עלה לאוויר.
אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב
מתוך הגיליון:
להיות משורר צעיר / שמעון רוזנברג
בְּגִיל חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ נִסִּיתִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר צָעִיר.
נִדְחֵיתִי בְּהָלוֹךְ בְּלִי שׁוֹב.
הָרָשֻׁיּוֹת אָמְרוּ לִי: 'תַּחֲזֹר כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְגִילֵנוּ'.
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְגִיל חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע הִסְתַּרְתִּי אֶת גִּילִי
לֹא סִפַּרְתִּי לָעוֹרֵךְ הַזָּהִיר בֵּן כַּמָּה הָיִיתִי.
הָיְתָה לִי הוֹפָעָה יָפָה בִּכְתַב עֵת כְּבַד נְיָר,
חַד פַּעֲמִית, יֵשׁ לוֹמַר.
הֲטָחַת רֹאשׁ בְּקִיר מְרֻפָּד
קוֹל מִתְעוֹפֵף וְשָׁב מִן הַתִּקְרָה
צִפּוֹר שֶׁאִבְּדָה אֶת הַצָּפוֹן
הַגּ'י-פִּי-אֵס מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בְּקוֹל נִחַר
אַךְ מִתְעַקֵּשׁ לִשְׁמֹר עַל מַסְלוּל מֻכָּר].
בְּגִיל חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע נִסִּיתִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר
צָעִיר עוֹד יוֹתֵר.
עוֹרֵךְ זָעִיר אָמַר לִי:
'הַכֹּל תָּלוּי בְּאֵיכוּת הַבָּשָׂר'.
הִתְחַלְתִּי לַעֲשׂוֹת כֹּשֶׁר בְּכָל יוֹם.
כָּעֵת אֲנִי רָזֶה, דֵּי חָטוּב,
יוֹרֵד בְּקַלּוּת לִשְׁלֹשִׁים שְׁכִיבוֹת שְׂמִיכָה
גַּם עַל אֶגְרוֹפִים קְמוּצִים.
כְּפִיפוֹת בֶּטֶן – קָטָן עָלַי. אֲנִי מְסֻגָּל
לִקְפֹּץ וְלָרוּץ, הַנְּשִׁימָה קַלָּה
וְאֵינִי שׁוֹמֵעַ תְּלוּנוֹת עַל הַזִּיּוּנִים
בִּתְּנַאי שֶׁלֹּא אַגְזִים, בְּגִילִי זֶה לֹא מִתְקַבֵּל יָפֶה,
וְשֶׁרַק אֶגְמֹר וְאַז אָרוּץ לְסַפֵּר לְחַבְרֵי
הַשִּׁיר].
בְּגִיל שִׁשִּׁים וְאַחַת אֲנִי עוֹמֵד בַּתּוֹר
תּוֹפֵס בְּיָד זְרִיזָה פֵּרוּרִים
שֶׁמַּשְׁאִירִים הַצְּעִירִים
'הַכֹּל תָּלוּי בְּרוּחַ',
הֵם מַסְבִּירִים לִי כָּעֵת.
כְּשֶׁאֶהְיֶה צָעִיר יוֹתֵר
אֲנַדְנֵד אֶת הָרוּחַ.
תגיד להם : שישים היום זה ארבעים של פעם. אתם חייבים לנו עשרים שנה.
ועשרים היום זה תינוקות של בית רבן.
אהבתי את המעבר מהפואטי אל הפיזי.
שכיבות שמיכה זו הדרך הכי טובה ליישר את הגוף ואת האגו שמישהו מנסה מדי פעם לעקם.
לאגו שלום. הוא שלם (אומרים שקל יותר לשמור על שלמות של דברים קטנים)
שכיבות שמיכה גם מתחת לשמיכה…
תודה איש יקר
צעיר, זהיר, זעיר – מדבר אלַי.
ללכת לאיבוד, להיעזר בג'י.פי.אס. ולדאוג לגוף. ולשורש ז.י.נ. – גם מדבר אלַי (כן, אני אישה, אבל זה בסדר, נדמה לי :)).
הבית האחרון (שתי השורות האחרונות) – נפלא.
תודה, שמעון.
תודה 🙂 רבקה