בננות - בלוגים / מירי פליישר / שוּלִיוּת חשובה ביותר (12)
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

שוּלִיוּת חשובה ביותר (12)

 

 

 

 

 

 

בוקר אחד התייצבה בסטודיו מיכל המיילדת, היא מיכל בונשטיין חברתי ותלמידתי, עם שקית ניילון שהתבררה כשלייה של תינוק אותו יילדה בלילה שעבר. ההורים נתנו את הסכמתם להביא אותה לאמנית המשוגעת. יש להודות שהפעם עשיתי צעד אחורה בבעתה. מיכל פרשה אותה בבטחון של אותם ידיים שהביאו את תומר לעולם, על משטח בשבילי ואני יצקתי מעליה גבס. הגבס התחמם, התקרר, והשלייה נחלצה ממנו בקלות של איבר חלק ומֶרצה.העברתי אותה בידיים עטויות כפפה לשקית ניילון אחרת ומסרתי אותה לגנן אמן שלי, אבישי. אבישי קבר אותה מתחת לגומא. הגומא משגשג בכניסה לגינה ונקרא הגומא של תומר. לתבנית הגבס יצקתי חומר יציקה פורצלני ושרפתי את השלייה מפורצלן לזכרון.
סיכום התהליך והמחשבות תומצת לשיר .

הפלצנטה של תומר
נוצקה בגבס
אחר כך בפורצלן 
אחר כך נשרפה ל 1200 מעלות.   
 
כל זה כדי שמישהו יראה
שלתומר הייתה פלצנטה
שלייה בעברית
שולית
אבל מהזה חשובה
לזמנה.
 
עכשיו משנקברה
היא שוב פּוֹרה
 
מתחת לגומא

2006

 

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. סמדר לומניץ

    מדהימים מירי, הטקסט והעבודה

    • מירי פליישר

      תודה סמדר יקירתי .

      • רוחה שפירא

        מצטרפת לסמדר – המילים כחומר ביד היוצר והעבודה מופלאה ביותר!
        חיפשתי במילון את מקור המילה שִׁלְיָה ולא מצאתי. כנראה יש קשר ל-נֶשֶל,(נשילת העור).מיוחד במילה שהיא גם של יה – של אלוהים, יצירה מושלמת!

        • מירי פליישר

          תודה רוחה על המאמץ. שילייה נשמעת קשורה לשולי, שוליים, השלה ונשל, מתאים לא? גם אמהות הן סוג של שילייה לא?

  2. מצטרפת לדבריה של רוחה שפירא

    עפרה

  3. מרתקת העבודה והתהליך שלה.

  4. מצמרר לחשוב שהחיים יכולים להיכלא לסיטואצייה כזו. כלומר העבודה מקפיאה את הזמן, את החיים…
    זה יוצר תחושה מוזרה שעדיין אין לי מושג מה היא…

  5. מיכל בונשטיין

    הי מירי יקרה! שמחתי והתרגשתי לקרוא שהשליה של תומר תופיע בספרך העומד להיוולד בעתיד…
    כשספרי על עבודתי כמיילדת, יופיע , אספר בו על השליה של תומר ועליך חברתי,מורתי האמנית בחומר.
    בעיני כל אישה בהריונה ובלידתה היא אמנית בחומר שיש בו רוח. (הרגע המצאתי את זה.. שוב אני רואה עד כמה השיחה אתך מפרה אותי..)
    על השליה ברצוני לספר שדקות ארוכות אחרי לידתה, כשנשארת מחוברת ליילוד\ה כלומר, חבל הטבור אינו מנותק, קיימים בה חיים. בוורידיה זורם דם מלא חיים, חמצן, תאי גזע ועוד דברים טובים אל התינוק . התינוקת מתחילה לגשש ולנבור, מוצאת את הפטמה בזמן הנכון שאז הזרימה מהשליה פוסקת. אז אפשר לומר שכשתומר בחר בשד ניתן היה לנתק את השליה… אוהבת אותך מיכל

השאר תגובה ל עופרה קליגר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר