בננות - בלוגים / / על יויו וחבורתו
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

על יויו וחבורתו

 

 

 

  

 
בפוסט הקודם שלי  על הסוכה והקמין  ההולך ונבנה בה ,שאלה אותי יעל  ישראל:
…" ומה, היו שם תרנגולות נשמות ונפטרתם מהם??????"
 
כתשובה לכל כך הרבה סימני שאלה אספר על הלול שהסוכה קמה אחר כך במקומו.
(מסיפורי הגן)
 
 על יויו וחבורתו

תרנגולות היו שש ,תרנגול אחד ששיגע את השכנים ,(עד שמסרנו אותו מתנה למישהו אחר שהשכנים שלו כבר התרגלו לסבול),שמונה ארנבות,שני ברווזים.

מתו כולם בשיבה טובה או ממחלה לא מזוהה.
חוץ מביצים כתומות-חלמון לא אכלנו מהם מאום.
אכלנו עוֹפלֶה אבל אף לא תרנגולת אחת.
שלא כמו בילדותי בסמטת הרכבת 15 בחיפה,ימי הצנע שבהם הפכתי צמחונית ,
כי הארנבות היו בבית הורי למאכל(לא כשר).
אבישי טיפל בכולם וגם הירקן,שהיה לו למי למסור את כל הירקות הישנים.
(היום הוא מחלק את הירקות לאוספי הזבל הרוסים)
כשאבישי יצא פעם למילואים, וכבר היו רק ארנבות,הן נעלמו יום אחד.
פשוט שכח להגיד לי להאכיל אותן,המסכנות.
ראו שזה כזה סטאלג פה ,חפרו את דרכן החוצה לדשא של השכנים.
אבישי חזר והיה מזועזע מהאדישות שלי    ילדים ,, בישולים, געגועים,תסכול מזה שאני פה לגמרי לבד,כשהוא שם .תרוצים אה?
מה עשה? הניח אוכל והן שבו ,אז סגר את המחילות שחפרו.
לאט לאט נפטרו מן העולם כל היצורונים. (הוא טוען שהיו שם גם שרקניות ושובך עם יונה)
אני לא זוכרת,ימי הטמטום הלויתניים  שלי .
בסוף נשאר ברווז אחד יויו שמו ,ברווז צולע ומסכן שחי 11שנה. 
אה כן ,היו לנו גם כלב וחתולים.לכל ילד החתול שלו והכלב היה של כולם.
הילדים היו מזמינים חברים לבקר בלול הגדול.  
פעם אמר אחד מילדי אצולת הממון, 
אתם עשירים כי יש לכם כל כך הרבה חיות.
אז הנשמות הטהורות שעלו לגן עדן, של  כל החיות שלנו יכלו לספר ,שטיפלו בהן די יפה , 
טוב אני קצת פחות . מקווה שאלוהים לא ארנב.

והתמונה צולמה מתוך תמונה לכן היא קצת עקומה.

 

 

 

24 תגובות

  1. ילדים מתוקים ויויו גם

  2. עדנה גור אריה

    הסיפור שלך על התרנגולות והיות מזכיר לי את ילדותי בצהלה. זה כיף לילדים כשיש להם כל מיני חיות

    • מירי פליישר

      עדנה
      אז גידלו למאכל והילדים כרגיל תמיד נקשרו לחיות , אנחנו גידלנו , טוב לא אני, לשמח לבב אנוש וילד , עכשיו נזכרתי בריח,טוב לא לבבי כל כך , אבל כל השאר במשפחה חגגו.

  3. הי מירי
    נשמע כמו בית החלומות.
    סיגלית ואני מגדלים כלבה מאד זקנה (בגיל 16-18 ), שסיגלית מצאה פעם, הרבה לפני שמצאה אותי. וחוץ ממנה שלוש תרנגולות ערביות, שעושות קצת רעש וגורסות את כל שאריות הירקות והפירות שלנו וגם הרבה זרעים ובינתיים לא מטילות. (היו לנו שתיים שהטילו ובתמורה עשו המון רעש שהעיר אותנו בבוקר, מוקדם מידי, אז החלפנו בחנות חיות.) יש לנו יונקי דבש קבועים על עץ הלימון ואינסוף יונים שבאות לבקר מהשובך של השכן.
    עכשיו חסרים רק יונקי שד אימם.

    • מירי פליישר

      מיכה 3 תרנגולות מטיילות בחצר , יונקי דבש ויונים? הכל אצלכם הומה שיר וגרגור
      וחוץ מזה מיכה אין בית חלומות רק בחלומות או בזכרונות…

      • התרנגולות מטיילות בלול מגודר, שאם לא כן גינתי תהפוך לחצר רמוסה…
        הן אוכלות הכל התרנגולות האלה.

    • אוף, איזה כיף לכם.

      אצלי בבית המשותף, הגיעה לפני שנה ורבעי תרנגולת לחנייה, מאז אני מאכילה אןתה, אבל מתה שיהיה לי לול. התאהבתי בה חאלס.

  4. ילדים מקסימים.
    לי יש שתי תרנגולות בחצר הבית, מטפלות בעצמן טוב מאוד…הא הא הא

    • מירי פליישר

      וויג"דאן האם ראית את תגובתי לך בפוסט הקודם?
      המשפט היחיד שכתבת פה אומר כל כך הרבה

  5. אידילי מאוד מירי. אתם לא ממורשה? חשבתי לי, בגלל שאמרת שאת מכירה את הסיפור של הבת של הסופר ק".
    מאיזה איזור אתם ברמה"ש?

    ולגבי החיות, איזה כיף, זה החלום שלי. אבל אי אפשר בתוך העיר.

    • מירי פליישר

      אנחנו באמצע בין נווה רסקו ומורשה.קוראים לזה שיכון המומחים.בניינים בני שתי קומות ושתי כניסות שבנו בצמצום רב לעולים.אולי הם היו מומחים? לכל דירה שטח קטן למחסן,אצלי זה הסטודיו. היה פה עמוד חשמל בצד אז הבית הרוויח עוד כמה עשרות מטרים. בסוף הורידו את עמוד החשמל והגינה נשארה רחבה ויפיפה ,גם בגלל ההשתתפות במאמץ של השכנים מלמעלה. מאמץ של הגננים שלהם והגנן המטפל באמנות שלנו.
      את התרנגול מסרנו אחרי יום הכיפורים באמת למישהו במורשה.היינו שומעים אותו פעם בשלוש בלילה. אחר כך נדם קולו.אני מודה לך יעל שקפצת לביקור מסעור המוחות הנלהב שמתפתח על אמיתות והפרשות. האם לקחת לתשומת ליבך את פוסט ההפרשות שלי? בגלל השפעתך הנמרצת הוספתי שם לשם השיר את המילה מחזור שנראית פתאום יותר מתאימה מנידה. פשוט מחזור.כמו שירה הקסום של יונה וולך

      • כתבתי לך שם תגובה.

        ואני אוהבת את מורשה, הייתי שם כל יום כשלמדתי במדרשה. למעשה, זו השכונה הכי אהובה עלי ברמה"ש. אחי גר לא רחוק מהמועצה. אוהבת גם שם, אבל קצת חנוני שם לדעתי.

        • מירי פליישר

          שיכון המומחים מקיף את חטיבת ביניים עלומים ברחובות : שבטי ישראל,רחוב פרץ ורחוב יהושוע טהון זה הרחוב שלנו. מבנים דו קומתיים לא פלצניים וחמודים .דירות די קטנות אבל בגלל השטח הקטן מאחור למחסן לחלוטין ירוק ועממי.

          • תקראי את מה שכתבתי אצל רונן ברשימה שלו על האמת וכל האמת. זה מתקשר לפאלוסים המדממים שלך.

          • מירי פליישר

            לא פאלוסים מדממים יעל נשים גאות במחזורן

          • החצר של הבית המשותף שלנו גבלה בעוד חצר של בית משותף בן שתי קומות. למטה גרה שושנה הערירית ובני ביתה היו התרנגולות והתרנגול שבחצר.
            אנחנו מעולם לא התעוררנו מהתרנגולות כי התרגלנו אליהם מיום שנולדנו.
            ילדים שבאו אלינו לישון התעוררו בארבע בבוקר.
            הגבר במשפחה שמעליה היה אלים ומגעיל.
            לילה אחד התעוררו הורי לקול צעקותיה האיומות של שושנה: "הילדים שלי, הילדים שלי!".
            השכן החליט לחסל לשושנה את הלול.
            אבא שלי יצא בפיג"מה להלחם את מלחמת הילדים והאימא. הילדים ניצלו ומאז נחשבנו אצל שושנה ליקירי השכונה.
            אומרים שתרנגולות מפריעות ומלכלכות. הן באמת גרמו מדי פעם לגלי ליכלוך אבל הריח מעולם לא הפריע לי. לא הרחתי אותו בכלל.

          • מירי פליישר

            מיכל
            טוב שכן קרוב מאח רחוק.

    • יעל, אני גר ביד אליהו ואני לא היחידי שמגדל תרנגולות בסביבה. אבל כן צריך חצר.

  6. אהבתי, וצחקתי. הילדים מאוד חמודים.

  7. רונית בר-לביא

    נראה כייף של כפריות.

    והילדים יפים חראם עליהם חמסה.

  8. הילדים מקסימים! ליונתן יש תרנגולת בחצר ששמה קוריצה ואותה קוריצה הטילה ביצים וכמה מהם בקעו נותרה רק בת אחת שהיום היא גדולה יותר מאמא קוריצה. בגינה יש מראה זרוקה וקוריצה ובתה מבלות את כל היום רבות על המקום לפני המראה..

השאר תגובה ל יעל בר שם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר