בננות - בלוגים / מירי פליישר / בוקר שישי ה12.2.10
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

בוקר שישי ה12.2.10

 

 
במיצבה של עירית עובדיה רוזנברג בחלון הגלריה של טובה אוסמן ,בן יהודה 100 שלא ביום השואה ,את עוצרת לרגע ומאפסת מחשבות. כן זו האמירה : השואה של כל-אדם היא השואה שלנו.

בחלון כשלושה אובייקטים , ערימת שלשלאות מחומר קראמי  שרוף  דמוי ברזל, מגש ובתוכו תמונה שואתית של ילדה ואישה ניצבת מאחוריה ושתיהן מאחורי סורג ברזל, ועוד אובייקט ובו דמויות מודפסות בהדפס משי על חומר, מחוברות לברזל.
נראה שהצרוף, חומר, ברזל, תמונה בספיה (שהיא גוון חום של פעם שבו נראות בדרך כלל תמונות שהולכות ונעלמות עם הזמן)הוא בלתי ניתן להפרדה עבור האמנית. 
הברזל הקשה והאכזרי בהקשר זה, החומר השביר לבנבן, ההדפס על החומר שיחסית לתמונה רגילה עמיד יותר כי עבר צריפה ממש בכור התנור, אובייקטים  -שרידים שנמצאו, היסטוריה של אנשים, רישום קיומם החולף על השרידים והזעקה של האמנית : השואה , הנכבה, המלחמות, ההרג-בשם-אידיאולוגיות, טריטוריות פוליטיות עם הגדרה לאומית, גדרות הפרדה, שלשלאות  ואזיקים על הנכבשים, שלשלאות ואזיקים על הכובשים.

רבות נאמר ובצדק בזכות ההבחנה ב"אחר", ההבנה שיש צורות אחרות לקיום ולחשיבה. עובדיה-רוזנברג מחזירה אותנו למקום הראשוני הזה שבו אנחנו רואים בכל אדם אח ורע וקורבן כמונו של מציאות פוליטית מפרידה ומדכאת.

*בתוך חלל הגלריה אצל טובה אוסמן ,אוהבת האמנות המושבעת, תערוכה של מיכאל פרידמן שצבעיה דומים כל כך לעבודות של עובדיה -רוזנברג עד ששוב את עוצרת לתהות, ואחר כך את  מבינה – דומים וכל כך שונים. סערה מחד והשלמה מעגלית או ספירלית. עבודות שעובדות ומנחמות מעוררות תחושות ומלטפות בו זמנית, בניגוד לעבודותיה של עובדיה-רוזנברג שלא מתכוונות להניח לנו לנוח כלל וכלל.

ביקור אחר לגמרי בתערוכה של קבוצת גלריה "שמונה ביחד"הירושלמית שירדה לתל אביב להציג ב"טיטאן" חנות רהיטים יחודיים ברחוב אלפסי 15. העבודות מוצבות על סטנדים שחורים דמויי שולחנות, במרחק ראוי זו מזו . כל אחד  מהמציגים   בעל שפה ייחודית, מיומנות מופלאה ושליטה בחומרים, ועניין.
"שמונה ביחד" וכל אחד לחוד, אישויות של אמני קרמיקה ברמה גבוהה. אני התאהבתי  בעבודה של דורי שכטל זנגר. נדמה לי שאין צורך להוסיף דבר לתמונה , אולי רק מפגש עם הדבר האמיתי.

עבודה של דורי שכטל זנגר גובה כמטר 1
 

ועוד זוית


יום כזה של תערוכות, מזכיר לי שאהבתי לאמנות איננה בלעדית לי ואני חולקת אותה עם המוני אנשים. פגשתי חלקם שם ברחוב גורדון הצפוף. לא רק באים להראות אלא בהחלט להשתזף מן השמש האנושית הקורנת מן האמנות. ברור ששמש של ממש  של חורף רק מוסיפה….

 

20 תגובות

  1. אוהבת את הטיול הזה שעשית.
    ראיתי גם את מיצב החלון וגם לי הייתה תחושה שזה לוקחת אל משהו רחב יותר, מהפרטי. שרשראות דמויות מתכת, הן למעשה סימבול ידוע, כבר מעין אייקון עם קונוטציה ברורה.
    העבודה המצולמת השנייה מרגשת במבט ראשון, ומסקרנת. מה גודלה? מה יש בדיוק בעגלה הקטנה? מה ההבעה של הילדה? מסקרנים הסמלים על השמלה. חלק אני מזהה. ואם להתייחס לדגל ישראל זו יכולה להיות המשך לעבודה של עובדיה-רוזנברג.
    כשאני עושה טיולי גלריות בתל-אביב, אני מרגישה כמעט כמו קפיצה לחו"ל. לרוב לבד, נהנית מהחופש. אבל משתדלת לא בימי שישי…

    • מירי פליישר

      מה יש בעגלה הקטנה לוסי? אין לי מושג מישהו צריך ללכת לבקר את הילדה בלייב.
      לא ניכנסתי למשמעויות של הקישוטים והשאלות שלך במקומן. לילדה בכל אופן אין הבעה חוץ מהעובדה התמוהה שעיניה וראשה מוטים למטה, אולי בכל זאת היא נושאת מטען כבד יותר ממה נראה ממבט ראשון,כדברייך …

      • הפתעת אותי.ההבחנות שלך מדברות בעד עצמן, כמו העבודות עצמן.לא הכרתי את כתיבתך.אני לא נכנסת לאתרים.אשמח לקרוא את חויותייך, ולראות פיסית עבודות. תודה.

        • מירי פליישר

          תודה טובה
          כנראה שהגיע הזמן שניפגש.
          תודה על הערכת הכתוב שלי
          מקווה שגם עבודותיי…:)

      • הי מירי, אני רואה עכשיו שהוספת תמונה ופרטים. כמטר גובה זה משמעותי.זה כבר לא גודל "צעצוע". אלך לראות בעצמי. ההבעה מכונסת וזה עוד יותר מצריך "לקרא" את הסמלים על השמלה, יש שם טנק, דגל, מזוודה?עין נגד עין, בקבוק קוקה קולה? שוב, מצריך קריאה.היא מביטה למטה, מכונסת משהו.
        תודה על הזוית הנוספת.

        • מירי פליישר

          לוסי את גדולה!
          אכן סמלים מעוררי שאלה. מחר אצלצל אל דורי ואברר.

          • דורי שכטל זנגר

            מירי שלום
            קודם כל תודה על כל תשומת הלב, אני מאוד שמחה שהעבודה שלי מעוררת תגובות ומחשבות, גם את וגם הקוראים שלך העלו נקודות שלא תמיד חשבתי עליהם במודע אבל אני מאוד מתחברת אליהם.

            הפסל נקרא : אני עוד חולמת וסופרת בספרדית (אם למייל היה מבטא היתם שומעים שאני מארגנטינה), הורי ואחי שם ואני עם החיים שלי כאן, העגלה מלאה במספרים, בובות, חיות – בעצם הגעגועים שלי. על הגוף מצוירים החיים שלי, עם הצבא, הדגל, אני כאימא וישראלית וארגנטינאית ויהודיה ואישה .
            בסיס הפסל – מכוסה עיתונים ישראלים – זה הבסיס שלי, אני עומדת כאן, בני עומד להתגייס בעוד כשנה ועדיין אני חולמת וסופרת בספרדית.

  2. איריס קובליו

    יפה כתבת מירי. מפרגן ורציני. גם אני אוהבת את העבודה של דורי שכטר. מסקרן חחכת ולראות

    • מירי פליישר

      תודה איריס! חגיגת אמנות. נדמה לי שהתחלתי מנהג. אף פעם לא מאוחר לאמץ הרגלים טובים.

  3. עקיבא קונונוביץ
  4. עקיבא קונונוביץ

    מירי, ציורים חזקים, דברו אליי.
    ובעניין מה שאת כותבת:יש בימינו בעייה. מצד אחד חשוב להתחשב באחר, עד כמה שאפשר, ומצד שני זה עלול לגרום, אם נגזים, נזק לעצמנו. קשה לדעת מהו המינון הנכון. אותו דבר בקשר לשואה. מצד אחד אין לי ספק שהוא דבר מיוחד במינו שהאנטישמים למיניהם באירופה עשו בעיקר לעם היהודי, ומצד שני,עלינו להיות רגישים לתחושת הקרבנות של מעשי רצח-עם המאפיינים את העולם לאורך כל ההיסטוריה– אבל לא לראות אותם בקלות כשואה.גם כאן נדרשים זהירות ושיקול דעת, וזה לא קל.

    • מירי פליישר

      יפה עקיבא שאינך נסחף לשום קיצוניות. זה אנושי. השאלה מה צריכים לעשות אנשים ועמים שמרגישים דיכוי וכיבוש.
      השאלות נצחיות והקונפליקט נצחי גם. אבל לאמן הזכות לבטא את רגשותיו באמנותו והאמנות אומרת את דברה העז.

  5. תודה על הסיור המודרך, מירי. מכל העבודות האלה הילדה הזאת טורדת מנוחה ביותר. מניח שזה השילוב שבין הקישוטיות היתרה שלה, עגלת המשחק וכבדות הסבר שלה.

  6. פוסט יפה מירי והערותיך מאירות ורגישות ,אף בחירת המיצגים יפה והתמונה המזכירה את השואה מצמררת

  7. תודה מירי, בזמן עמוס כמו שלי, זה כמעט כמעט כמו להיות שם!

  8. מירי פליישר

    לכל המגיבים הערניים הנה תגובתה של דורי

    שם המגיב: דורי שכטל זנגר
    תוכן: מירי שלום קודם כל תודה על כל תשומת הלב, אני מאוד שמחה שהעבודה שלי מעוררת תגובות ומחשבות, גם את וגם הקוראים שלך העלו נקודות שלא תמיד חשבתי עליהם במודע אבל אני מאוד מתחברת אליהם. הפסל נקרא : אני עוד חולמת וסופרת בספרדית (אם למייל היה מבטא היתם שומעים שאני מארגנטינה), הורי ואחי שם ואני עם החיים שלי כאן, העגלה מלאה במספרים, בובות, חיות – בעצם הגעגועים שלי. על הגוף מצוירים החיים שלי, עם הצבא, הדגל, אני כאימא וישראלית וארגנטינאית ויהודיה ואישה . בסיס הפסל – מכוסה עיתונים ישראלים – זה הבסיס שלי, אני עומדת כאן, בני עומד להתגייס בעוד כשנה ועדיין אני חולמת וסופרת בספרדית.

    וחני תודה שמצאת זמן!

    • טובה אוסמן

      שלום מירי, אני שמחה לקרוא תגובות נוספות על התערוכות שציינת.בדרך כלל וככל איני קוראת ביקורות על תערוכות. לצערי הן משעממות ומנפחות את אגו הכותבים ויותר של הכותבות. אשמח אם תגיעי ותתרשמי מיום האישה הבינלאומי, תערוכת אמניות שזו ששנה השלישית שהגלריה עורכת. "מראה מראה מס' 3" תפתח ביום שלישי ב9 במרץ שעה 17:30.

      • מירי פליישר

        תודה טובה
        שמחה שאת אוהבת את מה כתבתי וגם את תגובות ידידיי הרגישים מהבלוגייה :)
        אנסה לבוא לתערוכה. בטח יפה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר