אַתְּ קוֹרֵאת אֶת הִשִּׁיר כְּפִי שֶׁמּוֹדְדִים שִׂמְלָה
הִיא לֹא מַסְפִּיק קְצָרָה, אַתְּ אוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ
וּמוֹשֶׁכֶת אֶת אִמְרָתָהּ לְעֵבֶר מִפְשָׂעָתֵךְ
וְאַף גָּבוֹהַּ מִזֶּה.
אַחַר כָּךְ מִתְיַשֶּׁבֶת בְּרַגְלַיִם מְפֻסָּקוֹת,
לִרְמֹז עַל תַּחְתּוֹנָיִךְ הַמְּיֹחָלִים,
בְּמַבָּט גָּלוּי וְחָצוּף שֶׁל שַׂחְקָנִית מַתְחִילָה
אוּלַי אֵין בְּכַוָּנָתֵךְ לְהָסִירָם, אֶלָּא בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ.
וּמָה בִּקַּשְׁתְּ לִמְסֹר לִקְהָלֵךְ? –
אֵין לוֹ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַדָּרוּשׁ לְזַהוֹת בְּעֵינַיִךְ פַּחַד
אַל חֲשָׁשׁ, הַצְּעִירִים שֶׁבָּהֶם לֹא יוּכְלוּ לְשִׁירֵךְ
וְכַמָּה מֵהַבּוֹגְרִים יוֹתֵר מִדֵּי חֲנֵפִים,
שֶׁרַק תַּנִּיחִי גַּם לָהֶם לְהָצִיץ.
אֲנִי אוֹמֵר לָךְ כָּעֵת
בְּמִלִּים מְפוֹרָשׁוֹת אֵלֶּה:
יֵשׁ לְקַוּוֹת שֶׁבְּבוֹא הַזְּמַן חָכְמָתֵךְ תִּרְכֹּשׁ זְהִירוּת
עִם הַשָּׁנִים לָרֹב הִיא גַּם מִתְרוֹקֶנֶת מִיהִירוּת
וּבְטֶרֶם תַּאֲרִיכִי אֵת שִׂמְלוֹתַיִךְ
כְּבָר תַּקְפִּידִי לְכַסּוֹת אֶת עֶרְוָתֵךְ.
וְעוֹד אַחַר כָּךְ,
כְּשֶׁתָּרִימִי גַּבָּה עַל בַּת דְּמוּתְךָ הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת
הַשִּׂמְלָה הַהִיא תִּזָּכֵר גַּם אַחֲרֵי שֶׁתִּזָּרֵק
וּדְעִי אֶת חֶסְרוֹנָן שֶׁל מִלִּים כְּתוּבוֹת:
בְּכֹחַ זִכְרוֹנָן לְהָבִיךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת
יוֹתֵר מֵאֵיבָרִים אִינְטִימִיִים שֶׁחָשַׂפְתְּ הַיּוֹם.
סִלְחִי לִי שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר בְמִלִּים נְקִיוֹת,
מִזְּמַן הִגַּעְתִּי לַגִּיל שֶׁבּוֹ מְגֻחָךְ לְתָאֵר
כְּאֵב וְעֹנֶג
בְשָׂפָה נִלְהֶבֶת שֶׁל פָּתוֹלוֹג.
26 במרס 2013
תודה לצדוק עלון על תיקון טעות – שכתב כך (ומשום מה נמחק)
"שמעון שלום,
אני קורא את שיריך ואוהב את כתיבתך (ובעבר אף הגבתי).
שירך יפה מאוד, ומתוך כוונה טובה אני רוצה להפנות את תשומת ליבך למילה "מפשעה", שלדעתי צריכה להיכתב עם ש ולא עם ס. (כדאי לבדוק).
אנא קבל הערה זו כפשוטה וכפי שבאה מתוך כוונה טובה.
תודה וחג שמח — צדוק"
מכתב גברי, (כמעט השתמשתי במילה "אבהי", אבל יש בו יותר מדי ארוטיקה) למשוררת צעירה.
אני מכיר לפחות משוררת אחת כזו: שוצפת קוצפת קופצת, שהשיר יכול להיות ממוען אליה.
תודה גיורא
חלילה לא כאב אלא כמשורר מבוגר שראה כמה דברים בימי חייו, וגם קרא לא מעט שירה נשית אחרת מזו שאותה אני מבקר.
אני מכירה כמה משוררות צעירות שהשיר יכול להיות ממוען אליהן.
ואני לא יודעת היכן להתחיל לעגון את תגובתי. האם ב:
"וּמָה בִּקַּשְׁתְּ לִמְסֹר לִקְהָלֵךְ? –"
או ב:
וּדְעִי אֶת חֶסְרוֹנָן שֶׁל מִלִּים כְּתוּבוֹת:
בְּכֹחַ זִכְרוֹנָן לְהָבִיךְ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת
יוֹתֵר מֵאֵיבָרִים אִינְטִימִיִים שֶׁחָשַׂפְתְּ הַיּוֹם.
חריפה שירתך, שמעון. אין מה לאמר.
גם אני מכירן,
ואף שוחחנו בעניין
תודה נעמה יקרה
והשמלה כמשל ואכן כוח זכרונן של המילים להביך לאחר שהשמלה נזרקת לטובת חדשה ממנה
חזק ונוקב השיר
תודה חנה