שירים מזוית העין כותב. בעיקר שירה
1 – אֶבוֹלוּצְיָה
נִבְרֵאתִי בְּצֶלֶם יְרֵכַיִם וְשָׁדַיִם
שֶׁרֵיחָם שָׁמַיִם וְטַעֲמָם אֲדָמָה
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי גִּשַּׁשְׁתִּי אַחֲרֵיהֶם
לְבַקֵּשׁ שֶׁרַק עוֹר יַבְדִּיל בֵּינֵינוּ.
וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָמַדְתִּי מֵהֵם
אֶת תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים.
בַּיּוֹם הָרְבִיעִי חָתַמְתְּ אוֹתִי בְּצַלְעֵךְ
וְלֹא הִתְקַשֵּׁית לִבְדֹּק אֶת אֵיבָרַי
כְּדֵי לָדַעַת אוֹתִי.
קָרֵב יוֹם שִׁשִּׁי
עוֹדִי מַמְתִּין בְּכָל לַיְלָה
שֶׁתִּבְרְאִי אוֹתִי מֵחָדָשׁ
אַךְ הָאוֹר חוֹמֵק מֵאִתָּנוּ בֵּין הַצְּלָלִים.
2 – מַסָּע הֶרְגֵּלִים
מֵעוֹלָם לֹא שָׁאַלְתִּי אֵיךְ יָדַעַתְּ אוֹתִי
לֹא כְּשֶׁצִפָּרְנָיִךְ עוֹלוֹת לְרַגֵּל אַחֲרֵי צַלְעוֹתַי
לְגַלּוֹת מִשְׁעוֹלִים חֲדָשִׁים בְּגַבִּי
וּכְשֶׁהֵן יוֹרְדוֹת לַחֲתֹר תַּחְתַּי
הֵן מַקְשׁוֹת עַל מַעֲשַׂי וְאֶת עָרְפִּי
מְבַקְּשׁוֹת לְהָמִיס –
וְאָז בֵּין יָדָיִךְ מִתְרַגֵּשׁ הַקּוֹל
גַּם אֵינִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ בְּשׁוּבֵךְ
הֲיָדַעְתְּ
אִם עוֹד טוֹבָה הָאָרֶץ הַזּוֹ.
3 – רוּחַ קַל וָחֹמֶר
אֶת בֵּיתֵנוּ בָּנִינוּ עַל צַלְעֵךְ
וְהוּא הַר
וְאָז הָפַכְתְּ כָּל אֶבֶן
לְחוֹל
לְלַמְדֵנִי אֶת מָהוּת הָרֹךְ
וכשתִּרְגַּמְתִּי אֶת מַעֲשָׂיִךְ לַמִּלִּים
הִתְחַפַּרְתִּי
הַאִם מַכְבֵּשׁ יְהַדֵּק חוֹל נוֹדֵד?
אֲנִי זוֹרֶה אֶת אָבָק הַזְּמַן
סְבִיב בֵּיתֵנוּ.
עַל פִּתּוּלֵי הַדֶרֶךְ הַמִּתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ
נָחָשׁ לוֹחֵשׁ:
הִנֵּה הַדַּעַת.
4 – בַּתָּוֶךְ
כְּמוֹ בְּתֵאַטְרוֹן סִינִי
הַמַּצִּיג אֶת סוֹף הַקָּצִיר הָרִאשׁוֹן
נִהְיֶה לְסִילוּאֵט אֶחָד רוֹעֵד
לִפְנֵי שֶׁיִּכָּבֶה הָאוֹר בְּחַלּוֹנֵנוּ.
מִגֹּבַהּ הַבֶּטֶן נָחוּשׁ אֶת הָאֲדָמָה
וְאֵיךְ הִיא מִתְפָּרֶשֶׂת עַד לְאֹפֶק הֶחָזֶה.
כְּשֶׁהַיּוֹם יִגָּמֵר
אַקְשִׁיב לַדֹּפֶק וְיִתְגַּלֶּה:
שּׁוּב אֵינֵךְ צְרִיכָה לִרְתֹּם אוֹתִי
לִזְרֹעַ מַחֲזוֹרַיִךְ.
4.5 – מִדּוֹת נְכוֹנוֹת
הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַפְסִיק לְחַשֵּׁב
אֶת מִדּוֹת הַשָּׂדֶה
לִשְׁאוֹל לָנוּ מַחֲזוֹרֵי זְמַן שָׁאוּל
וַעֲדַיִן אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִמָּתַח לְאֹרְכֵּךְ
וּלְהִמָּשֵׁךְ לְאוֹרֶךְ
עַל הַשָּׁטִיחַ הַיּוֹדֵעַ לִסְפֹּג
אֶת עֶשְׂרוֹת שְׁנוֹתֵינוּ
5 – עַד מָתָי
עַד שֶׁהַצְּלָלִים יִתְאָרְכוּ
אַדְמָתֵךְ תָּגִיר אֶת חוּמָהּ
נָהָר יֶהְדֹּף וְיִמְשֹׁךְ אֶת סְפִינָתֵנוּ עַד הַיָּם
וְהַחוֹף יִשָּׂא זֵעָה מְתוּקָה-מְלוּחָה.
עֲדַיִן הַגְּבָעוֹת רוֹקְדוֹת
וּכְבָר בַּעֲמָקִים רוֹעֲדִים הַשָּׂדוֹת
טוּרֵי תְּלָמֵינוּ נִכְבִים אַחַד-אֶחָד
בָּעוֹר נֵעוֹר הַחַשְׁמַל וּבַצַּמָּרוֹת כָּבִים נִצָּנִים.
קוֹלֵךְ מַרְחִיק אוֹתִי מִן הַיַּעַר
דּוֹלֶה הֵד אַחֲרוֹן מִבְּאֵר עֲמוּמָה
עַד מָתָי יִשְׁאֲבוּ יְרֵכַיִךְ אֶת חֲלָצַי?
6 – בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ
וּמִמָּה נִירָא:
שֶׁעֲלָטָה תִּגְבַּר בַּחֲדָרִים
וַחֲסָדֵינוּ יַהַפְכוּ לְנוֹשְׁכֵי נֶשֶׁךְ?
בֵּינְתַיִם אֲנִי נוֹשֵׁךְ אֶת שְׂפָתַיִךְ
וְאַתְּ נוֹצֶרֶת אֶת לְשׁוֹנִי.
אֵינֶנּוּ מְבַקְּשִׁים לָדַעַת
מָה יַקְדִּים לְהִסָּדֵק:
הָעוֹר הַמִּתְיַבֵּשׁ,
הַצֶּלַע הַנֶּחְבֶּטֶת כְּמַחֲרֵשָׁה בְּאֶבֶן
אוֹ לִבֵּנּוּ, קְשֵׁה חֹרֶף,
שֶׁיָּסֵב עֵינַיִם
וִישַׁלֵּם מַס שְׂפָתַיִם
7 – בְּסוֹף דָּבָר
יוֹם אֶחָד נִתְחַשְּׁבֵּן בְּמִדַּת הָאֲפֵלָה:
עַל שְׁאֵרִיּוֹת הָאוֹר
יֻשְׁלַךְ סָדִין אַרְגָּמָן
וּבְפַאֲתֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּנוּ
בָּרָק יִכְהֶה בַּחֹשֶׁךְ
תְּלָאוֹת הַדֶרֶךְ יַשְׁאִירוּ
בְּמִצְחֵנוּ חוֹתָם חָרוּץ
לְשׁוֹנִי לֹא תִּדְבַּק לְצַלְעֵךְ
קוֹלֵךָ לֹא יְדַבֵּר אֵלַי
מִבֵּין הָעֵצִים
לֹא יְטַיֵּל עִמִּי בַּגַּן
וּמַקֵּל פּוֹרֵחַ בְּיָדִי.
12 מרס 2008