על התקרה של כנסיית סְטלָה מָאריס
היה סבי מתקין עלי זהב.
וגם היה צבּע בבית חרושת נשר
למרות הכול
לא הצליח להביא
פרנסה הביתה
לאשתו ועשרת ילדיו
אימי הקטנה
הייתה משחקת בעלי זהב
את הבובה הראשונה שלה
את הבובה הראשונה שלה
קנתה לי
עכשיו אני
צובעת בזהב את הפּצעים
פורצלן,חול,מסמרים,גלזורה אדומה,זהב.
(מחווה לגביע הקדוש)
פורצלן ,גלזורה אדומה ,לאסטר זהב
(מתוך המיצב deady אבא ילדה )
מוקדש לאמירה הס
ואליענה אלמוג
כל אחת מסיבה אחרת
פשוט מקסים.
מזכיר לי קצת את השיר מואזין שכתבתי. התמונות מדהימות גם הן
גלית
תודה גלית. מחמאה אדירה אוהבת את שירייך והגבתי לך
עבודות מדהימות והשיר- נגע לליבי מאוד.
תבורכי, מירי.
תודה רבה מיכל
אוי מירי איזה יופי- הרי זהב יכול להיות כל כך זהבי ואצלך הוא ביתי וחמים כזה. ידידותי.
תודה מיכל
הזהב המרפא אולי?
כמה מקסים. כמה חמלה כלפי אמך, ושתי השורות האחרונות – כמו ליטוף ללב.
כן כל הכל זהב ידי זהב לב של זהב
מירי יקרה פשוט עבודה יפהפיה והנה גם את מתוך זעקת הקיום מוציאה זהב
נכון אמירה יקרה
הזעקה והכאב הם החומר
והזהב בשביל לנחם את עצמי ואחרים
תודה לי יקרה אין כמוך למצוא את הטוב
🙂
הי מירי.
איזו עבודה מקסימה,
בעיקר את הראשונה אהבתי אסתטית.
זה:
"את הבובה הראשונה שלה
קנתה לי"
נוגע ללב.
ועם זה:
"עכשיו אני
צובעת בזהב את הפּצעים"
אני מזדהה כל כך….
זה גם מזכיר לי שיר אחד שכתבתי על
לכאורה טיפול שיניים בהשקה לטיפול בפצעים מפעם בכלל (וברב-דוריות).
אולי אפרסמו כאן.
תודה רונית בר לביא היקרה על הפרוט
אשמח לקרוא את שירך .דור לדור ושיר לשיר יביעו אומר וגם הזהב.
הי מירי
כל כך מדויק. נוגע ישר במקום.
תודה לך מיכה הרגיש והיקר
מירי, חזק וכואב. רגיש, עמוק וקסום.
מאד התחברתי.
הי עדנה (יש לה בלוג כאן שימו לב)
את עוד כאן?התספורת מוכנה?התיק?החתולה?הכלבה?
נסיעה נהדרת לך לסין ולהשתתפותך בתערוכה הבנלאומית.
זהב ואגוזים ותמרים לך לדרך.
תשלחי סיפורים וחוויות.
מירי, כמה מרגשת ורגישה את.
העבודות שלך יפהפיות והמילים שלך נכנסות לי ללב.
עכשיו סטלה מאריס קשורה בזכרון שלי גם בך.
ותודה שהקדשת לי..
תודה אליענה מתוקה.
לא קיבלתי הודעה שהיגבת וחיכיתי לתגובתך שריגשה אותי .
בזכותך שכתבת "האם זה שיר" הבנתי עד כמה כמהה נפשי כל כך הרבה שנים לכתוב שירים. זה התגשם פה בבלוגייה הנפלאה שיעל -לב-רחב מנהלת ואני הולכת ולומדת את תורת השיר לאט לאט. בשיר הזה הרגשתי את השלמות המיוחלת ,עם היצירות שזה מאסט אצלי,מקווה שאשכיל להמשיך ולהפנים כללי כתיבת שירים שאינם חונקים את בת השיר אבל מזככים אותה
וואו, מירי, איזה עבודה יפיפיה ומרגשת… הייתי בכנסיית סטלה מאריס בשבת האחרונה. לו ידעתי, הייתי מחפשת את עלי הזהב… דרך אגב, לאותה כנסייה יש מקום מיוחד אצלי בלב – ההסבר, כאן: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=903&blogID=114
תודה שירה
זה פשוט כל התקרות שם מצופות דפי עלי זהב שזה מוצר דקיק ביותר וצריך להיות אומן – בעל מלאכה מצויין כדי להניח אותם בלי שיתפרקו או יידבקו או יעופו ברוח. כנראה שפעם בכמה זמן מחדשים את זה כי הדפים-עלים מתפוררים.
נכנסתי לקישור. האם אימך ניגנה שם או שהייתם הולכים לקונצרטים?
גם אמא שלי ניגנה שם לעיתים, (כמעט ביקשה גם בשבת, אבל היתה קצת חסרת ביטחון) וגם ערכה שם קונצרט תלמידים פעם. מעניין שכשהייתי שם בשבת האחרונה, היא נראתה לי קטנה יותר מפעם… (הכנסייה, לא אמא שלי.)
מירי היקרה לי
עבודה נפלאה. עשיר וגם…עשיר. הנאה לעיניים. תודה שחילקת איתנו את האומנות של אביך.
סליחה התכוונתי לסבא שלך.
יעל תודה
מאיפה את כותבת מפה או משם?
מירי אני כותבת משם עם הגשם המטפטף על תריסי המתכת. דרישת שלום חמה מפריז, העיר שאת כל כך אוהבת.
מה גשם מטפטף על התריסים ואת לא כותבת שיר?
שמעתי שבצרפתית יש לזרזיפי הגשם השונים שמות שונים ורבים.
וחוץ מזה צילום מבפנים החוצה היה מאוד משמח אותי. את יודעת אני אוהבת להסתכל.
אם תרצי אסביר לך איך מעלים תמונה או ששירלי שהיא הסבירה לי.
תהיי בריאה ותכתבי כבר משהו לבלוגייה.
טפטופי זרזיפים נעימים של גשם פריסאי לך
דווקא פעם כתבתי שיר על הגשם שמוחא כפיים, לצערי הוא איננו כאן. אני לא הכי..הכי בכתיבת שירה. אם הבנתי אותך נכון את רוצה שאצלם את הגשם מהבית החוצה. אם זאת הכוונה אעשה זאת בשמחה מחר. בקשר להעלת תמונה אשאל אותך.
תודה מירי על הברכות שלך. אני מאחלת לך כך טוב.
דרך הגב פעם שאלת אותי אם אני דתייה, כתבתי לך תגובה בחזרה בבלוג שמאוד אהבתי "עם הכיסאות הישנות של בית קולוע."
קראתי כמובן את תגובתך שם.זה היה בפוסט על הבנאי המסור בגנו.
אהבתי את התגובה ההיא שלך שפרטה את יחסייך הטובים עם האמונה והבטחון בה וגם ההבנה שמה שקרה קרה לטובה.
לכן שמחתי כשקראת את השיר של חביבה פדיה עברני זכר הקיום הקדוש ואת ההתמודדות שלי איתו,שהרי בסופו של דבר השיר מדבר על קשרי המשוררת עם האל האישי שלה שבמקרה ההוא מסתיר פניו. מקווה שלא יסתיר פניו ממך ותהני מזיוו
תודה מירי היקרה
גדול…ונוגע ישירות
כל כך מזכיר לי את….הרבה דברים
אבל ממש מדהים…וחזק…והעבודות מאוד מאוד מרשימות ומדברות…..
תודה מירי
תודה יקירתי וויג"דאן
איזה יופי. ובאמת סבך היה מצפה בעלי זהב את הכנסיות?
ובעבודות הזהב שלך אני מאוהבת, כבר אמרתי לך.
תודה יעל
עד עכשיו כל הביוגרפיה שלי שמופיעה ביצירות אמת כולה , מבוססת על עובדות .
הפרשנות זה כבר סיפור אחר.
עבודות מרשימות
פשוט מהמם!
במיוחד הראשון.
תודה דפנה ושירי
לקח לי קצת זמן למצוא זמן, אבל מזל שמצאתי. באמת יפיפה
תודה חמדת ליבי ויומולדת שמח לאישך
קרן האור הזהובה ששלחתי לעבר / צבעה את כולם באור חומל . רווחה רבה.
עבודות מדהימות!!!!!!!!!!!!
הן דורשות מקום כבוד או אולי כמו שבועז אומר במוזיאון מרכזי?!
האם החורף כבר הגיע?
אילנצ"יק
תודה. המסך נותן לעבודות מימד נוסף. ועל החורף שמחכים לו בפוסט הבא. ממרחקי מיאמי ביץ" את חשה את החכיון הזה שלנו פה.את במזרח ועקצוצי העור במערב
מירי יקרה
נזכרתי פתאום בטיולים של שבת בבוקר
מסמטת הרכבת-לסטלה מאריס
כמובן-ברגל.
היינו קוטפים עלים שלמרווה משולשת-
שגדלה בר בכרמל.
אמא תמיד סיפרה ,שריח המרווה מזכיר לה ,את סבא,ואת טיולי השבת של ילדותה.
-זהב או ריח–העיקר שנזכרים!
נ.ב.אני אוהבת את העבודות.
נשיקה וחיבוק
נורית
אח נורית טיולי השבת של שתינו על הכרמל . איזה זכרונות קסומים.
איך היינו מדלגות על הסלעים. איפה איפה הזריזות ההיא?
מירי. השיר שבר את לבי. העצב אין לו סוף כנראה. כתוב מאוד מאוד יפה.
הי סיגל איזו הפתעה יפה למצוא אותך כאן.תודה