הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת

  ושוב ערב שבת. דמדומים. ושוב יונים.  הפעם זוג שבדיעבד אני מבינה שמסתדר ללינה על ענף מתנדנד שמתאזן רק אם שניהם זהירים מאוד. רוחצים את גופם  כשעה  באמצעות  המקור  שסורק כל נוצה. היונה הימנית עגולה וכבדה ואיטית בתנועותיה. עיגול הבטן נדמה לי כבטן ניקבית . גם ההתנהגות האחראית לגבי שיווי המשקל על הענף. היון הימני מרבה תנועה וסירוק  נוצות כאילו בודק את גמישות הענף.  הבית של הערב. ...

    ללוסי באהבה  

     קיץ, לפנות ערב בגן. על דלת הסוכה הפתוחה- מראה. אני שם-כאן, מצלמת לתמיד.                           

        לאיריס הקטנה שהיא עכשיו בת 41 וזה הרבה! ברכות לשובך, לספר המתקרב ובא, לנוכחותך המלבבת, לאישיותך המקסימה, לכשרונותייך הרבים, למשפחתך המתוקה ולכל מה שהוא איריס האחת והיחידה. משהו ירוק מעין כרם ירושלים- מעולם לא התגעגעו לארץ ישראל כמוך.        

  דימוי של פסל מ2008 שהוצג בתערוכת-המיצב שלי בבית האמנים באלחריזי ושמוצג עכשיו על הצג כשער ל"זוטא" של השבוע. http://zuta.bhasofer.org.il/?p=2881  

     צד א' צד ב'   שני צדדים של אותה עבודה. פורצלן,אור. קוטר גדול-40 ס"מ באנגלית שמה  BROKEN VESSEL משפח- סוג של מחלת עור כמו ספחת. הפסוק "ויקוו למשפט והנה משפח" מישעיהו.  

    בוקר יום שלישי שבא אחרי יום שני בו התעוררתי לחדשות קשות. אנחנו שרצינו מדינה מוסרית ואין כזה דבר ואני הקטנה מיטלטלת בין הדעות . מקנאה בבטוחים בעצמם אבל, לא כמו ליברמן זה בטוח. וכמו גדעון לוי? גם כן לא. נראה שאין סיכוי למדינה מוסרית, שאין חיה כזו, ומאידך, אין סיכוי שנוותר על הצלם. מי שעומד מולנו מבין אותנו ...

  אמנים הם יצורים מוזרים. החיים שלהם הם מטאפורה,משל,ניסוי כלים, דימוי לאמיתי- האמנות שלהם. אז נותרנו אחד עם השניה והילדים עזבו. היינו עצובים ואחר כך שמחים זה עם זו ולהיפך, ואחר כך או בו זמנית הכל יצא, אצלי לפחות , באמנות. הצער, העצב, והגילוי שהאמנות יכולה להכיל את כולי פלוס ולספר סיפורים על מה שהיה . יש לי אובססיה ביצירה ...