[אולי מסביב דברים זזים]

אוּלַי מִסָּבִיב דְּבָרִים זָזִים. אֲנִי יְשֵׁנָה.

יָשַׁנְתִּי עַל פְּלַסְטִיק וְיָשַׁנְתִּי בְּחֲלוּדָה

יָשַׁנְתִּי עַל נוֹצוֹת וְיָשַׁנְתִּי בְּפַרְוָה

וְהַיָּמִים טוֹעִים בִּי, לֵאמֹר

שֶׁאֵינֶנִּי אֶלָּא גַּלִּים

הַיָּמִים הָאֵלֶּה – מִתְנַגְּחִים בִּי, מִתְנַגְּשִׁים

מִתְרַגְּשִׁים בְּתוֹךְ מֵעַי

כֻּלִּי מְלוּחָה וּמְטַפְטֶפֶת

וְיַמִּים מִתְנַחְשְׁלִים בְּבִטְנִי –

בַּמֶּה נֶאֱחָזִים חֲלוֹמוֹתַי?

צְחוֹק גָּדוֹל גּוֹאֶה בִּי

מְנַדְנֵד אֶת הַמִּטָּה

הַמִּזְרוֹן חָדָשׁ וְרַךְ וּמִסְגֶּרֶת הָעֵץ פְּלוּשָׁה

אַחֲיוֹתַי וְהוֹרַי מְשַׂחֲקִים בֶּחָצֵר

אֲנִיצִים מִתְעוֹפְפִים בְּחָלָל הַחֶדֶר

עוֹד מְעַט אֶפֹּל, וְגוֹמֶרֶת כִּלְאַחַר יָד

אֲנִי נִרְדֶּמֶת עַל מַצָּעִים שֶׁל כֻּתְנָה

אֲנִי נִרְדֶּמֶת בְּכֻתֹּנֶת לְבָנָה

וִיְשֵׁנָה, אֲפֹרָה וְדוֹמֶמֶת

כְּמוֹ אֶבֶן