סבא שלי היה מתקין עלי זהב בכנסיות
וגם צבּע בבית חרושת נשר
וגם צבּע בבית חרושת נשר
למרות הכול
לא הצליח להביא פרנסה
לאשתו ועשרת ילדיו
לאשתו ועשרת ילדיו
אימי הקטנה
הייתה משחקת בעלי זהב
את בובתה הראשונה
קנתה לי
עכשיו
אני צובעת בזהב את הפּצעים
אני צובעת בזהב את הפּצעים
2002 פורצלן, גלזורה אדומה,לאסטר זהב
ואולי זו גנטיקה של אמנות?
רות
וכאן הזהב ניגר כאור, מרפא ומנחם.
נכון רוחה זהב מרפא. אהבתי את השילוב.
אומנותו ירושתי. אבי היה נגר פוטנציאלי, אז גם מהצד הזה. ואמי סרגה נפלא אז גם מהצד הזה, באמת גנטיקה נחמדה. טוב לגלות רות.
מירי יקירה, היכולת להכיל גם את הכאב וגם את זליגת הרגשות, התדר של הזהב מיוחד- חמלה….
עבודה מרתקת..
תודה תמי יודעת שאת פתוחה לרגשות אלה
עכשיו אני צובעת בזהב את הפצעים
שורה יפה
ואת צובעת אותם יפה ליצירות יפות יפות
וכל אמנות מקורה בפצע
תודה רבה חנה יקרה שורה של שיר שיכולה בעצם לעמוד בפני עצמה עם כל הסיפור כמעט. תודה ששמת עינך בה.
ועיני התעכבה דוקא על השורה הזאת:
את בובתה הראשונה
קנתה לי
לאמה של הדוברת לא היתה ילדות והיא העבירה אליה את ילדותה. זוהי שורה חזקה מאד. ואחריה סוגרת הדוברת מעגל דרך הזהב, עם סבה.
תודה נעמה. באמת היתה לה ילדות קשה של עוני מחמיר לב ואם חולת שחפת אבל אני מאמינה שילדים תמיד מוצאים דרך לשחק. עובדה שסיפרה שעלי הזהב היו לה למשחק עד כמה שזה נשמע מוזר.
קישורים מרתקים בין הסבא האמא והנכדה
ובאמת היה מתקין עלי זהב בכנסיות ?
מירי "עלי זהב" נשמע אחלה שם להתנחלות 🙂
בחיי ריקי. הוא למד את המקצוע בהונגריה. זו מומחיות מיוחדת ונדרשת תנועה עדינה במיוחד כי עלי הזהב דקים עד כדי שקיפות, במשך הזמן הם מתפוררים לאבק ונדרש להתקין מחדש.
אמא שלנו סיפרה לאחותי שהיא שמרה על עלי הזהב ואהבה אותם מאוד. לשחק איתם קצת קשה אבל היא אמרה ששיחקה.
אולי עלי ומכתש למתנחלים . מתחשק לי.