הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

סוף והתחלה (18)

 

 

 

 

 כותרת משנה: אבל אני  לא

נראה שזהו פרק מסכם וכמו שזה טבעי לי הוא גם התחלה.
ייתכן וייכנסו עוד פרקים באמצע שמחשבותיי עליהם עוד לא מוצו, וגם עבודתי איתם.
האחרים שהעליתי בפניכם הם נושאים נעולים מבחינתי. הכל מוכן בארגזים לתערוכת היחיד שתתקיים ב2015…
כנראה חונכתי לכך אבל צריכה הייתי לתת בקרמיקה שלי ביטוי לצער העולם, המדינה, העם, האנשים, כמיטב יכולתי. אף פעם לא הייתי קיצונית אבל עוול אנושי מזעיק אותי ומזעזע אותי תמיד. גם לימין וגם לשמאל ,גם לחילוניים ולגם לחרדים, גם לערבים וגם ליהודים, גם לחיות.
אבל
אני מרגישה שאני חייבת לעצמי, להספיק ליצור כלבבי בלי מסרים חברתיים מוצהרים. חייבת לעבוד בסטודיו כמו שבא לי. עכשיו אני כבר מרשה לעצמי, מרגישה שמילאתי חובתי  בדרכי שלי לעולם. עכשיו אני.
ומה אני רוצה לעשות?
הפלא ופלא כלים. כן כלים שאפשר להשתמש בהם שלא כמו הכלים שלי בעבר ששימשו לאמירה ומשום כך היו לראותם בלבד.
אבל
פטורה בלא כלום אי אפשר. אני צריכה שהכלים שלי יבטאו אותי, לכלל צניעות וותרנית של מי שכליה נועדו לאחרים ואין היא מבטאה את נוכחותה בכלים לא הגעתי. פסגה עליונה שבעצם אינני רוצה גם להגיע אליה. היא איננה מחוז חפץ עבורי. אני רוצה להמשיך לשוחח עם המשתמש שכשישתמש בכליי, יתבונן בהם, יינסה לרדת למהות החומר, תהליך השריפה, הביטוי הטבעי שבכלי, ההכלה שלו כחלק מהטבע. ארוע. חגיגה. טכס. לאכול עם כל החושים ולהחזיק בכלי או לגעת בו ולהרגיש רובדים, גם את היוצרת שמאחורי הכלי,מעט.
הרבה מהגישה הזו אני מוצאת אצל היפנים ביחסם לכלים ובמיוחד בטכס התה שלהם. הם מכינים מערכת שלמה של כלים וחפצים ומתרכזים התרכזות מדיטטיבית בהכנה ובשתייה. אני מאמינה שיחסם של היפנים לכלים הטבעיים נובע ממורשת דת השינטו ששררה ביפן הרבה לפני הבודהיזם והקונפוציוסיזם, דת שיש בה יחס מועדף לכוחות הטבע.
אבל 
מכיון שלא טבעי לי להעריץ לזמן רב מידיי תרבות או סמכות , למרות העוצמה של הקרמיקה היפנית ותהליכי השריפה, מיד מצאתי לי נישה משלי. המצאתית. הנישה שלי היא נסיון להגיע לתוצאות טבעיות בשריפה בתנור הרגיל שלי, באמצעים שישפיעו על הכלים. המקובל בשריפות המופלאות היפניות  הוא תנור קרמיקה בשריפת עצים ואם אפשר בתנור אנאגאמה למשל שהוא תנור ארוך שעולה במעלה גבעה . העץ מוכנס בתחילת התנור,העבודות מסודרות בצורה יציבה והאש עולה כדרכה עד לסופו. שריפה שנמשכת  כמה ימים. בין השאר מנוצל גם אפר העצים, שנושר על הכלים  להשגת האפקטים הטבעיים.
 יש גם תנורי גז שבהם חומר הבעירה הוא גז ויוצר אפקטים טבעיים במשחק האש החנוקה לפרקים, בידי הקרמיקאי המיומן.
אבל אני לא.
אני לא
 
אני ממציאה לעצמי גלגל מרובע. משפיעה על החומר עצמו, הגלזורה וכל זה בתנור מסכן של שלושים וחמש שנים  שבנוי בידי אחד מטובי מהנדסי הקרמיקה בישראל, ומחליף את מערכת החיים שלו, הספירלות, לעתים קרובות מאוד.
היפנים המסורתיים לא יהיו מרוצים. אין מספיק כבוד למסורת השריפה הקלאסית והאידאלית. החדשנים שבהם , דווקא אוהבים את החוצפה שלי, חברים שלי בפייסבוק. גם הם מורדים בדרכם היחידה, ראיתי ואהבתי. קרמיקאים אוהבים להתנאות בטכניקות מסורתיות , בשמות גלזורות שעברו על פני הדורות, חומרים. על רקע הדומה נוצרים אובייקטים שונים ומעניינים. 
אבל אני לא. אני משחקת עם החומרים כדי להגיע לתחושה של פעולת כוחות טבע. וולקאן התוך התנור. זוכרים? משחקת בכל האמצעים.

נראה שהגעתי  אל המנוחה ואל הנחלה, אבל לא אחת כמוני תעבוד בשקט ובצניעות. 
כלים, אבל כלים שמדברים טבע, דרמה, חיים, עבר, הווה, עתיד, אני,   כל מה שבעצם בוטא בעבודות הקודמות, עכשיו הוא מובלע, מהול, אינטגראלי, אחד עם הכלי. 
וכן 
כלים לשימוש. אני מקווה.  הם מעט כבדים, אני אוהבת כובד של חומר, אדמה אתם יודעים. הם מחוספסים מעט אבל לא מידיי כדי לא להפריע לשימוש, והם נועדו לשימוש. בהחלט התקדמות למרדנית. שכמותי. יש הזמנה לריקוד זוגי עם המשתמש.
נראה שזהו פרק סיום. ייתכן שיצוצו פרקים באמצע, ברכו אותי בדרכי החדשה, ייתכן שאתמיד בה לא מעט, אלא אם כן ייצרי ייגבר עלי ואתעורר בוקר אחד עם צורך עז לבטא משהו שקורה בעולם או בחברה וחורה לי מאוד. או אולי איזו ציפור תבקש ממני לפסל אותה, וחתול, וכלב, ותינוק. ימים יגידו.

ב20-21  וב27-28 בספטמבר נקיים אבישי ואנוכי סטודיויים פתוחים במסגרת הסטודיו הפתוח של רמת השרון.. שני ימי שישי ושתי שבתות בהתאמה. הודעה תבוא בפייסבוק וכאן.
המחירים יהיו נוחים, אחרי בכל צריך להעריך את מי שמוכן לרקוד איתי.

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. מרתק התהליך שאת עוברת ומעבירה גם את הקורא. הרגעים שאת מצליחה לתפוס בחומר , אלו רגעי חסד , ממש.
    ובלשון קלילה- את, מתאים לך ספורט אקסטרים…הולכת עד הסוף עם התחושות בטן שלך ולכן העבודות שלך כל כך מיוחדות.
    ראיתי כאן איך החלב גולש מהספלים, איך חווית הרגע שבו יצרת אותם, מדברת אלי…

    • מירי פליישר

      תודה תמי יקרה נכון אקסטרים ואני מגלה שזה בהשפעת החוצפה וההעזה הלא כל כך נעימים שהיו של אבי שהשמצתי אותו בלי רחמים…. לא הולכים כל כך רחוק מהעצים שנפלנו מהם.

  2. רבקה ירון

    כבקשתך, אני מברכת אותך בדרכך החדשה, מירי. ומצפָּה לבאות. אכן, יצים יגידו.
    אבל –
    גם לי יש אבל'ים, למשל: אבל רגע, רגע, עוד לא הבנתי הכול.

    תודה רבה-רבה על הנתינה שלך – באה בלי שהרגשתי שאני מקבלת אותה, והנה היא.
    שבת שלום.

    • רבקה ירון

      תיקון – צ"ל "ימים יגידו". סליחה.

    • מירי פליישר

      רבקה היקרה
      אני גם מרגישה שהתחלנו להכיר. אולי אני צריכה לחשוב על המשך
      כשאני ממשיכה ליצור, להעלות ולכתוב, העלית בי את הרעיון הזה שפיעם שם בשקט.
      נדמה לי שהכתיבה על היצירה והחומרים נתנה לא מעט למעטים שעקבו אחריה. תודה …… שבת שלום גם לך!

      • רוחה שפירא

        מירי שלום וברכה!
        "סופי הדרכים המה רק געגוע" (אלתרמן) – ואכן כמו שאומרת הקלישאה; כל סוף הוא התחלה חדשה. דרך צלחה!
        המעקב אחרי כתיבתך היומנית עם הנגיעה בחומר, תהליכי העיבוד והעבודה, מן הרגע המכונן של הרעיון, דרך צירי היצר והעשייה שלך הממציאה את עצמך במילים ובחומר ועד להתגבשות המכילה של היצירה המונחת מול עינינו ומוסיפה עוד חוש טעם וגוון לתודעתנו.
        תודה לך על השילוב המיוחד המבורך והשופע שבך, בין המילים הצומחות מתוך קרקע חייך, לבין הכלים ויצורי ידייך השואבים ונשאבים להיות נוכחים, שבירים, נוזלים, מפעפעים, מתפרקים, מכילים ויוצרים את חומרי החיים.

  3. באמת שאין לי מילים.את פשוט אדם נפלא וברוכת כישרון.
    שבת טובה
    עפרה

  4. אהוד פדרמן

    מירי היקרה, בכל סוף יש התחלה. ובמקרה או שלא במקרה השיר שפרסמתי לפני מספר רגעים, מתכתב עם הפוסט הזה.

    רק טוב

    אהוד

    • ריקי דסקל

      מרתק מירי יקרה לקרוא על תהליכי העבודה שלך ועל כל העניינים הטכניים שקשורים לעבודתך
      אני מעריצה חוכמת ידיים !

      אני אוהבת את כלייך אני יכולה להכניס לתוכם מחשבות בלי סוף

      בהצלחה בכל !

      • מירי פליישר

        תודה ריקי יקרה מאוד מאוד על הברכות. זו את שנתת לי את הפוש ועל כך תודתי לנצח.

      • מירי פליישר

        במחשבה שנייה ריקי
        אני מודה לך שאת רואה אצלי חוכמת ידיים. האמת שזו לא תכונה בולטת אצלי, לצערי או לשמחתי. אני משלימה את חוסר חוכמת הידיים בהערצה וגעגוע אליה, כילדה אובדת למשפחתה. על כך כנראה בפוסט נפרד.
        את יודעת שאני אוהבת אותך אז השתמשתי בביטוי שלך כטריגר לבדוק עם עצמי.. תודה

        • ריקי דסקל

          מירי את הרי עושה עבודות ויוצרת בחומר עם הידיים – אם זו לא חוכמת ידיים , מהי אם כן ????

          מחכה לקרוא את הפרק הבא

    • מירי פליישר

      הי אהוד אגש לראות
      שני חיפאים שגדלו לחופו של ים…
      תודה רבה מאוד

  5. הפוסט הזה שלך נגע ללבי. לא יודעת בדיוק מדוע. תערוכת יחיד ב2015. יש למה לחכות :)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר