הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת

    בוקר השמש מחממת זוג חתולות על ספת העור השרוטה. מצטופפות על השמיכה שאבישי הותיר, לפני שהלך   להמשיך לישון במיטה.  ריח האדם, חום הגוף ההדדי ועייפות של שובע, התירו את כל אזיקי הריב והשליטה על טריטוריה.  בובה שציפורניה שלופות כמו גופה העב  ושולה שכל תנועה מפחידה אותה ומוציאה ממנה קולות שנדמים  לילדה מקופחת שלא חדלה להתלונן.  יחד מול שמש חורפית ...

      זה לא לפי הריתמוס של הגוף. עכשיו חורף ,את מתקפלת כדי לשמור על חום מרכז הגוף, עינייך נשואות לתנור הקרוב ולשמיכה, אבל…פתאום את מוצאת תמונה בתיקייה ישנה והיא מזכירה לך. קצת קשה להכיל , אנחנו הרי כפופים וחשוכים,את כל האור והצבע שיגיעו…באביב    

    סוף סוף אני חופשית לצלם בלי לבקש רשות , או שאולי כן? שולה התרגלה שאני מצלמת אותה . בשבילה זה סימן לתשומת לב. כל הזמן נדחפת לפריים. צלמי אותי! צלמי אותי! בהזדמנות זאת היא שומעת את שמה יוצא מפי "שולה חמודה" "שולינקה " והיא מתמוגגת. היו ימים שהשתדלתי לא לראות אותה כדי שלא תצטרף לקהילת הבית , אבל היא ניצחה! ...

    החתולים שלי לא היו בכלל בתוכנית. גדלתי בבית של כלבים, עקבותיהם ניכרים עד היום בנפשי.   אבי נטה לשלוט בכל סביבתו ביד קשה כולל הכלבים וכלבים נכנעים לראש הלהקה, כידוע . אבל כנראה בכל זאת יש בי מן המרדנות האנושית ואני נעה בין הקטבים, פעם שפוטה וקשובה עד נימי הנימים לאדם(או החתול) השני ופעם מסובבת את הגב והולכת לי לדרכי. ...

 כל בוקר קמה עייפה מחלומות הלילה. בנסיון הנואש להבין את שפת המטפורות אני נכנעת. מחפשת מוצא בצילום נחמת מה לכשלון  לפרש את הלא מודע החופשי כמו חתול בשמש  אולי                   

      גנן : אבישי צילום : מירי      

            הרצל צ'מע-בחיפה מייסדים את המדינה מחדש . נדמה לי שהיית מה זה מבסוט אם היית שם…  באתי למפגש אמנים שהשתתפו בתערוכה "חיבורים" עם נציגי ארגון "אתוס" שממונה על   ארועי החג של החגים באזור ואדי ניסנאס, יחד עם מוזיאון בית הגפן. את המפגש ניהל  אריה אליאס, מנחה ועורך תוכניות תרבות בטלויזיה, שמלווה את החג של  החגים כל השנים. ...

משפט שאילנה גרף כתבה לי בתגובה שלה לפוסט אחר שלי. שלחתי את הפוסט  הזה למארב  המגזין לתרבות  שמפרסם לעיתים דברים שלי והם פרסמו בלי נתינת קרדיט לאילנה גרף אז אני מפרסמת אותו כאן.  תודה אילנה והדברים http://maarav.org.il/2010/01/03/fat_years/

            יצאתי לחפש את הירח שעלה כל כך יפה  אצל רני יגיל בשירו של נתן אלתרמן  כאן. לשמחתי הוא לא ישב על כידון הברוש, ביטוי ציורי אם כי לוחמני מעט…(סליחה)   נתתי למצלמה הדיגיטאלית,המלאכותית והלא מקצועית לעשות את שלה והנה למרות מסכי הטכנולוגיה ושכלולי הצילום האוטומאטיים קיבלתי ירח בכלל לא רע, עם כל ניצביו העננים המכסים, משקפים ומחזירי ...