מִדֵּי פַּעַם הִבְחַנּוּ בְּעָלִים נוֹשְׁרִים
אַךְ הָאֲדָמָה הַמִּתְכַּסָּה בְּהַדְרָגָה
הִיא שֶׁלָּכְדָה אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ.
שׂוֹחַחְנוּ נִנּוֹחִים, אוֹחֲזִים בְּכוֹסוֹת יַיִן,
מִישֶׁהוּ הִתְחַכֵּם:
זֶהוּ מִנְשָׁר הָעוֹלָם הַמַּכְרִיז אֶת דְבָרָיו
בָּעֵץ הַמְּפַסֵּק אֶצְבָּעוֹת
כְּדֵי לְהָצִיץ בִּזְחִילַת הַנַּחַל.
הַשִּׂיחָה הִתְאָרְכָה וְהִתְפַּזְּרָה.
צֵרַפְנוּ אֶת חֶלְקֵי תִּקְווֹתֵינוּ
דָּבָר לְדִבּוּר
טוֹוִים לָנוּ מָגֵן מִשַּׁלֶּכֶת מִלִּים
הַנֶּאֱרֶגֶת לְאִטָּהּ.
תְּמִימִים הֶאֱמַנּוּ
שֶׁדַּי בִּשְׁמִיכַת עָלִים לְכַסּוֹת אֶת עֵירֹמָה שֶׁל הָאֲדָמָה
וְאֵינָהּ מְרַמָּה.
וְלֹא רָאִינוּ כִּי
הַנַּחַל הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן וְהוֹלֵךְ אֶל הַיָּם
וְהַיָּם מָלֵא.