מירי פליישר
אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן
http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
טריקולור מהממת
שאלת השאלות, מירינקה. למסגר ולתלות מעל המיטה… או לעשות פורוורד למוש.
נשיקות נשיקות והרבה מהאהבה הטובה בסוף השבוע שלך.
בין החתול לכלב – אני עם האחרון. ובכל זאת . . .התמונה – תמונה. ובאשר לשאלה שבכותרת הפוסט – כמובן, מירי.
יופי של מדרגה וצילום, מירי. חבל שלא סילקת משם את החתול 🙂
יופי של מדרגה וצילום, מירי. חבל שלא סילקת משם את החתול 🙂
Yes, I dooo
ואני חושבת שבכותרת כל פוסט שלנו כאן בבלוגיה ובכלל בפתיחה של כל יצירה, צריכה לבוא השאלה האמיתית הישירה והיא זו בדיוק.
how can I not?
מירי אני אוהבת אותך
וכמו אמיר גם אני בסתר המדרגה…
אני מצאתי עניין לא בשאלת השאלות המוצגת בראש הפוסט ובאה בודאי לדברר את החתולה ואותנו.
בעיני מצא חן השילוב בין צבעי החתולה, הריצוף והאור.
יפה
שבת שלום
גיורא
תודה לכל המגניבות והמגניבים
הפתעתם אותי. אני התכוונתי לחתולה שתדברר את כניעותי לסימני אהבה של…הקרובים לי . ואתם פרויידינים שכמותכם הלכתם ישר …אלי.
מאידך נהניתי מכמה תגובות אחרות שהתייחסו לתמונה ולאור ולסביבה המצולמת. ואם עוד לא ידוע לכם מנסיונכם האישי ואני די בספק…יש אנשים שתגידו להם עד מחר, הם תמיד ימצאו סימנים לאי אהבה או להפסקתה.
ובברכת חברות וחברים לצרה ניפרד בינתיים עד הפעם הבאה של הגישוש ל:
DO YOU LOVE ME?
דרך אגב כששולה החתולה מנסה לומר לי ולשאול בו זמנית היא שולחת לשון קטנה וורודה החוצה. וזאת עשתה פה. ואגב
ביחסי אם תינוק אין הבדל בין השניים,אומר ויניקוט, אז השאלה היא
דו או רב כיוונית . ייתכן ואם לא היתה השאלה והיה בטחון מוחלט , אצלי לפחות, לא היתה יצירה.
Yes, very much. How can you think that I don't!
מירי יקירה, ראיתי כתבה על אישה שיש לה מאה ומשהו חתולים, יש מצב?
בטח שכן
מירי…:))
צילום כלבבי..
ואני רואה שיש לך עץ מכנף נאה ואני אוהבת אותו!
סבינה, באמת? את מצליחה לזהות משני העלים היבשים את סוג העץ?!?
את גדולה גדולה גדולה.
ושוב תגובה גורפת
כששאלתי את השאלה לא התכוונתי לתשובה
כן
בעצם מי ששואל אותה כבר נדון לגיהנום של אי הידיעה הברורה.
לצערי
שום תשובה שכזו לא תמלא בטח לא באינטרנט. עובדה.
החור הזה לא נועד למילוי. הוא בעצם שורש היצירה , האופק שתמיד מתרחק, הבאר ללא תחתית.
קצת מפליא אותי אנשי ספרות שכמותכם וסליחה על הנזיפה הגורפת
איפה המטאפורה ? או שהשאלה כל כך בועטת שקשה לראות מעבר לה בהיותכם,היותנו אינשים רגישים כל כך פרט ליוצרים??????????????????????????????????????
מירינק'ה. מה לעשות…? אהבה זה הדבר הכי קונקרטי בעולם. אם היא לא קונקרטית אנחנו בבעיה…
זאת אומרת אני בבעיה.
זה מקסים, הצורות שעל המדרכה מקבילות לצבעי החתול, קומפוזיציה יפהפיה.
התכוונתי גם לצבעי הצורות 🙂
בשאלה יש כבר היטל של אור וצל
והצילום נפלא ואפשר לשמוע את ילל וגרגור הפינוק
תמונה מדהימה – -העור, האור והאבן..
תמונה יפה. קופצים לי המשטחים שיוצרים קומפוזיציה מעניינת. ז"א אם הייתי שמה נייר שקוף על התמונה ומציירת את משטחי הכתמים היה יוצא משהו מעניין.
איזה מתוק החתול המנומר, הזה והתצלום מקסים ואיזה תואם בין הרצפה המטולאת לבין הפרווה וכתמי האור. אהבתי
שבוע טוב ,מירי
בטח ששולה היפה והקסומה אוהבת אותך, מירינקה. איזו שאלה. כמה אהבה שנותנים להם, הם נותנים כפול.