הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת

      טוב אז החגיגה נגמרה.  הכלות והחתנים בבתיהם לאושרם הפרטי בהחלט  ואני מתחילה לתסוס כדרכי.  על אותו נושא אבל אחרת, שתי עבודות עם כמה נקודות מבט   פורצלן   הראשונה כ 40 ס"מ גובה השנייה כ 30 ס"מ גובה  ובה פרט לשריפה ל1200 צלזיוס וגלזורה, גם שריפת עשן.      

      ממקום אחר לגמרי, כמעט מעבר לגדר, מגיעות תמונות אינטימיות באופן בלתי צפוי. מישהי משם שולחת לנו הודעות. יש חיים  עשירים ומלאי תוכן כאן על יד. אדם הוא אדם הוא אדם ושפתנו שנבללה לא תצליח להסוות את הדומה אפילו לא מסכת צבע העור. אני רוצה לשתף אתכם בשמחתי, בגילוי האחרון שלי אצל בלוגה של איריס לויט, בבננות אצלינו.  שני צילומים:  בראשון לא ...

        שלום ידידיי זמן רב לא כתבתי פוסט. הייתי עסוקה להפליא ועתה אני כשירה לשיתוף אז קודם כל תערוכת שכנים בחיפה, בוואדי ניסנאס האגדי ב4.12.10 יפתחו ארועי חג החגים המסורתיים בחיפה עם תערוכה בבית הגפן ותערוכת חוצות. שלושת החגים הם: איד אלאדחה,כריסמס וחנוכה. השנה הוספתי עוד שני חלונות לחלון שכבר היצבתי בשנה שעברה. שלושת החלונות הם בעצם ...

  עבודות הפורצלן -תחרה קיבלו תפנית  תוך כדי עבודה, אולי גם לפניה ועדיין בעקבות, חתונתה של ביתי הקטנה. פרט לפעמונים שבעצם היו הזמנה שלה והם מדנדנים כשהרוח נושבת, ממשיכים לבשר לאמא  את חתונת ביתה הקטנה, נוצרו עוד כמה עבודות.  אמן יכול להחיות ארוע ליותר מהזמן האמיתי. תודו שאלה רווחים נלווים מהמקצוע ומקום העבודה כמו עובדי חברת החשמל :)…בני המשפחה של רופאים:)… ילדים ...

  שכנים בבית של אלברט יש מישהו צעיר שמתבונן עכשיו לתוך הלילה מן האור אלברט בסיעודית כבר לא תובע כמו אבא    ********************* בבית של עידית חוגגים עכשיו בר מצווה לעופר ואמא שלו מנצלת את ההזדמנות לבייש אותו לפני כולם ולא בכוונה דמעות חונקות את גרונו כמו חבל הטבור   ***************** בבית של אתי משחזרים את הבכיות של פעם דור שני לאטימות ...

כמו שהבטחתי בפוסט הקודם יצאה מהתנור גם עבודה שהמקריות בה פחות משתוללת . אמנם כשהעבודה נכנסה לתנור הכל היה די "בסדר", אם כי הראה סימני קיפול לא מדוייקים, וזה בטח בגלל שאני לא מקפלת "יפה" כביסה..:) ועוד לפני כן הפורצלן הנוזלי נזל גם הוא כרצונו ונותר מטפטף פה ושם (העבודה בסופו של דבר מוצגת הפוך מהדרך שנעשתה והטיפות-פורצלן-בד עומדות באויר) הפעם העבודה רק ...

  בבוקר של השבת השנייה של הסטודיו הפתוח פרקתי תנור. זה אני הכי אוהבת , להמשיך לעבוד כאילו לא עומדים להגיע / או לא אורחים / מתעניינים / קונים/לא קונים וכל מערכת הצפיות המוגברת באשר היא. בגלל החיפזון של הביצוע בשבוע האחרון, מעודף ציפיות כמובן, הלכו התוכניות לצורות שלמות וחזקות לעזאזל. ובמקומן מצאתי  מדף שלם של קורסים/קורסות בתנוחות שונות ומשונות. ...

לפני מספר שנים הכנתי כ 100 פעמונים. תליתי אותם בכיכר המרכזית של הגינה בקיץ,חיכיתי לרוח ורציתי לצלם. הרוח סרבה לבוא ורק בתמונה אחרונהה של הסרט המחכה הזה שהיה אולי אף משמים מעט, אבל מאוד "בסצינת האמנות" נדמה לי, הפעמונים נעו כמעה. אחר כך חילקתי פעמונים והמאה הפכו לעשרה. עשרה שעודם בגינה ומשמיעים קול כשרוח פתאומית מגיעה לפינה הבלתי מרוחחת הזו. ...

    השנה אנחנו שנינו מציגים את עבודותינו בגן הקסום של ביתנו שהוא גם כן יצירה של אבישי נטו, למי שעוקב או לא אחר דיווחי העלים הירוקים והיונים והקיפודים והסוכה והבאר וכו' פעם ראשונה יחד ולחוד. שומרים על זהות נפרדת מאוד כמובן ומפרגנים אחד לשניה  ואחת לשני. עבודתו של אבישי נבחרה לכריכת הספר החדש שיצא " פרקי אבות" בפרוש אביגדור ...

רגע לפני שאני הולכת למספרה לעשות פן, פעם שנייה אולי בחיים, עם  בתי הגדולה ונכדתי ששלוש שערותיה מקבלות פן אהבה בלי סוף, פה, בביקורן במולדת לכבוד החתונה של בתי הקטנה עם בחיר ליבה מאוד, אני מעלה צרור פעמוני פורצלן לבשר שנה חדשה של צלצולים  של שמחה ותקוות שתעלינה אולי לשמיים בקולן השברירי והגבוה מאוד.  ומה נבקש אם לא שלום?