חיה אסתר משוררת, סופרת, ציירת ואמנית מיצב
*
אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּאֲוִיר
בִּתְנוּחָה שֶׁל זִיּוּן בַּעֲמִידָה
יֵשׁ כָּחֹל יוֹתֵר מִכָּחֹל
יֵשׁ טוֹב יוֹתֵר מִגַּן עֵדֶן
בַּחֲדָרִים הִסְתַּחְרְרוּ הֲמוֹן חַיזָרִים מְלֵאֵי חַיִּים
בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת הִתְפַּתֵּל וְעָלָה לִוְיָתָן אָדֹם
שֶׁהֵצִיף אֶת הַדֶּלֶת קָרַע אוֹתָהּ
הִלְחִית לְשׁוֹן אֵשׁ אֲרֻכָּה רַכָּה סְפוֹגִית
שֶׁהֵצִיפָה אֶת הָרִצְפָּה
עַל הַקִּירוֹת רָטְטוּ רָתְחוּ תְּמוּנוֹת מְשַׁגְּעוֹת בַּאֲדֹם תְּשׁוּקָה
תְּמוּנוֹת מְדַבְּרוֹת נִעְנְעוּ שְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת תַּאַוְתָנִיּוֹת
וְדִבְּרוּ וְדִבְּרוּ
לְמַטָּה רָתְחוּ מַיִם אֲפֵלִים
כַּמָּה שֶׁהָאוֹרְגַזְמָה אֲרֻכָּה יוֹתֵר חֲזָקָה יוֹתֵר הַזָּהָב רוֹתַחַת יוֹתֵר
זֹהַר הַטְּרַח
כַּמָּה זְמַן עָמַדְתְּ בָּאֲוִיר בַּחֲלוֹם?
חֲמֵשׁ דַּקּוֹת אוּלַי יוֹתֵר
רָאִיתִי גֻּלְגֹּלֶת לְבָנָה עֲנָקִית רוֹשֶׁפֶת בּוֹהֶקֶת זַרְחָנִית
וְעֵינַיִם חוּמוֹת הִשְׁתּוֹלְלוּ בָּאֲוִיר
גִּלְגְּלוּ גִּלְגּוּלִים
עִם כַּפּוֹת הַיָּדַיִם עִם כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם עִם הַבִּרְכַּיִם
צִיַּרְתִּי תְּמוּנַת שֶׁמֶן אַדִּירָה בִּשְׁלַל צְבָעִים
אַרְבַּע עַל אַרְבַּע מֶטֶר אוּלַי יוֹתֵר
בַּמִּרְפֶּסֶת עַל הָרִצְפָּה
וְרוּחַ חֲזָקָה נָשְׁבָה
רָאִיתִי תְּמוּנָה כְּחֻלָּה עֲצוּמָה בַּשְׂרָנִית פְּרוּשָׂה לְפָנַי בָּאֲוִיר
מֵעַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת
בְּכָחֹל אִינְדִיגוֹ עִם הֲמוֹן עוֹרְקִים
קָפַצְתִּי וְעָמַדְתִּי בַּאֲוִיר
וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְתִּי לָעוּף
כַּמָּה זְמַן עַפְתְּ?
הָמוֹן
פִּתְאוֹם טְרַח
עַל הָאֲדָמָה בַּגִּנָּה בּוֹעֶרֶת מַמָּשׁ
הֶעָפִים מַמָּשׁ עָפִים
צִי חוּטִים נוֹצְצִים מֵגִיחַ בְּגַלִּים
רְקָמוֹת מְעוֹפְפוֹת אִחוּד מַנְגִּינוֹת
רֶשֶׁת מְסֹעֶפֶת שֶׁל קְשָׁרִים
נִסְחֶפֶת
קְלִילוּת מַנְחָה אוֹתִי לְיֶדַע בֵּין קִירוֹת לֹא קַיָּמִים
פְּתָחִים לֹא פְּתָחִים
הָרִצְפָּה מִשְׁתּוֹלֶלֶת הַתִּקְרָה נֶעֱלֶמֶת
מוּטַת רַגְלַי מִתְעוֹפֶפֶת
מוּטַת יָדַי מְעוֹפֶפֶת
מְעַנֶּגֶת מְשַׁגַּעַת רְחִיפוּתִי
וְכֵּיף לִי וְנֶהְדָּר לִי
חַשְׁמַל כָּל הַגּוּף חַשְׁמַל
נַחֲשֵׁי אֶנֶרְגְיָה סְבִיבִי
אֵיבָרַי שָׁרִים תְּהוֹמוֹת
וְעוֹד לְמַעְלָה וְעוֹד לְמַעְלָה
הַכִּשָּׁרוֹן לָעוּף סָפוּן עָמֹק בְּתוֹךְ רָמַת הַשְּׁרִיר
מְסֹעָף בָּעֲצָמוֹת בִּצְפוּנוֹת הָעֲצַבִּים
הוֹלֵם לֵב
צְבִיטוֹת בַּבֶּטֶן
הַצָּתָה שִׁלְהוּב נְשִׁימָה מוּזִיקָה
שְׂרִיטוֹת תּוֹפְרוֹת תְּעוּפוֹת
שְׂרִיטוֹת הוֹפְכוֹת לְחוּטֵי זָהָב
רִבּוֹא רוּחוֹת בָּאוֹת אֵלַי בַּחֲלוֹם
רַחְמִי מְעָרָה מְעוֹפֶפֶת
לְכִי סַפְּרִי אֶת זֶה לְמִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְמִי שֶׁלֹּא מֵבִין
מתוך: קסם ההמשכה, פרק בתוך ספר שירי, " תפוחי תהו" שבוע טוב חיה אסתר
לרננה בתגובה למייל שלך . כן ממש כך היה החלום , כתבתי אותו, שימרתי אותו. והשיחה בשיר היא עם מורה רוחני גדול. בכמה משירי החלום שלי אני משוחחת אתו, בקשתי את רשותו להקדיש לו אותם ולכתוב את שמו. והוא סרב, מתוך גדולת נפש. שבוע טוב חיה אסתר
ועוד רננה, ראשית, גדולתו של המורה היא במידת הענווה, באי רצונו לפרסם את עצמו דרך החלום שלי. שנית המודעות שלו לטוהר היצירה. מה שנובע מיוצר, מנשמתו הוא שלו בלבד.וראוי להרבה משוררים וסופרים שילמדו. ולבסוף, גם המורים הגדולים, ענקי החסידות והקבלה, כמו הבע"שט , הארי רב נחמן, ועוד, לא כתבו. היו חוו את החוויה עצמה. ולא את המילה עליה. שבוע טוב חיה אסתר
חייה, שיר אמיתי, מיוחד במינו.יש בו יופי, עומק ואמת. גם בחיי יש משקל רב לחלום.
עקיבא יקר. תגובותיך הן מתנה גדולה בשבילי. קריאתך המעמיקה בשירי גורמת לי שמחה. מתגובתך אני למדה שקראת גם את התגובות לפוסט. מונחות אצלי ערמות של מחברות שבתוכן אלפי חלומות שאני מקווה חלק מהם לפרסם. החלום הוא מורה גדול. הבטחתי לעצמי להכיר אותך ואת יצירתך יותר. וכשאוכל אכנס לבלוג שלך ואקרא. תודה. חיה אסתר
עקיבא יקר. תגובותיך הן מתנה גדולה בשבילי. קריאתך המעמיקה בשירי גורמת לי שמחה. מתגובתך אני למדה שקראת גם את התגובות לפוסט. מונחות אצלי ערמות של מחברות שבתוכן אלפי חלומות שאני מקווה חלק מהם לפרסם. החלום הוא מורה גדול. הבטחתי לעצמי להכיר אותך ואת יצירתך יותר. וכשאוכל אכנס לבלוג שלך ואקרא. תודה. חיה אסתר