בננות - בלוגים / מירי פליישר / המטפחות של דנה (15 ב)
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

המטפחות של דנה (15 ב)

 

דנה עבדה אצלי בסטודיו מספר שנים. בין לבין חלתה בסרטן ואף על פי כן שבה  לסטודיו ויצרה באהבה רבה בחומר.

ההומור שלה והאנושיות  בלתי נשכחים למרות שכבר כמה שנים שאיננה כאן.
ילדה עירונית מטופחת שהמלחמה אילצה את אביה למוסרה לאיכר פולני כמשרתת קטנה בגיל שמונה. היא היתה צריכה להתפלל לישו-מריה ולהסתיר את מוצאה היהודי כמו העירוני. כשחלתה פעם שאל אותה האיכר מה היא רוצה לאכול כדי לחזק את העוזרת שלו, היא ענתה "בננה" והוא נדהם מתשובתה שאל מאיפה את יודעת על בננה? ענתה לו  ששמעה על זה פעם. ילדה חכמה. אחר המלחמה הגיעה לבית יתומים יהודי, למרות שאביה היה בחיים. הוא נסע לאנגליה לבסס עצמו כלכלית ואחר כך הביא אותה לאנגליה. שם קיבלה ממנו רשות לבחור לעצמה שם חדר ובמקום אריקה קראה לעצמה דנה. חיים חדשים ועשירים עברה שם. טוב אם חורגת, לא הכל דבש. את אביה אהבה מאוד והוא אותה. באחת הפגישות המשפחתיות פגשה שוב את בן דודה הרחוק גבי, אותו פגשה פעם מתחת לשולחן בגיל שמונה, ויתאהבו ויתחתנו ויולידו , בישראל את בתם.   יחד עם חנה נמסר גם אחיה התינוק למשפחה אחרת למשמרת. עקבותיו לא נמצאו מעולם.
אלי הגיעה דנה כשגבי כבר יצא לפנסיה, אהבנו אותה מאוד. כשפינתה חפצים מביתה, הם הגיעו לסטודיו. עד היום מלווה אותי המערוך המשומן והמשובח של חמותה עליה השלום. ומטפחות. היו ימים של פעם עם מטפחות עדינות, רקומות, מגוהצות והרבה פחות זיהום סביבתי.  בחרדת קודש אם כי בחוצפה רבה טבלתי אותן בפורצלן הנוזלי כפי שעשיתי כמעט לכל חומר אורגני שמצאתי באותם ימים, והנה התוצאה.המטפחות כמובן נשרפות. נותר החותם המדוייק שלהם בחומר, למעשה התשליל של החומר שהיה, שממלא את החללים של היש חומר והופך את התוצאה על פיה. האין חומר הופך ליש חומר. היש חומר מתאדה ומשאיר עקבותיו ההפוכים. 
שקוף כמו שפורצלן דק יודע להיות.
אני רוצה להתווכח עם מי שטוען שאני עוסקת ב"עבודת כפיים" . כן מיומנות ועבודת כפיים אבל עוד דבר מה נוסף. כך נדמה לי.


 

9 תגובות

  1. רוחה שפירא

    תיעוד נדיר ומרגש ביופיו.
    חכמת הלב בידייך – תפילת זיכרון.

  2. ברור שיש עוד משהו בעבודות שלך. האומנים קוראים לזה "it" יש מי שיש לו את "זה" ולך יש. היהודים קוראים לזה, אני חושבת "שאר רוח".
    ספור מעניין על דנה והמטפחות

    • מירי פליישר

      תודה נעמה. רגשי נחיתות של מי שעוסק במדיום לא גבוה בהיררכית האמנות. תמיד בועט בי…

  3. יפהפיות המטפחות האלו אצלי המטפחות הן זכר לבית אמא
    כמה מרגש כתבת מצטרפת להערה של רוחה
    ויש בהן יותר מסתם חומר
    יש בהן נשמה

  4. רבקה ירון

    מטפחות רגישות, מירי. לפני שהיו לפורצלן, אחרי שהיו לפורצלן.

    (יש לי כמה מהמטפחות ההן, של אִמי ושל שתי הסבתות.)

    הסיפור של דנה עדין ועצוב. אני שמחה בשבילה שהייתה אצלך/כם ושהמטפחות שלה אצלך, ב'יש חומר' שנוצר מהתהליך, שקוף. ובידיים טובות.

    תודה, מירי.

    • מירי פליישר

      תודה רבה רבקה . בעיקר יש לשמוח שזכתה להקים משפחה אחרי כל מה שעברה ולהנות ממנה. אישה נפלאה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר