חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
*
ואז חוויתי לראשונה את חֲוָיַת היציאה מהגוף. הדבר החל בחלום והמשיך במצב של עירות. בחלומי אני בתוך חדר מוּצָף אור כשבמרכזו תנור זהב ענק, הייתי עירומה ולוהטת כולי, פתע התחיל תנור הזהב להקרין זרמי אנרגיה לוהטים מוזהבים, לא יכולתי לשאת את החום ויצאתי מהחדר, בחדר השני הגבוה יותר היו הקירות כולם מכוסים מכשירי רדיו וטלביזיה ומחוגים. המראות והקולות חלפו במהירות עצומה בתוך המכשירים והמחוגים חגו בכיוון ההפוך לכיוון השעון כאחוזי רוח תזזית, חשתי איך הסדר בעולמי משתנה ואני עֵדָה למרוץ תמונות זיכרון וקולות שעלו מנבכי הזיכרון. גם בחדר זה היה החום קשה מִנְּשׂוֹא וחשתי שֶׁעָלַי לצאת גם משם, עליתי לַמִּפְלָס השלישי הגבוה מכולם, היה זה אולם שהזכיר לי בית כנסת ושם לתדהמתי הצטופף קהל רב אנשים נשים וטף שפגשתי בהם במשך כל ימי חיי. הושטתי לכולם יד נפרדת מהם לשלום, פתע נקרעו הקירות ונפלתי למעין חצר עמוקה, ריחפתי מעל גוף ששכב מכוסה, זה היה גופי המונח על האדמה, אז התבקעה האדמה נשרתי מעבר לסף מַלְבִּין אל תוך אפלה עמוקה, כה אפלה וצפופה הייתה האפלה עד שאפשר היה למשש אותה "וָיָמֶשׁ חֹשֶׁךְ". בעודי מרחפת הואר מעט החושך והתקרבו אלי יֵשֻׁיּוֹת דקיקות עשויות מחומר דקיק עדין ורך מעין אֵד לְבַנְבַּן, הן לחשו אלי ליחושים, שמעתי מילים בתוך הליחושים רציתי לגעת בישויות אלה, להפתעתי גיליתי שאיני יכולה לגעת שגם אני עשויה מאותו אד לבנבן. פתע ראיתי גֻּלְגֹּלֶת ענקית לבנה שנפתחה כהרף רגע אל קניון עמוק שבתחתיתו סַלְעֵי מָגוֹר לבנים לוהטים ונוצצים כאילו עברה בהם זה עתה אש לבנה. בעומק הסלעים נפתח קניון נוסף לבן וגם שם זהרו האבנים. ואז נפתחה כלפי מעלה מנהרה אינסופית בצורת קוֹנוּס כשבגבהים אור לבן, כה לבן וצלול וטהור היה האור שמשך אותי באהבה אינסופית, באהבה שמעולם לא ידעתי כמוה, עד כי הרגשתי שאני נמסה. כוח עצום משך אותי אל האור, טסתי אליו, פתע מַשֶּׁהוּ אחז בי ומשך אותי בחזרה. הייתי ערה במיטתי בעוד עיני עצומות המשכתי לראות את המראה, לאט לאט נעלמה המנהרה, הקניון נעלם, עצם הגולגולת נסגרה נוצצת ומלבינה ואז ראיתי את הבשר, בְּשָׂרִי נסגר מול עיני וראיתי את עצמי בתלת מימד עומדת מולי. המראה נעלם, פקחתי את עֵינַי עייפה מאוד וּתְשׁוּשָׁה וידעתי כי חָוִיתִי את הפסוק "מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלֹהַּ" (איוב פרק יט' פסוק כו'). אז רק התחלתי להבין שרק הקשר האיתן בין גוף הבשר אל הנשמה, הוא זה המאפשר לנשמה לרקוד בְּעֵירֻמָּה וחווית ההתגלות יסודה בבשר והיא באה מתוך הבשר. לימים זרמו אלי דבריו של הקליר ומצאו את מקומם בסיפור שכתבתי "ריח תאנים": "רָזִין סְתָרִין כִּדְמוּת בּוֹרְאוֹ הֱיוֹת דְּמוּתוֹ כְּשִׁעוּר קוֹמָה קוֹמָתוֹ". (גרשום שלום, "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה", עמ' 170). הסיפור התפרסם בספרי, "כְּתוֹנֶת אוֹר".
התחלתי לרחף בחלומות, לצאת מעצמי, חשתי את עצמי בעת ובעונה אחת גם במיטתי וגם במקומות רחוקים על פני כדור הארץ וּבַשָּׁמַיִם, אז הבנתי כי תורת הקוואנטום מצויה גם באדם, אדם יכול להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת. ידעת כי נפתחתי לקבל את השפע הקוסמי המצוי בכל, ידעתי שזו הדרך לחיים מלאים רחבים ועמוקים, כל החיים. זו הייתה התחברות עמוקה אל התרחשויות בתוך גופי ומחוצה לו, עם תחושת גדילה וצמיחה ואנרגיה עצומה. ידעתי גם שכל מה שאני חוֹוָה אלו התרחשויות בנפשי ומעבר לה.
ואז החלו המראות ואז באו החוויות בחלום ובהקיץ. הכתיבה החלה לזרום, יצאו ממני ציורים, שמעתי מנגינות, ידעתי כי אני חווה את הפסוק מספר דברים, "אַתָּה הָרְאֵיתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדו" דברים פרק ד' פסוק לג'). פסוק שאנו אומרים לפני הוצאת ספר התורה מהארון בבית הכנסת. הבנתי שמשמעות המילה תורה היא הגוף הקשור אל הנשמה הנראית גם כְּחֹמֶר דק סביב הגוף. וכולנו יכולים להיפתח אל השפע זה. חשתי שצינורות השפע שלי מתרחבים ויבוא יום וּמַשֶּׁהוּ מכל זה יעבור לאחרים.
באחד מספרי ההיכלות המוקדש לעלייתו של ר' עקיבא למרום, יש מַעֲבָר מהיכל להיכל, ההיכלות נמצאים מעל לרקיע השביעי וגם היכל בתוך היכל, לִפְנַי וְלִפְנִים. היכולת להעמיק פנימה מעניקה את היכולת לְרַחֵף. התרוממות הרוח והנפש זו עליה לירושלים של מעלה. אי אפשר לצאת מהגוף בלי לַחַוּוֹת את הגוף בַּבָּשָׂר. בַּחֲוָיַת הָרִחוּף מְטַיֶּלֶת נשמתי שטופת אהבה בין אנרגיות מחשמלות, צבעים יפיפיים ואני חשה אהבה, זו אהבה נטו בלי סוביקט. זו חוויה מרחבית ותחושת המרחבים היא גם תחושת עומק לאין שיעור, "אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" (שיר השירים פרק ו' פסוק יא'). זה עֹמֶק הַמֶּרְכָּבָה שלי, זו הכניסה לפרדס שלי המושכת וְהַמְּמַכֶּרֶת, "מְשָׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ וְנַרוּצָה" (שיר השירים פרק א' פסוק ד'). הכניסה פנימה היא גם עליה, יורדי המרכבה עולים להיכלות . האנרגיות חזקות מאוד וצריך להיזהר שהגוף לא יפגע ואני מבקשת את מה שאמר ר' ישמעאל בהיכלות רבתי, "לְירֵד בְּשָׁלוֹם וְלַעֲלוֹת בְּשָׁלוֹם".
שקעתי בהתבוננות עמוקה בתוך עצמי ולאחר זמן לא רב חשתי תחושה של עִירְסוּל כעין גלי ים מרגיעים וּמֵעַרְסָלִים בתוכי וסביבי.
זו היתה רחם קוסמית מופלאה המערסלת אותי בגלי ים רחב ידיים, יַם הַחָכְמָה, אֵם הָאִמָּהוֹת אימא קוסמית עִרְסֵלָה אותי.
ואז באו חלומות בהם שמעתי את הקול מִדָּבֵּר אלי, חלומות בהם ראיתי אותיות ענק ופסוקים שנלקחו מספרי הקדש שהיו כתובים על השמים ושמעתי קולות עם עָצְמָה וּתְהוּדָה כזו שכאילו מערכת הַגְבָּרָה הֻפְעֲלָה בחלום.
בחלומות רבים אני שומעת מוסיקה. לפעמים זו מוסיקה שהיא מעין תערובת של מוסיקה ששמעתי במשך היום, ולפעמים זו מוסיקה אחרת מופלאה מוסיקה שמעודי לא שמעתי כמוה. הבנתי שמוסיקה עושים בגוף, הגוף הוא הַמְּזַמֵּר את קולותיו והגוף הוא השומע ולא רק במערכת הַשֶּׁמַע אלא בכל האיברים ובמיוחד בלב. ולפעמים אני שומעת קול של גבר בעל עָצְמָה אדירה כאילו שמערכת הַגְבָּרָה משוכללת הותקנה בגופי וביכולת הַשֶּׁמַע שלי וכשאני מתעוררת אני טעונה באנרגיה עצומה. הבנתי שהקול שאני שומעת בחלום אלה ריטוטים מוסיקליים של אנרגיה עצומה העוברת בגופי, ומכיוון שפעולת אמת יוצאת מהגוף ומשם הנשמה מַשֶּׁגֶת הַשָּׂגוֹת גבוהות, הבנתי את הפסוק בבמדבר פרשת נשא פרק ז' פסוק פרק ט' כְּפִי שרש"י מפרשו: כאשר משה נכנס אל אוהל מועד, נאמר בפסוק, "וָיִשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדָּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". ורש"י מפרש: מְדַבֵּר כמו מִתְדָּבֵּר כבודו של מעלה, לומר כן מְדַבֵּר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו.
קולו של האלוהים הוא קול האדם הדובר בינו לבין עצמו.
מתוך הפרק הפותח ספרי החדש "מראה חלום" שירים וקטעי פרוזה.
כתבתי לך תגובה ארוכה שברחה לי. אז אחזור על עיקרי הדברים: את מתארת התרחשויות סוערות ומופלאות בעולם אחר. וזה מתקשר לי אל העובדה שמדענים הוכיחו זה מכבר כי היקום הוא הולוגרפי.
אני, מהצד השני – מנסה לקרקע את עצמי באמצעות מדיטציה.
נעמה יקרה. מזמן הבנתי שאת מצויה בעולם הזה וגם בעולם שמעבר. שם אחד מספרי השירה שלי הוא, אלוה מדבר בשרי, פרפרזה על הפסוק, "מבשרי אחזה אלוה" ואידך זיל גמור. תודה חיה אסתר.
הוי. תודה על זה!
תודה גם לך נעמה יקרה. חיה אסתר
חיה אסתר, לא בטוח שיש ביכולתי להכיל את ההתרחשויות שהעלית. קטונתי.
תודה רבה לך על רגעי התעלות.
באמת.
תודה לך רבקה יקרה.
אני מעריכה את כנותך. ואת קריאתך.
הרבה זמן הססתי אם לפרסם את הפתיחה הזו לספר מראה חלום. כבר בספרי, "ציפור היכלות" שיצא ב1988 היו איזכורים לחוויות כאלה. עוד נדבר על כך להתראות חיה אסתר