בננות - בלוגים / / ידידות חלקית
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

ידידות חלקית

 

 

בפוסט הקודם על הנושא
 
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15216&blogID=36
הייתי נבוכה מהתחושה שלא מילאתי ציפיות שנראה היה לי שציפו ממני, ועל כך ששמרתי על זכות הנמנעות.

אחר כך התחלתי לראות שהידידויות החלקיות שאני חווה, הן מתנה, בתנאי שאני מודיעה קודם לעצמי שהן חלקיות. פתאום התחלתי להרגיש את היכולת שלי לאהוב (חלקית) לפגוש (חלקית) ולהגיב (חלקית).   קודם לכן הרגשתי בעיקר כבולה לציפיות הזולת כפי שהשתקפו אצלי- כפי שהיטיב לראות אמיר אור ידידי 🙂 כמו כן הרגשתי כבולה לציפיות שלי מקשרים מלאים-בלתי אפשריים באינטרנט ובכלל.

אפילו חויתי סוג של דחייה לא מזמן של מישהו שחוכמתו הקסימה אותי וששאלותיי הביכו אותו. הוא מצא את דרכו להתנהלות בבלוגייה,ואני מאמינה שדרכו תהיה ראויה למחשבה.  
אני שוב למדתי את מה שאני מנסה ללמוד-ההשלמה עם החלקיות יכולה להיות קשה, אבל היא הדרך היחידה לחיים טובים יותר(אהמ…אולי ,עד ל"יחידה" הבאה).
אני כל כך נהנית למשל לפגוש את חברותי להתעמלות שפעם ידידותם נראתה לי מעיקה ותובענית. באים, משתפים בצרות האקוטיות, שומעים עצות פרקטיות, מתעמלים לפי הנחיות המדריכה מיטל, המופלאה בפיזיוטרפיסטיות, מתעניינים במי שחסר מוסרים דש והולכים הביתה נקיים.

או התלמידות שלי שרובן ותיקות מאוד (ויש לי גם שני תלמידים גברים שזה הישג בתחום החוגים הטרום פנסיונריים). הן אמנם כבר חברות אבל זו חברות שמותאמת לזמן ומקום מסויימים. במקום הזה אני המומחית לאמנות אבל כל שאר כישורי החיים מוחלפים ונלמדים בכל מפגש. ושוב שיתוף בצרות, ייעוץ במקרה של תקלות ממסדיות נפוצות ורבות מידיי, תמיכה במה שנעשה יפה או מעניין באומנותן (רבות מהן מגיעות להישגים נפלאים מטבע כישרונן .אני גם לא מוותרת בתחום המקצועי ומהמקום שאליו הגעתי אני , מושכת אותן אליו) ושוב הולכים הביתה לחיים האחרים. רק במקרה של צרה צרורה כלשהי יש התעניינויות,אמיתיות,  גם באמצע השבוע, אבל לא תכופות מידי.

וכאן בבלוגייה המוכשרת הזו, עולם מלא של יצירה ויצירתיות,הנאה צרופה, לעיתים, להתחיל עם זה את הבוקר או ללכת לישון אחרי שקראתי חומר מעניין, זכות תגובה סלקטיבית, שאיננה מחייבת אותי יותר (חוץ מאותה תקלה עם אותו בלוגר שבו נרשמה אצלי עלייה-לא-רצוייה ברמת הציפיות-וירדה)
וסימני חיבה והערכה אמיתיים, רק אמיתיים. הערכה, חיבה וידידות חלקיים ומלאים בשל כך.

ועוד לא דיברתי על האמנות שאין כמוה למלא חלק מעצמנו, להרחיבו, לשלחו לאנשים האחרים ולגרום אושר רב כל כך.


חלק מהרבה שהן ביחד וכל אחת לחוד

 

 

26 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    גם אני עסוקה בנושאים אלו.
    יש לי חברה שפעם התאכזבתי ממנה הרבה בגלל חוסר רצף. היום בזכות זה שיש לי אנשים אחרים בחיי שתומכים בי ברצף, אז היא פשוט משמחת אותי נטו בכל פעם שהיא מופיעה. אבל חייבים שכן יהיה מישהו שימלא את הצרכים יותר במלאות, בשביל לקבל את החלקיות. אני חושבת…

    • מירי פליישר

      זהו לי שנדמה לי פתאום שרבה החלקיות בחיינו יותר ממה שאנחנו נותנים לעצמינו לדעת. אפילו הקרובים ביותר. את למשל יודעת אילו חיים פנימיים יש לבת שלך שכביכול קרובה אלייך אפילו בגופה?

      • לי עברון-ועקנין

        הו
        בבסיס יש הפנטזיה להיות אחד עם האחר – לפחות אצלי וגם כתבתי סיפור שנקרא כך: להיות אחד.
        לכן כל דרגה של הפרדה מכאיבה, וככל שההפרדה (החלקיות) רבה, הכאב הזה מהדהד יותר חזק.

  2. לי עברון-ועקנין

    והשערות נורא יפות

  3. איריס אליה

    מירי יקרה לי. לפני הכל, נסי קודם להגדיל את הפונט. הוא קטן מאד.

    אני חושבת שחברות אמיתית מושתת על ההבנה והידיעה שמינונים משתנים מעת לעת. אני חושבת שחברות אמיתית היא כזאת שלא נשענת על כמות טלפונים או מפגשים או מכתבים. היא נשענת על מה שעברנו יחד, ואפילו לזמן קצר באופן יחסי, כמו בצבא, אוניברסיטה וכו'… ועל האהבה שאני חשה לאותם אנשים, ועל האהבה שהם רוחשים לי. לידיעה שאני רוצה בטובתם והם רוצים בטובתי.

    • מירי פליישר

      זהו איריס. התאור מתאים אבל ההגדרה חברות אמיתית גדולה עלי

      • איריס אליה

        אני חושבת שזאת הגדרה סמנטית. באותה מידה אפשר לקרוא לזה רק "חברות", או "ידידות" או "אחווה", זה לא משנה. ניקח אותך ואותי לדוגמא. לא התראנו פנים אל פנים ואין לנו חוויות משותפות וכו', אבל העובדה שאני יודעת שאת רוצה בטובתי, שאני רוצה בטובתך, שיש לנו תחומי עניין משותפים ושהקשר, שנוצר באופן אינטואיטיבי לגמרי, יצר סוג של חיברות. חיברות/חיבור/חברות זה הופך אותך, מבחינתי, למישהי שהייתי מגדירה כ"חברה", "ידידה" "אחות ל…"
        ואפילו אם לא ניפגש… לא תבואי להשקה… לא נתכתב… לא נגיד מזל טוב בימי הולדת וכיו"ב.
        זה לא גדול בכלל. לא עלייך ולא עלי. ככה לתחושתי.

  4. מירי חברתי, רק לרגע, מירי לרגעים?, לאאא!
    מירי נמצאת בפנורמה של חיי. כל פעם שאני רואה אומנות, כלים מפורצלן או פסלים- אני חושבת מענין מה מירי הייתה אומרת. אני ממציאה את דבריך כאילו היית וראית איתי, ואנחנו משוחחות.
    גם על עוד המון נושאים את איתי.
    הווירטואלה יוצרת חברויות שלא בהכרח מפגישות בעולם האמיתי…את יודעת עלי ואני עליך במגוון מצבי הרוח, בדעות, באמונות ועוד בהמון דקויות של דברים..אז זה לא "ידידות חלקית" אלא חברות…:)

  5. אני מזדהה עם התחושה של לי. החלקיות היא לא אידאל מבחינתי, אלא אילוץ – אולי בגלל השלב הזה בחיים שבו אני נקרע להמון כיוונים ובאף אחד לא יכול לצלול לגמרי כמו שהייתי רוצה. בבלוג שלך מירי אני מרגיש בבית, ובפוסט הזה במיוחד – עם איריס ועם לי.
    השערות כדימוי לקיום מקביל של ביחד ולחוד – נפלא. העיקר להיות אופטימי/ת.

  6. מירי פליישר

    ידידות וידידים חלקיים/חלקיות חמודים/חמודות שלי.אתם עוד צעירים וצעירות פשוט.
    זה לא שאין לנו מקום בלב אחד/ אחת של השני /והשניה, פשוט השקט הזה של הלא מחוייבות עד הסוף וכל הזמן ולא לא אחד שלם וחונק ולא …סתם להגיד לא
    איזה כיף
    אתם חמודים והחלק שאני מכירה בכם מקסים אותי. אולי זו כוונתכם שהחלק הוא השלם?
    לומדת ….

    • אמיר אור

      מירי יקירתי, איריס כבר סיכמה פה את השכל הישר בנושא. ישמרנו האל מחברות טוטאלית, כי מעצם ההגדרה יכולה להיות רק אחת ויחידה כזו ועם אדם אחד בלבד, ולא עוד.
      אנחנו יצורים מורכבים – רק טבעי שאנחנו חולקים צדדים שונים של קיומנו עם מי שיש בו התאמה אליהם ובמינון הנכון לנו.

    • חנה טואג

      מירי יקרה לא כל דבר צריך לתייג ולהגדיר ,יש להשאיר דברים כפי שהם בלי שיום בלי הגדרה פשוטים בככותם(ככה הם)
      המושג ידידות רחב מכדי שאפשר לתייג אותו בשמות או באבחנות, יש ידידי נפש טלפוניים שאיתם אפילו אנחנו לא מתראים (ויש לי אחת כזאת שנפגשתי איתה רק פעם אחת ומאז אנחנו חברות נפש)ויש ידידים שאנו מתראים איתם אחת לפרקי זמן ארוכים, אלה ואלה ידידים גם אם לא כרוכה בכך מחויבות של פגישה ברצף
      הוא אשר אמרתי יש דברים שאינם זקוקים לתיוג
      הם יותר בלב

  7. אני מתה על החלקיות הזאת וחיה איתה כל חיי. פוסט נהדר. א.

    • מירי פליישר

      חנה כמו שכתבתי בתגובות הצורך בתיוג הוא שלי. לכן יש בו צורך.
      תודה גורפת שוב לכולכם. נדמה לי שהבנתם . עכשיו זו אני שלומדת להבין, באמצעות המילים הכתובות עלי בלוג.
      תודה שהצטרפתם למסע החיפוש שלי להגדרת יחסים שיש בהם נועם .

  8. אהוד פדרמן

    מירי אחותי הוירטואלית, מה שכתבת זו תובנה המגיעה בדרך כלל עם הגיל.

    טוטאליטריזם הוא אסון בכל הקשר – גם כשמצרפים אליו את המילה אהבה.

    לא בחינם טוטאלי מתחרז באופן מושלם עם פטאלי

    אשר לידידות חלקית, מתברר שסכום החלקים הוא הרבה יותר מהשלם

    • אורה ניזר

      הי מירי, חבר מלא לא מאפשר להוסיף אחרים, חישבי על כוס מלאה איך אפשר לחדש בתוך המליאות הזו? זה כאילו שהעולם היה צבוע בצבע אחד… וטוב שאפשר לטעום גוונים שונים וטוב שיש גם חסר. וכל הכבוד לך שהשכלת להבין את מצבו המרכב של האדם והחיים.

  9. ובכל זאת בטוטאליות (שאינה מנת חלקי כיום) עשיתי יותר למען הזולת.

    בגיל צעיר כמעט גידלתי ילד של חברה ועוד.

    אם הייתי מסתפקת בחלק החלקיי, זה לא היה נעשה.

    ואולי הילד הזה גם לא היה בין החיים.
    אני חושבת שצריך להנמיך ציפיות. לא לצפות לתמורה וזה הקשה. קשה מאד.
    אך המונח ידידות חלקית כמושג מובילף נשמע לי חלקית בלבד:)
    חודש- טוב.

    • לי עברון-ועקנין

      כל הכבוד שכך עשית אביטל. אני לעומת זאת מרגישה שמאז שאני מתאמצת פחות למלא את הציפיות של הזולת אני מסוגלת להעניק יותר.

      • אז זהו לי, לא לעשות בגלל ציפיות של הזולת, אלא להיות מונע ממה שהוא שהוא למעלה מזה. וזה לא שאני שם. כלל לא.. היום ביקשה ממני אם שמחר אשמור על שני ילדיה בזמן שהיא בתוך ועדה. גם אני בועדה ומסיימת לפניה ואמרתי שיש לי עוד נקיונות לפסח ועדיף שלא.
        ובכל זאת לא חשתי שאני נותנת יותר לילדי בעקבות התשובה הזאת. כלומר חשתי חלקית.
        שעלי ללמוד נתינה עילאית יותר ועדין איני שם בכלל. כי אני חוששת , כי נפגעתי בעבר, כי .. מליון סיבות.
        ואם הייתי במקום אחר עם עצמי סביר להניח שהייתי נענת מיד. היא אחרי לידה.. יש לה חמישה קטנים בבית, היא יתומה מאם ואב ועוד..

        את כל זה דחקתי.
        וזאת נקודה למחשבה אצלי.

        האם התקשחתי וזה נכון?
        לדעתי התשובה חלקית.

        לפחות אצלי.

        כי אני רואה סביבי כאלה שלא התקשחו ועדין חיים חיים מלאי נתינה.

        אחרת איפה היה החסד?

        • לי עברון-ועקנין

          מבינה מה את אומרת. לא היה לי את זה בעבר כי הייתי עסוקה כאמור עם ציפיות. עכשיו יש יותר אבל יש הרבה לאן לצמוח…

  10. הי מירי, חושבת שכמו הרבה דברים במי שאנחנו היום שקשורים במקורם בילדות, גם נושא החברויות והידידויות נמצא שם. אם מחפשים את הרגע שבו היינו דף חלק בנושא, ומה ניצק לתוכו יותר קל להבין את המקום שבו אנחנו נמצאים. הייתי משתפת אותך בנזק הילדות הלא מכוון שגרמה לי אמי, אבל זה ימלא לך את הדף באופן ממש לא חלקי:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר