בסוף תקופת המחזור הנשי שלי , הרגשתי צורך לנטוש את נתיב הדם-גלזורה לכיוון פורצלני טהור ונקי. טוב לא צריך להגזים פורצלן אף פעם לא זכה אצלי לביצוע נקי, במתכוון כמובן, הפורצלן שלי אומר הווה, חי, פעיל, רגיש ואנושי. הפורצלן בכלל הוא חומר בעל זכרון אובססיבי ואם נגעת נגיעה לא מכוונת ורצית להסתיר אותה, את תגלי את עקבותיה אחר השריפה וזה יהיה הסוד שלכם.
האמת היא שסוף תקופת המחזור לוותה באי אילה סימני מעבר וגלי חום, אבל בעיקר גרמה לי לרווחה גדולה. לא הצלחתי כנראה להפנים את האושר הגדול של להיות פורייה ומדממת. תקופת המעבר היא שיצרה את העבודות המדממות שכבר העליתי לא מעט מהן פה בבלוגי. ולא אדע אם גרם לי התת מודע לאחוז בסימני הפריון, המטרידים לטענתי, בצבע האדום.
הגעתי לתקופת הלבן, הנקי מכל צבע וגלזורה והנושא: עוברי פורצלן מאובנים, ממורטטים, מכוסי בדים מפורצלן גם כן, ומונחים. עכשיו, זמן רב לאחר עשייתם אני מבינה את עצמי פתאום. המראה הסתובבה מול פני המודעות ואבין. יצרתי עוברים מאובנים וחסרי תנועה בנוכחותם. מטפורה למי שנתקעה בבית עם נשיותה, אימהותה, מגדרה ותפקודה והיא קצוצת כנפיים וכמעט מתה. כיום במבט לאחור אני מבינה את האיגרת שנשלחה. עובר, זה מה שהייתי.
העבודות מוקדשות לנשים שהיו שם בבית לרשות כולם ורגע לפני שנמוגו כל כוחותיהן, התעוררו ונולדו מחדש. לתערוכה ב2008 בבית האמנים בתל אביב קראתי "עֻבּר ושב" – הייתי עובר ועכשיו אני שבה וצצה פגומה לתפארת.
2008
הגעתי לתקופת הלבן, הנקי מכל צבע וגלזורה והנושא: עוברי פורצלן מאובנים, ממורטטים, מכוסי בדים מפורצלן גם כן, ומונחים. עכשיו, זמן רב לאחר עשייתם אני מבינה את עצמי פתאום. המראה הסתובבה מול פני המודעות ואבין. יצרתי עוברים מאובנים וחסרי תנועה בנוכחותם. מטפורה למי שנתקעה בבית עם נשיותה, אימהותה, מגדרה ותפקודה והיא קצוצת כנפיים וכמעט מתה. כיום במבט לאחור אני מבינה את האיגרת שנשלחה. עובר, זה מה שהייתי.
העבודות מוקדשות לנשים שהיו שם בבית לרשות כולם ורגע לפני שנמוגו כל כוחותיהן, התעוררו ונולדו מחדש. לתערוכה ב2008 בבית האמנים בתל אביב קראתי "עֻבּר ושב" – הייתי עובר ועכשיו אני שבה וצצה פגומה לתפארת.
2008
מרתק מה שכתבת. ויפות מאוד העבודות "הדוממות".ומי ייתן שנמשיך לחוות עצמנו מעת לעת עובריות. פגומות לתפארת. ושנהייה פטורות כמה שניתן מן המודע הארור הזה ושנפנים כי הגיעה עת הנעורים הכי הכי משוחררים.
מי כמוך מבינה אותי ענת יקרה
מירי יקרה! תודה על הפגימות לתפארת!
כמעט אין מילים בפי לתאר את החוויה המעוברת שאת מעבירה במילים ובחומר.. ואעפ"י כן:
נותנת סימנים בלבן האינסופי, מחליקה
את סדקי החומר, קמטי הזמן והמרחב
בגוף האשה, בִּתכלת של מעלה
דרך חוט השני, הדם המְחַייה
ושביל הזהב של עוּבּרַיִיךְ
זוכרים ושבים חייִךְ –
רוחה
תודה רוחה על תגובתך הרוחית כלכך
תודה מירי יקרה על השורות המדהימות והיצירות עוצרות הנשימה
עפרה
תודה לך עופרה על מילותייך החמות
מירי,
הטקסט והעבודות שלך לקחו אותי לחשבון נפש קצרצר שהיה צריך להעשות על עזיבת בית אימא. תודה על הזווית החדשה. ובהשראתך ערכתי:
פגומה לתפארת
בשולי גיל ההתבגרות
נאלצתי לעזוב גם – אמא
שנאלצה להיפרד,
כמו שמחזור ידוע מראש.
הרגשתי צורך אז לנטוש
נתיבי דם קרוש מובילים
מחוץ לרחמך, שולחנך, ביתך.
פורצלן הוא חומר עם הזיכרון אובססיבי
גם נגיעה קלה ולא מתכוונת
תתגלה לאחר השריפה
וצלקות הן לנצח
הסודות שלנו.
ומעברים הם רק שינוי טמפרטורה
כי באוגוסט ת"א רותחת
וגלי החום האיומים – אמא
הם רווחה עצומה.
איציק שם, פורצלאן איתו
אלון שם, פורצלאן איתו
ועוד אלפי אחרים בפוטנציה
כאן,
את מניפה דגל לבן
תבוסתך מאובנת,
מכוסה בד פורצלן ו-
חונקת תקופות מעבר
הכוחות נמקים בנו
יום, יום
ולא קיימת עוד את ההבטחה
רק עוד אח, עוד אח אחד לפני
שתתעוררי מחדש
פגומה לתפארת.
שלום אלון. תעלומות דבריך אבל מעוררי מחשבה וכן הפרידות חשובות ומקווה שאינן חשוכות.
הפוסט הזה מקסים והדימויים נהדרים. אלון במודע שואב מהם את שירו לראייה הוא מביא אותו כאן בתוך תגובה. אני חושבת שבמידה מסוימת השיר עומד בפני עצמו אך היות והדימויים הנפלאים הם מתוך יצירתך את צודקת שיש לתת לך קרדיט או דרך לקורא לעשות את הקישור.
חג שמח לשניכם ולכולם
רקפת!הכותרת דחיל ראבעק והקשר.
מאמינה שזו טעות ולא רוצה להתעצבן
השיר להיפך לא רק עומד בזכות עצמו הוא חזק!חזקים לא צריכים להסתיר וכאמור זו בטח טעות.
קנין רוחני במלוא מובן המילה
אלון הוסיף הסבר בשירו, השיר נערך בעזרתה של ענת לויט וכולם מרוצים.
מירי יקרה
העוברים ושבים שלך הם שירים שחודרים מתחת לעור כמו שברי הפורצלן שלך
תודה ריקי. האם לראות את העבודות כשירים? אולי מתגשם בהם הפוטנציאל שלא מימשתי לשירה?
מצטרפת לתגובות המפרגנות ובמיוחד לתגובתו המרגשת של אלון בר ,הזדמנות לומר לו: ברוך הבא
ואת מירי הלוא יודעת היטב להיות "פגומה לתפארת"
אוהבת מאוד מאוד את עבודותיך
איזה עוברים מרגשים הפיק ההריון הזה שלך
שבוע נפלא
תודה רבה חנה יקרה
שמחה שאהבת את שירו של אלון. לקח לי זמן להפנים אותו, נפל על לב רועד של אמא. את יודעת לקרוא ולראות וזהו נכס לכולנו כאן בבננות.
אותו הדבר את
לנה תודה! חג שמח לך!
אופס היד גלשה למקש שעל יד חנה יקרה
היצירות שלך נכנסות לאיזה חלק קדום בתוכי אני מרגישה את התוך שלהן באופן שקשה לי להסביר אותו , איך חומר קשיח יכול להיות רך? איך השותק מדבר
חני חמודה צריך לזכור שכשעובדים עם החימר הוא רך ומקבל ואף ניתן לשינוי יותר מכל חומר אחר. ההתקשות שלו לאחר השריפה מעלה פן מעניין ברך שהתקשה לאחר צריפה בכור…:) שנה טובה לך חני יקרה