שירים

ביטחון

חלקנו לוקחים כדורים אחרים מתחתנים ויש כאלה שגם וגם. מגדרים עצמנו מכל הכיוונים. זה עולה הרבה, כל הביטחון הזה בלעדיו תפרוץ מלחמה ואזרחים – תמימים, חפים מפשע – ימותו. ובכלל, עכשיו כולם מדברים על האפוקליפסה. כל מה שאנו מכירים יתרסק הקרקע תישמט מתחת לרגליים אבל לנו מלכתחילה אין קרקע. אנחנו רוצים להרגיש רצפה אבל נופלים ונופלים נפצעים והפצעים לא מספיקים ...

קרא עוד »

[הכלב חוזר]

הכלב חוזר עם שאריות של אהבה משתלשלות לו מהפה איכס, את אומרת לו, זה גועל נפש, איפה מצאת את זה? מנסה להוציא אותן מתוך שיניו, הוא לא מרפה הן דומות קצת לגומי, נמתחות וחוזרות שמעת פעם שזה מחזק את השיניים, טוב לעיכול ובחוסר ברירה את נותנת לו להמשיך לשחק בהן, ללעוס אותן לנהום עליהן, לקחת אותן הביתה (למטבח, שלא ללכלך ...

קרא עוד »

ערב פורים

הירח מלא והאוויר מלא שירים דתיים וקולות של ילדים וילדים בבגדים מבריקים וכמיהה אוי האוויר נוטף כמיהה אוי האוויר חם וסמיך מרוב כמיהה בערב פורים מרוב כמיהה סמיכה חמה מתקתקה חמצמצה אוי האוויר נוטף אוי הגופים נוטפים נוטפים מיצים אוי האוויר חמוץ מרוב מיצי גוף סמיכים דביקים צמיגיים אין להם דרך ואין להם מוצא נדבקים בתעלותיהם סותמים את התעלות את ...

קרא עוד »

מדיטציה: שלושה רגעים

*** הימים האלה, הו כן, הימים האלה, הו, הימים בדיוק, בדיוק הימים האלה, כן, הו כן, בדיוק, בדיוק עליהם אני מצביעה בדיוק עליהם אני מדברת מתחתיהם בדיוק אני זוחלת, חופרת, נאבקת להשתחרר מלפיתתם נואשת, ואלה בדיוק הימים האלה, שלא נשמעו לנו שלא נשמעו לי שלא נשמעו לאיש וחרישיים כשלג צנחו בקול חבטה רך של מזרן קברו אותי תחתם. הו בדיוק, ...

קרא עוד »

אחרי הגשם

השביל נוצץ באור פנסים השביל מתפתל על האבנים קו זהיר ודק, ובסופו   רסיסים של צדף עדין, קונכייה בצבעי אדמה שקועים בתוך עיסה צמיגית גם היא בצבעי אדמה גם היא נוצצת.    

קרא עוד »

[תייר]

ואני רוצה לתת את גופי לעוד מישהו כלומר הייתי רוצה לתת את גופי לעוד מישהו כלומר נתינה שיש בה שמחה נתינה שיש בה תענוג שיבקר בו כמו בעיר אירופאית יתפעל מהמדרכות המרוצפות, יצלם ספסלים ופנסי רחוב יטמון את עטיפות המסטיק בכיסו, שלא ללכלך (תייר הוא תמיד שגריר) שיקרא במדריך על האטרקציות, הכנסיות והמוזיאונים יחוש יִרְאה מול קדרותם הדוממת. שֶׁיָרים עיניו ...

קרא עוד »

[נשארו לנו מסטיקים]

נִשְׁאֲרוּ לָנוּ מַסְטִיקִים וְנִשְׁאַר לָנוּ שׁוֹקוֹלָד נִשְׁאֲרוּ לָנוּ כְּרוּבִים וְנִשְׁאַר לָנוּ קֶמַח נִשְׁאַר לָנוּ אוֹרֵז וְנִשְׁאֲרוּ לָנוּ עַגְבָנִיּוֹת נִשְׁאֲרוּ גְּלָלִים קְטַנִּים שֶׁל עַכְבָּרִים שֶׁאָכְלוּ אֶת כָּל הַגְּזָרִים וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה וַעֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ לָנוּ דַּפִּים לִקְרֹעַ וּסְדִינִים לִמְצֹץ וְכָרִיּוֹת וּשְׂמִיכוֹת. אַתָּה יָכֹל לַחְשֹׁב שֶׁאֲנַחְנוּ מְפַגְּרִים יוֹשְׁבִים מוּל הַחַלּוֹן בִּטְרֶנִינְג וְלוֹעֲסִים סֻכָּרִיּוֹת וְאֵין לָנוּ אוֹרְחִים. אֲבָל אֲנַחְנוּ מַרְתִּיחִים מַיִם וְשׁוֹתִים תֵּה חַם וְעִם ...

קרא עוד »

העיר והים

1 כְּשֶׁהָעִיר נִתְקֶלֶת בַּיָּם אֵין לָהּ לְאָן לְהִתְרַחֵב הִיא עוֹצֶרֶת אֲבָל נִשְׁמָתָהּ יוֹצֵאת אֵלָיו וְרוּחוֹ נוֹשֶׁבֶת בָּהּ עַל הַסַּף הֵם עוֹשִׂים אָהֲבָה בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת   הָעִיר קָשָׁה הַיָּם רַךְ אֶבֶן וּבֶּטוֹן, הִיא אֲטוּמָה וּמוּצָקָה וּפְרוּצָה לְכָל רוּחַ הוּא שׁוֹטֵף לְתוֹכָהּ מְשַׁקֵּף אוֹר וְחֹשֶׁךְ, מָלוּחַ הִיא מָרָה, מַבָּטָהּ מֻפְנֶה פְּנִימָה הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּהּ לְשׁוֹנוֹתָיו מִתְרַחֵב, מִתְנַפֵּץ לְתוֹכָהּ הִיא מְכַרְסֶמֶת בּוֹ הוּא ...

קרא עוד »

[חושבת]

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל כְּתִיבָה כְּדֵי לֹא לַחְשֹׁב עַל גְּבָרִים וְחוֹשֶׁבֶת עַל גְּבָרִים כְּדֵי לֹא לַחְשֹׁב עַל כְּתִיבָה וּבְמַחְשַׁבְתִּי שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אֲנִי וְהַגְּבָרִים וְהַכְּתִיבָה סוֹבְבִים בְּמַעְגָּל עִוְעִים נוֹתְנִים יָדַיִם כְּרוּתוֹת, רוֹקְדִים עַד שֶׁרַגְלֵינוּ מְדַמְּמוֹת וַאֲנַחְנוּ נוֹפְלִים      

קרא עוד »

[אני לא יודעת]

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִהְיוֹת, אֲבָל אִם אֲבַקֵּשׁ יָפֶה אוּלַי יִתְּנוּ לִי לְהִשְׁתַּגֵּע. אֲנִי מַעֲדִיפָה לֹא לְדַבֵּר. הַמִּלִּים עֲרֵמוֹת שֶׁל צְלִילִים וּרְוָחִים בֵּינֵיהֶן, שֶׁנִּנְשֹׁם, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא נוֹשְׁמִים וְהִדְבִּיקוּ לָהֶן אֵיזוֹ מַשְׁמָעוּת וּמִלְּבַדָּהּ הַכֹּל נַהֲמוֹת קוֹפִים. אֲנִי מַעֲדִיפָה לִשְׁתֹּק – אֲצִילִית, מְפַזֶּרֶת מִסְתּוֹרִין וְאִי-נוֹחוּת מַשֶּׁהוּ אֱנוֹשִׁי – לֹא בְּדִיּוּק – רָחוֹק. אֲנִי מַעֲדִיפָה וּמִלְּבַדִּי הַנְּהָמוֹת עוֹלוֹת מֵעַצְמָן.

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחבצלת שפירא