בננות - בלוגים / מירי פליישר / המלים מתדפקות על החלום
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

המלים מתדפקות על החלום

 

 

המלים מתדפקות על החלום. השדים צצו הלילה לאחר סרט על מדען סכיזופרני שזכה בנובל. לא נטל תרופות וחי באומץ עם השדים. "נפלאות התבונה" עם ראסל קרואו.
 השדים שלי בחלום,היו ילדים מופרעים מאוד שמפריעים לי ולאימי לבצע קיר קראמי. בתחילה היא מגלה כשרון רב, כושר תכנון וביצוע ואף דיוק. אחר כך כשאני מנסה להצטרף לא עולה הדבר בידיי בעיקר בגלל הילדים המופרעים שמפריעים. הם משתמשים במכשירים שלי, פולשים למרחב העבודה, מערבבים חומרים מכילי גיר וגבס יחד עם חימר, שזה אסור ומזיק. אני מכה בהם עד כדי כמעט הריגה, אבל הם קמים וממשיכים כך עד אינסוף. בינתיים אימי מאבדת את הכיוון בזחיחות דעת. חומרים שונים פלוס איבוד צורה חודרים לקיר המתוכנן. היא מאבדת עניין באדישות ואני חסרת אונים. אני מחכה שהילדים ילכו כי שעות בית הספר הסתיימו כדי שאוכל להיכנס לארון כלשהו, לסגור את דלתותיו, ולהשתין. הילדים מתעכבים וממשיכים להפריע. ההתעוררות מחלום כזה תמיד גורמת לי לרווחה כשאני מגלה שהכול חלום. מה גם שהשירותים בהישג רגל.
השדים-ילדים מופרעים, חשבתי לי, הם כל השנאות והרוע שבי, זה שאני מכסה עליו בחביבות בולטת. לשמחתי ציין הפסיכולוג שלי לפני שנים שיש בי גם טוב לב , כך שהרוע המכוסה איננו המהות היחידה האמיתית שלי.
לזהות את השדים. שנים רבות באמצעות הטיפול ניסנינו לזהות את השדים. תמיד נשארה השאלה מהו השד הסודי ביותר שאותו אני לא רוצה לחשוף לעצמי. אבל, אולי זה בכלל לא חשוב, אולי הידיעה שיש בי רוע היא המפחידה ביותר ולא חשוב מהם פני השד הזה של עכשיו.  למשל הפעם מתקשר הרוע הזה של הילדים המופרעים הבלתי נשלטים בתחושת כעס נוראה על ילדיי שלי שאינם מפגינים אהבה והתחשבות מתמדת כלפיי, הילדה הקטנה מכולם. רוגז שאיננו מוצדק מלווה באשמה וחרטה מכיוון שההישג הגדול ביותר שלי,לדעתי, שאפשרתי להעניק לילדיי את החופש ממני. נדמה לי שהמגמה הזו די הצליחה אצלם. כמו החופש לחיות את חייהם גם אם זה חייב ניתוח להסרת הורה. בטוחה שלא היה להם קל איתי. אבל כרגע וכאן אני רוצה להתייחס למים הסוערים שעלו על פני השטח ולחוות אותם. אז מי הם הילדים המופרעים שמפריעים לי ולאימי ליצור את הקיר היפה שרצינו? הם קודם כל ילדים, יש להם רצונות ושאיפות והם מנסים ליצור בזמן שגם אני מנסה, בו זמנית ובמקביל. וזה בלתי אפשרי, כך מסתבר מהחלום. הילדים משחקים-יוצרים במסלול מקביל ובתחילה פשוט לא מתייחסים לעובדה שאני עובדת כאן. אחר כך הם הופכים מרושעים ומרגיזים בכוונה, לאחר שאני מנסה לפגוע בהם פיזית ומקווה שאף הורגת בהם. מיהי אימי? זו שוב אני או אולי בתי הקטנה שהיא עכשיו אם ועסוקה בנתינה אינסופית לעוללה. אחווה של קרובות נותנות ומדחיקות כעס? כאן המקום להזכיר שזה החלום שלי ויש האומרים שכל הדמויות הן אני , כך שאני פטורה מהתנצלויות על השלכות כאן ובעתיד.
והקיר? כבר בניתי כמה יחידות קיר ומעניין לחשוב על משמעותו כשהאלמנטים ממנו נבנו הקירות ייצגו עבורי תקווה להרמוניה פוליטית, כאן על אדמת ישראל-פלסטין. ואשר להרמוניה האישית, בניית אלמנטים חדשים מהשברים שנשברו ופורקו בגלל אירועי החיים והבחינה הפסיכולוגית שלהם. בנייה משברים. לא תמיד אופטימית . להיפך עקבות העבר ניכרים. המבנה שנבנה משדר את בעיותיו גם לאחר הבנייה. שום דבר מושלם . שום דבר לא נטול דאגות ושדים, מתפתל להתקיים למרות ועם כל השדים. אז הנה כאן עבודה אחרונה מתפתלת עם השברים הצרובים בה. וכמה תזכורות של עבודות עבר.

2012

2004

2006

2009

 

2010

התנצלות על העדרות ממושכת ותודה לשירלי שמאפשרת המשך קיום מרחב וירטואלי, אם גם ממשי זה.

מתכוונת לבחון טכסטים מול עבודות שהעליתי כאן בעבר וגם בהמשך לצורך ריכוז, עריכה  ומסגור כספר למגע יד או למגע מקלדת. העיניים הקוראות והאנשים שמהעבר השני יהיו מן הסתם , בנתיים ממשיים :)
מה ויטואלי באמת – נושא שאחשוב עליו בהמשך. אני רק יודעת שכשמהו קורה בנפשי הוא ממשי ומשפיע רבות על ההמשך בגופי שלי ובגוף המציאות. אם כן מהי המציאות ללא המחשבה עליה? פילוסופיה בפרוטה ועמכם הסליחה.

 

 

21 תגובות

  1. מי שמצליח לשחרר את ילדיו מעול היותו ההורה שלהם העניק להם את היקר מכול, מירי. עבודת 2006 בעיקר בגלל הצבעוניות תפסה את כולי. ותקראי שוב – אם לא קראת עדיין – את שיר המסע הגדול מכולם "בדרך לאיתקה" של קוואפיס, בתרגום יורם ברונובסקי. תמצאי אותו בגוגל.

    • מירי פליישר

      תודה ענת על מילותייך המנחמות. שולמית שלחה לי את השיר ואעלה אותו לכאן אם אתן כל כך בטוחות בקשר. קטונתי.

  2. שולמית אפפל

    נהדר ומעניין מאד.
    "דבר אינו אובד. לא כלים מחימר וחולות
    לא מציאות שמגלגלת שברים בחלומות"

    אשלח לך במייל את איתקה….

    • למהאיתקה
      מאת: קונסטנדינוס קוואפיס (מיוונית: יורם ברונובסקי)
      כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
      שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד
      מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת , מְלֵאָה בְּדַעַת.
      אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
      אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
      לְעוֹלָם לא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
      כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
      מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
      לא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
      וְלא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
      תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.
      שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד.
      כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
      בְּחֶדְוָה , בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
      אֶל נְמֵלִים שֶׁלּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
      בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגן
      תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרב,
      פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה ,
      וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
      כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
      עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
      לִלְמד , לִלְמד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.
      וְכָל הַזְּמַן חֲשׁב עַל אִיתָקָה
      כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
      אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
      מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
      שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
      עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
      אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
      אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
      אִלְמָלֵא הִיא לא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
      יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לא תּוּכַל לָתֵת.
      וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה – לא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
      וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
      תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
      לא שכולם יהנו, הנה תכף אביאנו לכאן

      • חומר מציאות וחלום

        לפני שאני מנסה להגיב ל"המילים המתדפקות על החלום" אני רוצה לדבר על החומר, (בבחינת "נעשה ונשמע").
        תודה שהבאת את העבודות שלך. החומר שלך מדבר אותך בשפתו ונותן את מגע ידך דרך השבירה , הפירוק, הבנייה והעיצוב של חומרי חייך, (תרתי משמע).
        העבודה הראשונה – 2004 אומרת: הנה קבלו אותי כך, כלי מלא שברים אך יש לו בסיס, ידית להחזיק, זרבובית למזיגה ואפילו כובע-מכסה המסמן עד-כאן אני.
        בעבודות אחרות, ממש לפי סדרן הכרונולוגי את ממשיכה לתת את הטעמים, הצבעים והגבולות תוך כדי מגע עם החומר הפיסי בטביעת ידך.
        העבודות של 2009, 2010, והתחתונה (2011 ?) הן כמו חלונות בקיר למרות שהן לא פותחות פתח למרחב שמחוץ לבית. אך הן כן פתוחות למרחב הפנימי שלך.
        כולם – "החלונות", מכמירי לב ומופלאים לעיניים. אותי שואב במיוחד 2010 על הקוקומים השלמים והסגורים בתוך מסגרת קשה של עץ ובטון וממשיכים לנשום את חייהם עם תנועת היד והנפש שהחזיקה בם.
        ומכאן למילים המתדפקות על החלום; אני שואלת את עצמי מה מקומה של אימך בחלום. הזכרת שכל הדמויות הן את. בעיניי, אימך המתרחקת מסמלת את כאבי הפרידה שלך והליכתך הלאה בדרך משתנה.
        העבודה מ 2012 מחזיקה בתוכה כאבים ושברים אך היא נטולת מסגרת, כלומר נבנית מתוך עצמה בגושים ובתנועה החשופים למרחב משתנה.
        הגושים אוצרים בתוכם חורים פעורים שנובעים מן העבר, אך פתוחים גם פנימה וגם החוצה. יש בם כל מה שגורם לצמיחה – חומר, אדמה, מים, אויר, מרחב וכולם יחד – החופש ליצור בידייך וברוחך, השמיים הם הגבול.
        בברכה, רוחה

  3. הי מירי,
    שלום רב שובך!
    הצטרפתי גם אנוכי לבננות ואת מוזמנת לעיין. יעל משה aka עלעלית

  4. מקסימים קירות הקרמיקה האלה
    הייתי מוכנה שכל הקירות יראו כך
    שבוע טוב מירי יקרה

  5. לוסי אלקויטי

    מירי, עבודות נפלאות.
    חלומות הם חומר מרתק לקריאה ואיזור בטוח. המציאות יותר מסוכנת ומפחידה.
    מאחר והיה לך יומולדת לפני כמה ימים אני מאחלת לך שוב הרבה אושר והפוסט הזה יש בו מעין התחלה חדשה, מעין פתיחת דלת חדשה. ואני שמחה על כך.

  6. מירי שלום

    ראֹה ראיתי את העבודות האלו בעבר ועודני אוהבת.

    שבוע פורה ומבורך,
    גלית

  7. עבודות חזקות, מירי. לא נפסיק לשיר :)

  8. מאד יפה העבודות, כולל החלום וממנו ההשלכות על האישי וגם מה שכתבת על הילדים.

    אהבתי.

  9. רונית בר-לביא

    ביטוי שמאד נגע בי "מתפתל להתקיים".

    עשוי שברים. מכירה את רוב היצירות שכאן,
    הקנקן הדהים אותי, בטח גם מהכיוון של הצרכנית הקטנה שבי.
    והקרמבואים של בוץ.
    אוהבת דברים קטנים.

    החלום שתיארת ממש מרתק בעיני.
    הילדים המופרעים שבך שרצו ביטוי כל כך.
    וככל שמכים בהם כך הם רבים ופורצים בלשון התורה.

    מחשבה – אם היינו צופים ומתבוננים בהם בזמן ההתפרעות, האם בסופו של דבר היו מתמזגים איתנו, עם בניית הקיר, עם הבנייה בכלל ?

    הכי מחזקת את ידייך לאסוף לכדי ספר את הפוסטים מכאן.
    אני עשיתי את זה אז, וזה היה לי ברור שאני צריכה לעשות את זה ברגע מסויים, משהו נהיה ברור. אמנם כמעט לא מכרתי, כי צריך מי שישווק לך ואני לא לקחתי או טרחתי כמעט בנידון,
    אבל למרות זה, המעשה החשוב נעשה.

    בהצלחה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר