חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב

בעמוד הקרדיט בספר שירי, "תפוחי תהו", מופיע המשפט, סדר מחשב: רונית גולדברג ,ירושלים. אני מצרפת את ההקדשה שכתבתי לרונית שאומרת הכול. ובכל זאת בא לי להרחיב,  יפי האותיות, העימוד המוקפד, הניקוד הנראה כמו זהרורי אור בהיכל, מוסיפים לספר יפעה שלא תסולא  בפז.

  * הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ, זֶה הָיָה חִזָּיוֹן הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ מַמָּשׁ זֶה הָיָה חִזָּיוֹן אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ הִכָּנְסִי לְתוֹךְ הַחֲלוֹם הִכָּנְסִי עָמֹק לְתוֹךְ הַחֲלוֹם אַתָּה אוֹמֵר אֲנִי נִכְנֶסֶת אֲנִי אוֹמֶרֶת אַשְׁרַיִךְ קִבַּלְתְּ מַתָּנָה גְּדוֹלָה אַתָּה אוֹמֵר יוֹתֵר עָמֹק אֵיפֹה אַתְּ? אַתָּה שׁוֹאֵל בְּצַוָּאר הָרֶחֶם אֲנִי אוֹמֶרֶת חַיַּת שִׂמְחָה נוֹבֶרֶת בִּי אֵין לִי בְּעָיָה עִם זֶה, אֲנִי נִכְנֶסֶת אוֹהוֹ ...

* כָּל אֵיבָרַי כָּאן פֵּרוּרִים וַחֲתִיכוֹת דּוֹפְקוֹת רַגְלַי בַּמִּרְצָפוֹת דּוֹפְקוֹת חָזָק רַגְלַי תֻּפִּים גְּדוּדִים גְּדוּדִים רִקּוּד נָדִיר רִיקוּד פָּעִים רִקּוּד יָרִים אוֹתִי פִּתְאֹם אֶל הַגְּבָהִים תּוֹפֵף לוֹ צְלִיל מִתְעוֹפְפוֹת תְּנוּעוֹת מִתְנוֹסְסוֹת נוֹסְקוֹת בָּרוּחַ וּבַעֲדִינוּת וְאֵיבָרַי כֻּלָּם כְּמוֹ גֶּשֶׁם רַעֲנָן נִשָּׂא וּמְטַפְטֵף חַיִּים הַצְּלִיל הוּא בִּי מַזִּיעַ נוֹטֵף חַיּוּת מֵנִיעַ הוּא אוֹתִי הוֹלֵם מַגִּיר מַדְהִיר וְאָז תִּזְמֹרֶת אֵיבָרִים עָפָה כָּל- כֻּלָּהּ גָּבוֹהַּ ...

* שֶׁמֶשׁ מְנַעְנַעַת יְרֵחִים בְּעַכּוּזִי, פְּרָאִים בִּירֵכַי צִפּוֹר אִבְחַת כְּנָפֶיהָ בְּשָׁדַי פִּלְחֵי יַשְׁבָנִי מִפְרָשׂ נִמְתָּח בְּוָאדִי הַטַּבַּעַת, כִּכַּר הַבֶּטֶן נְחָשִׁים אַדְווֹת אַדְווֹת פּוֹרְצִים שָׁדַי לְמִפְרְצֵי הָרוּחַ מַשְׁלִיכִים עַצְמָם לָאֲדָמָה רַעַד הַנְּשָׁמָה חֲגִיגַת הַגּוֹרֵף רַעַד שִׁימִי נַפְשִׁי רוֹטֶטֶת בְּכַפּוֹת רַגְלַי נוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בְּפִטְמוֹתַי שִׁטָּפוֹן בַּלֵּב וְהָרִכּוּז הַמַּפְשִׁיל אֶת הַכֹּחַ הָרִכּוּז הַצּוֹעֵק נִטַּף לִי בְּפֹתִי לִנְגֹּס אֶת מַמְתַּקֵּי הָאֵין   יְרֵכַי בִּירֵכַיִךְ ...

* עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצָה אוֹתְךָ עַכְשָׁו בִּמְלֹא אוֹנְךָ תְּשַׁקְשֵׁק אוֹתִי כָּל הַלַּיְלָה תַּשְׁקֶה אוֹתִי שֶׁיֵּשׁ לִי זְכוּת לִדְרֹשׁ מֵהַחַיִּים הַרְבֵּה עַכְשָׁו אֲנִי כּוֹתֶבֶת חָרוּט בִּבְשָׂרִי וְלֹא בְּמָשָׁל הֲבָרוֹת בִּתְנוּעוֹת אוֹתִיּוֹת בְּפִרְפּוּר פְּסוּקִים בְּפִרְכּוּס מִלִּים בְּהִתְכַּוְּצֻיּוֹת מַמָּשׁ נִקּוּד בְּדַגְדְּגָן דֻּבְדְּבָן רָאִיתָ פַּעַם אוֹתִיּוֹת שׂוֹחוֹת בְּדָם? עוֹשׂוֹת בִּי תַּאֲווֹת מְנַפְּחוֹת אֶת מִפְרַשׂ הַשִּׁגָּעוֹן חַשְׁמַל מַכֶּה בִּי צִפּוֹר נַפְשִׁי כְּנָפַיִךְ חוֹבְטוֹת בִּי מְשׁוֹטוֹ ...

    * מָה אֶעֱשֶׂה עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אָהֲבָה שׁוּם מַלְאָךְ לֹא מַרְגִּישׁ מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה עַכְשָׁו   רוּחַ נוֹשֶׁמֶת, הֶבֶל פֶּה אֱלֹהִי הַצָּפָה   נְשִׁימָה עֲמֻקָּה מוֹצִיאָה מִמֶּנִּי בְּנֵי אֱנוֹשׁ מְכֻנָּפִים אֹפֶל עָבוֹת עֵץ חַיִּים יַם אֵשׁ מְטֹרָף מְחוֹזוֹת אוֹר מַעְגָּלִיִּים אִילַן עָלִים בּוֹעֲרִים אֲנָשִׁים מְלַבְלְבִים אֱלֹהִים מַבִּיט מֵעֵינַי עֲנָנִים נִפְתָּחִים בִּי כְּמוֹ וִילוֹן אֹפֶק נוֹשֵׁק בְּרֵאשִׁית מִשְׁתַּחָוֶה ...

פַּעֲמֵי הָאֵשׁ הַמְקֻדֶּשֶׁת הַיֵּשׁוּת הַפְּנִימִית על ספרה של ניקול גדליה, אָלֶפְבֵּית זֹהַר תרגום איזבל דותן כרמל 2011 א. פגישה שעלתה מקרקעית חלום? רגע בו הנשמה מתערטלת מבקשת להמריא?  האם זה מה שקרה לי כשפגשתי לראשונה את ניקול גדליה? אישה מלאת חיים, בחושניות מבכירה נותנת לעומק החוויה הדתית להיפתח, להמריא, קוראה לזיכרונות בראשית. העין המסתכלת הרואה את הנראה ועין הלב החשה בלא נראה – ...