הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
דימוי של פסל מ2008 שהוצג בתערוכת-המיצב שלי בבית האמנים באלחריזי ושמוצג עכשיו על הצג כשער ל"זוטא" של השבוע.
http://zuta.bhasofer.org.il/?p=2881
הבלוג של מירי
דימוי של פסל מ2008 שהוצג בתערוכת-המיצב שלי בבית האמנים באלחריזי ושמוצג עכשיו על הצג כשער ל"זוטא" של השבוע.
http://zuta.bhasofer.org.il/?p=2881
עבודה מדהימה שמתחברת לי לעבודה על אבא שלך. אולי תעלי אותה שוב, או תעשי קישור?
נשיקות יקרה.
איריס יקירתי
העבודה מתחברת לעוד הרבה. כן יש איזה מוטיב עוטף מתים כזה. רק לידיעה ,אין שוב אלמנט אוטוביוגראפי פה רק שלב מעבר שהיה לי בגיל 60 , עם רצון להשתחרר מיפורי העבר. אבל לכי תדעי, העבודה עדיין יוצרת תחושה קשה אצל נשים. חבל . רק על עצמי רציתי לספר,עצמי הרגשי.
לבהקשתך
הנה הקישור לעבודות DEADY שלי
http://mirifleisher.blogspot.com/2008/09/deady.html
וכאן קישור לשאר העבודות בנושא
ME EMBRYO
http://mirifleisher.blogspot.com/2008/09/embryos-2.html
מירי, יצירה יפה העובר הרך
מירי, אני נדהם מהפסל ומכשרונך להביא אותנו במגע עם המיסתורין שבחיים.
מירוש,
כמו שכתבתי לך בזוטא,
לי הוא נראה מאד מתוק ומאמי ובא לי לחבק אותו 🙂
פרופ' מנחם פרי: "הענקתם לי פרס מפעל חיים שכבר לא קיים. סיפור חיי הוא כישלון" פורסם בעכבר העיר.
פרופ' מנחם פרי שבור, עייף, נראה זקן ורע, נתמך במקל הליכה, התייצב לפני שבועיים לקבל את פרס מפעל חיים שניתן לו בר"ג. בנאום שהעלה דמעות בעיני השומעים אומר פרי כך: הענקתם לי פרס על מפעל חיים שכבר לא קיים, וגם אין לו מרחב שיוכל להתקיים בו".
פרופ' פרי, שהיה ארבעים שנה ראש החוג לספרות באונ' ת"א הוסיף ואמר: לכאורה אני יכול להביט לאחור בסיפוק, "בכל מה שקשור באגו זכיתי להוקרה, ואני יכול לטפוח לעצמי על השכם",
פרי הוסיף כי ההצלחות היו גדולות, מלוות באופטימיות ולא מעט מגלומניה, אבל הן היו קצרות מועד, "ועד מהרה נשארו מכל אחת מהן רק צללים עלובים של עצמה, שרידי חורבות. ודבריי אמורים הן באשר למפעלות שנסגרו רשמית, והן באשר לאלו שעוד קיימים כביכול, אך נראים היום כמין אנכרוניזם פתטי". הוא אמר שסיפור חייו הוא כישלון בחמישה תחומים "בחוגים שהקמתי, בכתבי העת, בביקורת, בתחום ספרות המקור, בתחום ספרות התרגום".
הוא סיים את דבריו בפנייה אל חברי ועדת הפרס: "התכוונתם לתת לי פרס על מפעל חיים. אבל מפעל החיים הזה איננו. הוא לא שרד. לא נותר לי אלא להודות לכם על כוונתכם הטובה ולקבל את הפרס כפרס תנחומים".
ואם פרופ' פרי מעיד זאת על עצמו, מי אנו שנשבור את מילתו?!
היום יום הולדת- המשוררת סיון ון דר פלאס
15/06/2010 22:10:5
מידי שנה אני תמיד חורזת,
לך ילדי, מילים של יום הולדת
שמספרות את היופי והקסם שבך
ואיך אתה מרחיב את ליבי מאהבה
אבל השנה
משהו השתנה.
פתאום המילה "ילד" קטנה עליך,
כמו חולצה מהעונה שעברה.
והבגרות שלך מציצה ומתבלטת
כמו בוהן מתוך נעל ישנה
כי בעצם זו השנה האחרונה
(או שככה נהוג תמיד לומר),
שבה אתה עדיין ילד,
ועוד לא ממש מבוגר
אז לפני שהיופי הזה יחלוף
ויהפוך למשהו יפה אחר,
רוצה להגיד לך כמה מילים
שבעוד הרבה שנים תבין יותר:
רק טְעם עוד קצת מהילדות שלך
גלגל אותה בפה כמו סוכרייה או כמו תפוח
כי עוד מעט היא תתפוגג על לשונך
ותשאיר אחריה מתיקות וגעגוע
אני יודעת, אתה כבר סקרן לגדול ולהתבגר
ותהיה ודאי מופלא ונהדר, דומה וגם אחר
אבל חכה עוד רגע, לא צריך למהר.
לפני שתהפוך מילד לבוגר,
רפד לך מקום חמים עמוק בתוך הלב,
ושם תשמור תמיד על הילד מיכאל.
ואם פתאום, תרגיש אולי מעט בודד
או סתם תתגעגע ותרצה להיזכר
תוכל מייד לחזור ולהתחבר
לזיכרון אהוב, מגע או מחשבה
לריח, למראות, לילד החושב
ולכל הדברים המופלאים שהם היום אתה.
אז קח את הילד המדהים הזה איתך
תמיד לכל אשר תבחר ללכת
והוא יראה לך בכל מקום
את הכיוון ואת האור ואת הדרך
רק עוד כמה מילים ממני שאוהבת
ומכירה אותך תריסר שנים ועוד טיפה:
אם לאושר היו עיניים, פנים ומסגרת
הוא בודאי היה דיוקן עצמי שלך
יום אחרי יום הולדתי –שיר מאת גדול משוררי ישראל ליאור עזיז.
תודה לך אם על שירך היפה
מבטיח אני לך זאת בכל לב:
מימי ילדותי לעולם לא ארפה!
ואת אחיזת ידך אין אני עוזב.
ומבט עיניך לי הוא לנצח מרפא.
הנה אני הגבר הקרב, הנפרד מן הילד המיבב.
והיה אם אשכח את מגע ידך האוהב
וקולך הענוג יהפוך עבורי רק לזיכרון כואב
ונשיקתך וחיבוקך יאבדו לי בערבו של היום.
אמא! – גם אם אשאר בלעדך, לעולם לא אהיה יתום!
תודה ידידיי
תגובותיכם מחממות לב!
אילן שיינפלד, משורר חשוב השולט ברזי השיר. עושה אהבה בלשון באמת. ממך נלמד ובדרכיך נלך. אבל מה זה קשור לבלוג של מירי פליישר? לא קשור, אבל עזיזון שוב יוצא משליטה ותכף הוא יתחיל להזיל דמעות במשטרה.
עזיז, יד אחת על הביצים ויד אחת הלב – אתה מעריך מאוד את אילן שיינפלד ופשוט מקנא בכישרונו. זה לא בושה להודות בזה. תוציא, חביבי, תשפוך.
דוחף עצמו כי הוא יחצן זוג זיין ממש כמו הזיין הקטן והעקום והדק של חבר שלו-לכל מקום.
נעה מנהיים הכוסית כתבה עליו ביקורות טובות, ועוד חברים…שיינפלד משורר האמת ביאליק של עידננו….
תפסיק להתפרץ כך, אחרת לא תוכל להתחפש היום לאילן שיינפלד. האמת, כישרון כוכבי כשל שיינפלד, אפילו לחלום להיות כמותו אינך יכול. אל תשקר, יש לך את כל ספרי השירה שלו בבית וגם את "הסדנה לשירה" ממנה ניסית ללמוד לכתוב שירה ונכשלת. לא יצא לך. יצא מה שפרי קורא פואמה אזוטרית ומוזרה. תודה בזה. אין ברירה, אתה תהיה היום גולדה מאיר. מתאים לך? עזיזל'ה.
עזיז קרא את סדנא לשירה וממנו למד לכתוב, כמו עוד חמישה הומואים שאילן דחף להם תספר המגעיל הזה בהנחה של חמישים אחוז תמורת רימינג-ליקוק ישבן.
בלי שיינפלד עזיז לא היה קיים. שיינפלד הוא שרירי יפה תואר אקטיבי עם זיין ענק. עזיזס שמן מכוער חסר כישרון עם זיין דק.
והנה לכם שיר שעזיז כתב בהשראת שיינפלד שעזיז איים עליו דרף טוקבק!!! באתר גוגיי של שיינפלד עצמו!!!
היום שאחרי יום ההולדת-ליאור עזיז גדול משוררי וסופרי ישראל בכל הדורות
תודה לך אם על שירך היפה
מבטיח אני לך זאת בכל לב:
מימי ילדותי לעולם לא ארפה!
ואת אחיזת ידך אין אני עוזב.
ומבט עיניך לי הוא לנצח מרפא.
הנה אני הגבר הקרב, הנפרד מן הילד המיבב.
והיה אם אשכח את מגע ידך האוהב
וקולך הענוג יהפוך עבורי רק לזיכרון כואב
ונשיקתך וחיבוקך יאבדו לי בערבו של היום.
אמא! – גם אם אשאר בלעדך, לעולם לא אהיה יתום!
שני שירים חדשים של אילן שיינפלד
מתוך ספרו החדש חוזר לארון בספריה החדשה בעריכתו של פרופ' מנחם פרי
איברו של חברי – שיר חדש של אילן שיינפלד
איברו של חברי נע ונד
על גופי הערום מהלך כנוד
גובהו מרקיע שחקים
חוזקו כברזל הטנקים
מתיקותו כתפוח בדבש
כשר למהדרין ללא כל חשש
ריחו מור ומי בשמים
הוא השושנה בין החוחים
בזין של מחמדי אראה אב ואם
בזין של גוזלי מרעות אתנחם
מאיברו של חברי אתמוגג
על ישבני הוא יעבור ובל יהרג!
זקיפותו כישראל הגאה בין העמים
הוא הקדוש בין חול הימים
הוא ינחני בדרך
בפניו אכרע ברך
בו אגנוז תשוקתי
לו אשא תפילתי
הוא תקותי
ואחרי שיפרוק בי זרעו המפעים, המרעיש,
כיתום אומר אחריו קדיש!
כי יתום אני בלי איברו של חברי,נע ונד ערירי.
אך איברו של חברי ישאר לנצח עימי.
כי איברו של חברי הוא האני העצמי!
לילדי הקטן – שיר חדש של אילן שיינפלד
תחזקנה ידיי המחזיקים בישבנים
עת האיבר חודר אל עומק הרחם הגברי, מחפש חום ילדות שאבד.
מאחור הילד שלי הקט נולד.
מגללי הצואה הצמיח פנים.
מפרץ הזרע יגדל בשנים.
לוואי ויהיה בני לוחם בצבא הגיבורים.
הטובח בילדים, בנשים, בגברים.
הללויה לזיין! הללויה לישבן! הללויה לילדי הקטן!
בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם האוחזים באיברי אחיכם, וּבַל יִשָּׁמֵט ישבנכם עטור התהילה!
בני ורעי, אתם נועדתם לגדולה!
מאחור תבוא הגאולה!
הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם, זקורים ופרוצים, בארץ הלבנון,
דם, דימעה, וזרע – אני למות למען זרעי יהיה ראשון!
וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם מוּג לֵב. וְלֹא יֵעוֹר בָּכֶם אָשָׁם.
תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחרבים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.
אולי בן-גוריון ונרשה לך לבלוע סבון. מה אתה אומר?
כזו קנאה במשורר טרם ראינו. היינו מציעים לך להיות הביוגרף של אילן שינלפד וללוות את כל תחנות חייו, אבל אתה הרי חסר כישרון כתיבה באופן מזעזע.
האמת, שיינפלד באמת יפה, ואתה עכבר מכוער שאכל רעל בכדורים.
נפלא. הוכחה שסיפורה של סבתי שראתה תינוק שנולד לבוש בכותונת לבנה היה נכון
נפלא. הוכחה שסיפורה של סבתי שראתה תינוק נולד לבוש בכותונת לבנה היה נכון
כמה קטן אמונה הייתי בעודי ילד (ועדיין)
נוגע ללב, מעורר חמלה, תחושת חוסר בבטן ורצון עז לחבק אותו לקחת אותו, לעשות משהו שלא ישכב שם כל כך בודד, יחד עם ההבנה שהוא שם ושכל מה שאני יכולה לעשות זה להתבונן ולהרגיש