוֹרְקִים הַחֲנוּטִים וְאִי תְּנוּעָה. רַק מֵהַזִּכָּרוֹן עוֹלִים חַיִּים, וְיֵשׁ לִזְכֹּר אֶת הַגּוּף אֶת כָּל כֻּלּוֹ. לִזְכֹּר אֶת ...

קרא עוד »

[אולי אתה קצת רעב]

אוּלַי אַתָּה קְצָת רָעֵב כְּשֶׁאַתָּה נוֹשֵׁךְ לִי בָּאֶצְבָּעוֹת וּמְבַקֵּשׁ שֶׁלֹּא נָזוּז מִפֹּה. פֹּה יָכֹל לִהְיוֹת כָּל מָקוֹם, נַגִּיד בַּיִת וְנַגִּיד שֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּגְּרִים בְּאַחַד הַחֲדָרִים הַמְּרֹהָטִים וְנַגִּיד שֶׁיּוֹשְׁבִים, לֹא זָזִים וְשֶׁעוֹרִי עָמִיד יוֹתֵר מִמָּה שֶׁחָשַׁבְנוּ.          

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחבצלת שפירא