הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

שכנים

 

שכנים

בבית של אלברט
יש מישהו צעיר שמתבונן עכשיו לתוך הלילה מן האור
אלברט בסיעודית כבר לא תובע כמו אבא 
 
*********************

בבית של עידית
חוגגים עכשיו בר מצווה לעופר
ואמא שלו מנצלת את ההזדמנות
לבייש אותו לפני כולם
ולא בכוונה
דמעות חונקות את גרונו
כמו חבל הטבור
 
*****************
בבית של אתי
משחזרים את הבכיות של פעם
דור שני לאטימות
 
********************
 
בבית שלנו הולכים בזהירות
שלא למחוק את עקבות זו הקטנה
שטסה לה עימאבאאימא
רחוק רחוק מכאן
כל שן  נוצצת כמו זהב פרוויים
בdelay חומת בטון של skype

******************

דנה אומרת
אנחנו לימדנו אותם לדבר והם מלמדים אותנו לשתוק
ואני אומרת
שלום שלום לגן הילדים
הרבה שלום

 

 

 

 

 

29 תגובות

  1. לא יודעת מה קורה אצל השכנים
    אבל הקטנה הזאת גונבת לי את הלב
    מקסימה, מירי, ואהבתי את ההליכה הזהירה כדי לא למחוק עקבות
    איך אפשר אחרת
    שבוע טוב

  2. התגובה למעלה שלי
    מהרה לברוח

    • חנהלה תודה!
      מחקתי את התגובה השנייה
      כשמחודדים על המחבל בכרמים מזהים את זנבו העילג.

  3. אוי מירי , דור שני לאטימות…והפנים של הילדה המתוקית מלמדים אותנו לשתוק- כמה יפה…

    • תודה תמי הפריסאית,יש איזה טיפטופ גשם שמה ? אמרה לי פעם מורה לצרפתית שלגשם יש לצרפתים המון מילים , לכל הסוגים…

  4. אמירוש
    אם זה אתה המגיב:)
    הפתעת אותי בקריאה המרה
    אני בכלל לא התכוונתי….:)
    באמת התכוונתי לשלום שלי בפנים ולפרידה שלי ממעמד ילדת גן הילדים שלי. כן נכון שמה שקורה אצל השכנים לא מלבב ודי עצוב
    אבל…אצלי די שלום…זה לא נקרא כך?

  5. גגגיורא
    תודה
    גם אני מקווה….
    עם כל הביתצפר של בננות בלוגס….
    :))))))))))))

  6. מחקתי תגובות של גיורא (כאילו) ושל אמיר אולי. גיורא כתב שזה לא הוא ואמיר… חשדתי…מקווה שלא טעיתי אמיר…
    המגיב המתחזה מעמת אותנו עם כמיהת הלב החרא הזה. אבל אלה שעורים חשובים.

  7. חנהלה זו שוב את? מקווה שלא המתחזה
    תודה!

  8. תַּלְמה פרויד

    אז הצצתי לשכנים והיה צובט בלב. והילדונת המתוקה גונבת את ההצגה לכו-לם. ומברוק על הז'אנר החדש והמפתיע, מירי. יופי!

  9. מסקרנים מאד הקצרצרים שלך מירי
    מסכימה עם תלמה יש פה חידוש !
    והקטנה זהב פרווים בשיניים
    מתוקונות מתוקונות
    והאם אני טועה כשאני רואה דימיון לסבתא ?!

    • ריקי תודה
      שוב פעם מקווה שזו את, למרות שאני די מזהה…
      אז אני מקווה כי עוד לא ויתרתי על חלום השירה שלי כנראה למרות כשלונות העבר. ומחמאות ממש מחזקות אותי ממי שאני מעריכה- אבל החרא הזה המתחזה זיהה את זה והגיב פה בשם אחרים.
      טוב אז תודה!
      היא אולי קצת דומה אבל ילדה מזה מאושרת שנעשים מאושרים רק מלראות אותה, הכל בגלל הגנים כמובן אבל בעיקר בגלל ההורים הנבונים והאוהבים ,אז יש הזדמנות להיות גאים בריבוע.

  10. מירינקה, אותי את מזהה?
    טוב, זאת באמת אני.
    אמצע הלילה, נכנסתי לפוסט שלך והתמוגגתי. מאד מאד אהבתי את הקצרצרים האלה. חזקים, ובמיוחד, כמו ריקי, אהבתי את הניסיון שלא למחוק עקבות. והקטנה כובשת. ואיזה כיף שאימאאבא הירשו.

    פוסט נהדר:)
    ןנשיקות לשבוע טוב, לא, לא רק טוב… נפלא.

    • איריסית
      קשה להעתיק אותך 🙂
      תודה מתוקונת.יש אישור לפרסום . אני מאוד זהירה באוטונומיה של ילדיי וגם בשלי…עקב נסיון חציית גבולות טבעי מידיי רב שנים. שווה. נלמד במיקצת 🙂

      היום התבלבלתי כשקראתי את הכותרת בהארץ שהתחילה ב "היורה" חשבתי שמישהו ירה וזה היה היורה שפגע רבות במקום כלשהו. בגלל הפוסט האחרון שלך 🙂

  11. הטובים השכנים בעיניך? כתוב מצוין, מצחיק וכואב ואמיתי והחיוך כובש לב

  12. הרבה ילדים הוזכרו, שילדותם אינה מוארת. מי יתן והקטנה תתמיד בחיוכה ותהיה מחובקת, גאוותה של סבתא מירי.

    • תודה לבנה. בהתחלה מחובקת ואחר כך או כבר עכשיו מחבקת. באמת תמונות ילדות עצובות . כנראה שאני נוטה לכך, לכן שלום שלום לגן הילדים מבחינתי-עכשיו הרבה שלום!

  13. רונית בר-לביא

    מירוש !!!

    היא מאהממת !! דומה לך מאד.
    כבר כל כך גדולה ?

    ואהבתי את המקבץ.

  14. מירי יקירתי, התמונה בהקשר לשם הפוסט מזכירה לי את השכן הרעשן שגר מעלי ו'רוקד לי על הראש' ואני, לא רק שאיני כועס עליו, אלא מאושר באושרו שכן הוא נכדי

השאר תגובה ל מירי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר