מאמושה שלו

מאמושה הוא קורא מפתח החדר ורץ לנשק אותה בקול מצמוץ עז. משהו בה גורם לכולנו פה בסביבתה הנוכחית בבית החולים,אחיות וחולים גם יחד , להגן עליה מהסופה שנקלעה אליה. קטנה ממידת מיטתה,מונחת מקופלת באי נוחות של מי שכואב לו אבל איננו דואג לרווחתו די. הכרית כמעט מכסה את ראשה הכפוף אל כאבי בטנה, שחורצה זה לא מכבר במאמצי רופאה המסור כמו כולנו להושיע אותה. איזה חסד היא משרה עלינו כאן, ובטח גם בביתה בחיוך העדין המקבל אבל הכל כך נזקק. מאמושה הוא קורא ורץ לנשק את העור העדין של נסיכתו שממבט מרוחק נראית נערה עדינת עור וקטנת מימדים במיוחד, וממבט מקרוב,אישה כמעט זקנה וחלשה. מאוד מאוד חלשה. והוא גובהו כמעט כרוחבו, שחום, מדבר ללא הרף, בדיבור חפוז שאין בו מרווח לשאול את עצמו, מה הוא באמת חושב, על האיש הרועש הזה , שרץ בין הסעת מונית אחת לשנייה, לשבת על הכורסא של בית החולים הפרטי שכספו,עבודתו ותנאי הבריאות הדמוקרטיים עדיין של ארצו ולא מולדתו,שהרי מאמושה היא מולדתו. מאפשרים. למה לא ענית לי לטלפון לא שמעתי,מישהו אחר צילצל,ישנתי, אבל דאגתי לך,חשבתי שקרה משהו.. .כשהוא בעבודה הוא תמיד דואג לה. עכשיו כשהיא כאן כמעט לא אוכלת,מחלימה בקושי,מגיע עם שקיות מזון שאסור לה לאכול. לועס ללא הרף ושותה. שיניו הקדמיות חסרות. יסדר אותן כשיהיה לו זמן. אני רואה אותה יושבת על כסא, מאחוריה קיר לבן וריק וגם לפניה. מה היא חושבת? נראית כמי שאין לה כוח בכלל. שרירי רצון החיים, ברשותם ובנדיבותם של האחרים, שלו, שלנו. ואני כמותם כל כך דואגת. הבוקר כשנכנסה האחות ואמרה לה, בוקר טוב שרה, שמחתי כל כך. היא עברה את הלילה. הוא ישוב אחרי ליל עבודה לכורסא ולשקיות שמונחות ליד מאמושה שלו והיא עדיין כאן…………………………………………………………………………………………………… אני עוד בבית החולים, מחלימה לא רע, פוגשת את הגוף, אהלן גוף 🙂 מודה לכל מי שחשב עלי ו או כתב . אין לי אפשרות להגיב אבל עוררתם סערה ורודה בסגנון פריחת השזיף (:)הקסומה, בנפשי, שצריכה עוד ללמוד לקבל מתנות אדם. בקרוב ,עוד מעט,הביתה, עם טעם של הכל חדש. בית חולים הוא הזדמנות להיות שוב תינוקת בתנאי שאת חולה…לא תודה! לרשום לפני.