הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
הרצל צ'מע-בחיפה מייסדים את המדינה מחדש . נדמה לי שהיית מה זה מבסוט אם היית שם…
באתי למפגש אמנים שהשתתפו בתערוכה "חיבורים" עם נציגי ארגון "אתוס" שממונה על ארועי החג של החגים באזור ואדי ניסנאס, יחד עם מוזיאון בית הגפן. את המפגש ניהל אריה אליאס, מנחה ועורך תוכניות תרבות בטלויזיה, שמלווה את החג של החגים כל השנים. אני כדרכי ראיתי מבעד לאנשים את הכוונות הטובות למרות שאי אילה נצנוצים אפרפרים גילו לי אחר כך,שלא הכל ורוד בממלכה. לא חשוב.
ראיתי אנשים עם כוונה ליצור חיי קהילה רב תרבותית ורב לאומית . הבית עצמו שבו נפגשנו, בהנהלתו המושקעת של ירון הדר .מתנ"ס. אבל יש מתנ"ס ויש מתנ"ס. הוא נמצא ברחוב טבריה 15 בהמשך רחוב מסדה ובעצם יושב בקצה "מדינת ואדי ניסנאס". באזור מתגוררים יהודים ממוצא רוסי, ערבים נוצרים ערבים מוסלמים, ויהודים ילידי הארץ . המתחם מעורב להפליא בלי בעיות מיוחדות של שנאת זרים. אני מציינת את מי שפגשתי באותו ערב. אנשי אתוס. האוצרים האהובים עלי אורנה בן שטרית ועבד עבדי, שהם גם אמנים ובעיקר הומניסטים, אמנים ואמניות שנפשם ניקשרה בפרוייקטים של הואדי,אריה אליאס שאיכפת לו וירון הדר הנהדר והמיוחד.
כבר כמה שנים שמתקיימות תערוכות בחג של החגים, שמציין את חגי שלושת הדתות, עיד אל אדחא, כריסמס וחנוכה. כמו כן אוירת פסטיבל וארועי פסטיבל עממיים. עלתה השאלה עד כמה מפריעה כל הפעילות לתושבי הואדי שרבים מהם קשי יום ופרנסה . עלתה גם השאלה אם יש מן המועיל בפסטיבל ההמוני והעממי שמציף את רחובות הואדי ובו מיני מרכולת שמצויים למעשה בכל יריד ופסטיבל אחרים. שתי אמניות הציעו להפריד את הארועים העממיים מארועי התרבות ולהעלות את רמת הדוכנים לרמה הגבוהה כמו של יצירות האמנות שמוצגות בשטח או במוזיאונים. אומנית אחרת דיברה על התחשבות באזרחים המתגוררים בשטח ואני אפילו חושבת שצריך להימנע מה שיותר מלתקוע להם יצירות באמצע הרחוב מחומרים חדים ,אלא אם כן יש הגנה על הפסל מחד ועל הילדים שעלולים להיפצע מאידך . הרי אין שומר ליד כל פסל ופסל.
התגבש לו ביטוי שהתקבל על כולם "מוזיאון חוצות" ופתאום , לי לפחות , היה ברור שזו צריכה להיות המטרה: החג של החגים, איכותי, מתחשב בתושבים המתגוררים, מערב פעילות אמנותית מקומית כמו המחווה לאמנית חיה תומא שפעלה ויצרה בואדי, כפי שהיה השנה, וכל מה שמתקשר לתרבות ואמנות.
נדרש פרסום מדוייק ומכוון שמנכיח ומדגיש את העבודות הרבות המוצגות כראוי למוזיאון חוצות
עכשיו רק נותר לאנשים מ"אתוס" שנפשם קשורה בצורה חיובית כל כך לעשייה הזו,
לדאוג למימון רציני של תחזוקת היצירות, כולל שילוט במקום נראה, טיפוח הפסלים וחידושם אם צריך.
בחיפה, בבית הקהילה, במפגש עם האנשים אשר על חג החגים, וביום התקנת ה"חלון" שלי,ראיתי אור קטן בקצה המנהרה. דברים דומים מתרחשים פה ושם גם בגליל כמו בכפר קרע, בבית הספר"גשר על הואדי" ובפעילות סביבו.
האם תושבי צפון הארץ יביאו לנו את הגאולה?
חיבור תרבותי ואמנותי בין מרכיבי החברה במדינה בצורה שויונית והומניסטית.
יש אנשים שעושים זאת!
——————————————————————————————–
* קבוצה שלקחה על עצמה את נושא האמנות המאחדת ומקרבת רחוקים בעיר שהפוטנציאל שלה כבר כאן "חיפה עשי לי עיר" http://www.haifasilir.com/
"סיכוי" עמותה לקידום שויון אזרחי
http://www.sikkuy.org.il/odot.html
"גשר על הואדי" בכפר קרע
http://giser.handinhand.org.il/nodeweb.asp?t=27378&subid=19618
* "החג של החגים" http://www.haifahag.co.il/index.htm
*מפת התמצאות במוזיאון הפתוח בואדי נניסנאס
http://www.haifahag.co.il/map.htm#b0
* הפוסט הקודם שלי על התקנת ה"חלון" הורסת ובונה"- http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14107&blogID=36
חיבורים לא?
קטע מהחלון שלי
מירי יקרה, העבודה של החלון עם החרסים השבורים…כל ההיסטוריה שלנו כעם בנויה מתוך הרס ובנייה, בנייה והרס. נדמה שכך זה גם בחיים האישיים לא רק ברובד הלאומי…
האיוורור של החלון נמצא לא בחלון עצמו, שזה יעודו, אלא ברווח בין החלון לצופה בו, נראה לי…
פרוייקט מדהים.
תמי מתוקה בדיוק. חיבוק
מירי יקרה תצ'מעי :
תגדילי בבקשה את הגופן
צ'בוע טוב 🙂
מירי אהובה, לא מצליחה לקרוא בכלל… בבקשה בבקשה להגדיל.
הגדלתי בעבואא. מוזר אצלי זה אחלה! בכל זאת הגדלתי ריקי ואיריס ?
אני בטוחה מירי, שהרצל צ'ומע ונהנה. גם מהחלון שלך.
שבוע טוב.
תלמה הוא ידע ש"היו כאן אנשים" כמו שרבין גילה לקראת סוף ימיו.
בעיקר משמח אותי לקרוא, מירי יקרה, שיש מי שחושב על הדברים האלה, ומדבר עליהם, ואפילו מגיע למסקנות. אותי תמיד הטרידה המחשבה, מה עם דרי המקום. גם בטבעון מתקיים אחת לשנה יריד אומנים, שמתקיים בתוך החצרות ובתי האומנים, ותמיד עולה השאלה, מה על התושבים שאינם אומנים. כמה הם מרוויחים מהמציצנות הזאת ומאלפי בני האדם השוטפים את הרחובות ומפרים את השלווה הירוקה. אלא שבטבעון, זה לשבת אחת בלבד. והחג של החגים, זה למשך חודש.בכל מקרה, אני חושבת שהרעיון כרעיון, הוא פשוט חד פעמיומזהיר, ונושבת ממנו רוח כל כך טובה ונעימה,וכמה טוב לי שזה קורה בחיפה, שכבר כתבתי לך, שאני אוהבת אותה מאד, ובעצם בשבילי היא הבית. אפרופו האינטימיות של איריס קובליו, הנה עיר שהצליחה להישאר אינטימית. לא יודעת, ככה אני מרגישה.
בכל מקרה, אני בטוחה שלא רק הרצל צ'ומע. גם אבא חושי צ'ומע גם צ'ומע, ומתמוגג. ואני מחכה כמובן לצ'מוע את החלון בעצמי. נשיקות ושבוע מעולה.
תודה איריס. האמת הפסטיבל מולבש לגמרי על תושבי הואדי ולולא תוספות האמנות למרחב הציבורי שאין ספק שמוסיפות ערך לחיי היומיום,לא היה להם חלק בזה. בטבעון לפחות האמנים הם חלק מהתושבים. כאן בואדי רק מעט.
כמו שאת כותבת יש מעלות בלא להיות תל אביב…
אני בדיוק קורא שוב את "חצוצרה בוואדי" וחוזר בדמיוני אל הוואדי.
ואולי תגידי לי את מה סוד הקסם של הוואדי הזה, שהוא יכול להכיל את כל הגֵר הגָר בתוכו?
ארז
יש פער גדול מאוד בין הרומאן של סמי מיכאל למצב בוואדי כיום. סיפור האהבה שמיכאל טווה בכשרונו הרב בין יהודי לערבייה נוצרית, איננו אפשרי היום. וכל זאת, בלי לפגוע בצבעוניות האותנטית של הוואדי.
למה יהונדב? הפסה האהבה מהעולם?
או שאתה רומז שיש מתחים בין בני העמים השונים. לדעתי בואדי פחות בעיקר מפני שהם מרגישים שהיהודים מנסים לסגור את הפער ולפצות על העבר.
ארז תמיד צריך לזכור לעניות דעתי שהקסם הנראה בעינינו האורחים לרגע הוא חייהם הקשים של אנשים אחרים.
אף פעם לא נהניתי מהופעות הליצנים בקרקס , משביתת שמחלות שכמותי….
לא שמחלות שמחות…
מירי יקירה -פוסט אופטימי גם אם זהיר
חובה עלינו כציבור למצוא דרכים של חיבור וקרבה במקום שבו המנהיגים מתעקשים על המפריד והשונה וזה מה שעושים שם בוואדי !
צריך כמו תמיד למצוא שזה יהיה טוב לכמה שיותר , אם משתפים את תושבי המקום בכל הצורות האפשריות יהיה לזה יותר סיכוי, הרעיון נפלא – החג של החגים פי אלף נפלא יותר מהאמא של כל המלחמות 🙂
ריקי ריקי מילותייך יהלומים נדירים!
יופי של פעילות מירי מקרבת לבבות ושוחרת שלום אהבתי את המונח חג החגים
ושברי החרס נוגעים ומביעים
חנה אולי זה ישתרש ויהפוך לחגיגה ארצית…:)
התרגשות ופרגמטיות מעורבבות בחוויה שלך את המקום והכוונה. בהצלחה.
לכולנו לבנה אחרת אנא אנחנו הולכים.
פתחת עוד יותר את הצוהר לתקווה.
דיאנה
נראה לי שצריך גם לפעול לא רק לשמוח על חוכמתם של אחרים. אולי באמת האמנות . אולי.
מירי משמח לשמוע שיש עוד דברים ואנשים טובים בשממה הזו! תבורכי
פחות מידי חני יקרה!