בננות - בלוגים / / תחת הצֵל הגדול
שירים מזוית העין
  • שמעון רוזנברג

    יליד  1952 פולין, דור שני לשואה. שנת עליה 1957, נשוי+2 . מתגורר בתל אביב. השכלה - תואר שני  - מדע מדינה. תואר ראשון - תולדות המזה"ת החדש והיסטוריה של א"י. גמלאי . פרסם שירה מ-2007, בכתבי העת: "מטעם", "מטען", "עיתון 77"' "משיב הרוח" "מאזניים", בכתבי עת מקוונים ובאתרי אינטרנט. ספר שירה ראשון - "שירים מזווית העין" בהוצאת "גוונים", 2011 ספר שירה שני - "כל הדרכים מובילות אל עצמן" בהוצאת "פרדס", 2016 עורך כתב עת מקוון -"נתיבים" (בצוותא עם המשוררת נעמה ארז).

תחת הצֵל הגדול

 

 

"עִם צֵל רִיסִים מִתְחַנֵּן 
עַל הַלֶּחִי"
(ויסלבה שימבורסקה. מתוך השיר – "חי")

כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּצֵּל הָאִילָן הַגָּדוֹל

הַמְּכֻנֶּה שִׁימְבּוֹרְסְקָה

יֵשׁ דֵּי מָקוֹם לְהִתְרַוֵּחַ

לִפְרֹשׂ רַגְלַיִם קָדִימָה.

הַיָּדַיִם נִמְתָּחוֹת לַצְּדָדִים

עַד קְצֶה הַיְּכֹלֶת

בַּצֵּל הַיָּפֶה

וְטוֹב לִי כָּךְ

 

קָשָׁה הַכְּתִיבָה בָּאוֹר הֶעָמוּם  

כְּשֶׁאֲנִי נָח בְּצֵל עֵץ הַשִׁימְבּוֹרְסְקָה

אֲבָל לֹא נוֹרָא

כָּל כָּךְ נָעִים לְהִתְפַּרְקֵד

תַּחַת יוֹפְיוֹ שֶׁל הָאָבִיב הַפּוֹלָנִי

יֵשׁ מַסְפִּיק אוֹר

וְגַם דֵּי צֵל לְכֻלָּנוּ.

הָעֵינַיִם תֵּכֶף נֶעֱצָמוֹת בִּכְבֵדוּת

הַפֶּה מְפַהֵק  

 

אֵין דָּבָר, אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי,

בְּסִפְרוֹ הַקָּטָן שֶׁל ז' הֶרְבֶּרְט אֶקְרָא אַחַר כָּךְ

וְאֶת שִׁמְעוֹן אֶכְתֹּב כְּשֶׁאֶתְעוֹרֵר

 

אֲנִי מְנַסֶּה לָקוּם מִצִּלָּה הָעֲנָק

שֶׁל שִׁימְבּוֹרְסְקָה

וּמְהַרְהֵר

הַאִם רִיסַי מְסֻגָּלִים לְהָצֵל

אֶת קְצֶה לֶחְיָהּ?

 

 

19 באוקטובר 2011

 

——————————————–

ב-17 באוקטובר 2011 פרסם ארז שוייצר סקירה על תרגום שיריה של ויסלבה  שימבורסקה במדור "ספרים" של עיתון הארץ.  "בצילה" פרסם גם סקירה קצרה על ספר שירי:   

רגע עם שימבורסקה – שירה – הארץ 

http://www.haaretz.co.il/literature/poetry/1.1526336#.TqAIvL4yFWc.email

 

 

12 תגובות

  1. שמעון שלום,
    יפה המחווה ובעיקר בהיותה מתארת קשר עמוק של כותבים למי שכתיבתם מזכה.
    תודה — צדוק

    • שמעון רוזנברג

      תודה צדוק.
      אמנם שימבורסקה נהדרת בתכלית ואני מרגיש קשר לשירתה המזכה והזכה
      אך בסוד אספר לך שהשיר רומז בין היתר על העדפה מסוימת של שירת זביגנייב הרברט, ידידה של ויסלבה.

  2. יש מספיק אור ודי צל לכולנו
    איזו תובנה נכונה
    מי ייתן וכל האמנים יאמצו אותה
    שיר נפלא מלא ענוה, שמעון

    • שמעון רוזנברג

      תודה חנה.
      ענווה, אולי איני יודע. תסכול מסוים – בוודאות.
      כמו שהיטיב גיורא פישר לציין(:

  3. גיורא פישר

    יפה איך הפכת את התסכול לשיר אירוני, מחויך, שיש בו השלמה.

  4. שיר יפהפה. הזכיר לי את ניוטון – משורר מז'אנר משלו, שתבע את המטאפורה שציירה אותו עומד על כתפי ענקים כדי שייטיב לראות למרחוק. ניוטון + רוזנברג מלמד כי יש תכלית נשגבת ביותר לאיברי גוף כאשר מדובר ביוצרים ממציאים.

    • שמעון רוזנברג

      תודה ענת – אמנם תודה מאוחרת.
      לצערי יש בשיר אירוניה קלה.
      אך זה כאין וכאפס בהשוואה לניוטון (וההשוואה אליו, אפעס…), שהיה ציני לתפארת, וביקש ללעוג ליריבו המדעי, רוברט הוק – גמד בעל גב עקום וכך רצה לומר לו שלא עליו משענתו (אלא על ענקים באמת – אלה שקדמו לו….).

  5. אבנר אריה שטראוס

    מזדהה,
    בלי מילים.

  6. טובה גרטנר

    היי שמעון
    הרעיון כל כך יפה,
    כן יש לנו צל מכל מיני אנשים, גם כאלה שאינו מכירים
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשמעון רוזנברג