בננות - בלוגים / חבצלת שפירא / אלוֹהוּת: שני שירים
מקום מוצל וקריר
  • חבצלת שפירא

אלוֹהוּת: שני שירים

אל מלא רחמים

יושב במרומים

ולרגליו נעליים

נעלי בית

 

הרחק מתחתיו

יצירות אדירים

האמזונס והקילימנג'רו

והיכן הרחמים?

הנעליים פרוותיות וכחולות

 

אל מלא רחמים

מוליד את כל רכיבי העולם

בו זמנית

יש לו רחם ליונקים ורחם לדגים

רחם לציפורים ורחם לחרקים

רחם לחסרי החוליות ואחד לדו חיים

רְחמים לפטריות, לעצים, לאדמה ולסלעים

 

אל מלא רחמים

הרה ויולד, הרה ויולד

בעצב ובנחת

ואף פעם לא קר לו ברגליים.

*   *   *   *   *

 

פעם פעם, לפני שנים רבות ובמקום רחוק

אלוֹהוּת אחת שלחה את ידיה

לכל הכיוונים. דרום, צפון, מזרח, מערב

שלחה את ציפורניה הארוכות ארוכות

אל המקום בו השמים נוגעים באדמה

אל קצה האופק

ודקרה אותם שם, את השמים

והם התגלגלו מצחוק, קיפצו וריקדו בניסיון להפסיק אותה

 

ולפי גִרסה אחרת, היתה אלוהות בתוך האדמה

ששלחה את ידיה מעלה

והן צמחו והיו לעצים

הזרועות – גזעים

האצבעות – ענפים

הציפורניים – עלווה ופירות.

והעצים גדלו וינקו

אלוהות אחת מתוך האדמה

ואלוהות אחרת מן האוויר

ענפיהם שיפדו את העננים

והם לא עצרו

עד שדגדגו את הישבן של האלוהות של מעלה

זו הנישאה והנפוחה מחשיבות עצמית

והמשיכו וניקבו את בטנה – פוף!

וכל האוויר יצא ממנה והיא הידגדגה וצחקה וצחקה

והתגלגלה מרוב צחוק והשתינה מרוב צחוק

ומתחת לעננים הצחוק היה רעמים והשתן היה גשם

כאלה שיצורים קטנים וזמניים קצת פוחדים מהם וקצת שמחים בהם.

2 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    האל הפרוותי
    המלא בחשיבות עצמית. אהבתי את ההתגרות בו. את חוסר התוכלת.

    הבעיה איתו שגם אם מתכחשים לו, בסוף כותבים ומתייחסים אליו ועליו. מה שנקרא סכום אפס. בין אם תאמין בו, בין אם לאו. הוא עדיין יהיה נקודת היחוס של היקום. למרות שאף אחד לא ראה, פגש, דיבר, מישש אותו. בתור אחד שלא קיים – הוא די ממלא את העולם כולו.
    פשוט אלוהים הוא פטנט חד פעמי. סדרת מוצר של פריט אחד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחבצלת שפירא