בננות - בלוגים / מירי פליישר / עוד פעם תינוק?
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

עוד פעם תינוק?

 

 

 


 

 
לסטודיו שלי שבחצר מובילות מדרגות שאבישי בנה בימים שחדוות הבנייה הייתה בעורקיו .
לילה אחד שמעתי צפצוף מוזר שהיה כמו של גוזל עם גוונים מתכתיים .
שבת בצהרים. אני קמה. אבישי כבר סיים לעבוד בגינה.שואלת אותו אם הוא יודע מה היה הצפצוף המסכן הזה שרק האריך לי את הלילה עד הצהריים. תירוצים . הוא לא יודע .
הולכת לסטודיו , עולה במדרגות , השמש באמצע השמיים , לוהטת , על המדרגות שרוע קיפוד קטן בפישוט רגליים .
לא נראה לי מתאים . מתכופפת , עושה עליו צל , מתיישבת על המדרגות , הוא מתחיל לזוז .
הולכת הביתה , מביאה חלב , מים וקטלי של חתולים . מניחה הכול  בצלחות ניסיון קטנות מהסטודיו ומתחילה להציע לו את הסחורה .
מלקק בלשונו הקטנה , קצת מים , קצת חלב . מגלגל בפיו פרורי קטלי , מתכדר ונרדם . כל זה תחת צילי הרחב היושב על המדרגות .
נרדם . זה הזמן להתחיל את השבת לא? הולכת . פתאום שומעת את הצפצוף הגוזלי-מתכתי הזה . מבינה  פתאום מי זה הצורח בלילות . חוזרת אליו , מצילה שוב קצת , הולכת לסטודיו , מתחילה להתעצבן .
יאללה די , הילדים כבר גדלו . מה עכשיו יהיה לי תינוק קיפוד ?  24 שעות ביממה ?
עובדת קצת , לא הרבה . חוזרת הביתה ושומעת את התינוק בוכה . השארתי לו את שלושת הצלוחיות על המדרגות בפינה , שמתי את צינור ההשקיה להגן עליו מדורכים , מציצה מהחלון , לפעמים בוכה , לפעמים ניגרר ללקק קצת מהקטלי שהפך דייסה מהמים, לפעמים נרדם . השמש כבר זזה ויש צל על המדרגות . החתולים לא ניגשים אפילו. לא אוהבים קיפודים .
אבישי קם משנת הצהרים , ניגש לתינוק שלנו , שומע מקצה הגינה עוד קול כזה, רואה קיפודה , כנראה, ולידה עוד גור כזה . קוראת אליו ולא יכולה לעבור איזו סלעייה גבוהה שמפרידה ביניהם . הוא לוקח קופסא , מכניס את התינוק , מכניס את האם ואחיו , משקשק את הקופסא כאילו שהם ברעידת אדמה , מניח את הקופסא על האדמה עם הפתח הצידה , כולם בורחים יחד. איחוד משפחה .
למחרת שמעתי את הנודניק שוב על המדרגות , בא למסעדה . אבל היא הייתה סגורה . לא יצאתי אליו למרות הפיתוי . עכשיו יצטרך להפוך כל רגב אדמה בחיפוש אחר נמלים וחרקים .
 
מידי פעם מסתובב לו קיפודון על הדשא די חופשי , בין הערביים , כבר לא מצייץ , די  מרוצה . 

אפרוח מפורצלן
 

 

 

 

16 תגובות

  1. מיריניקה, אני מאוהבת בך. איזה סיפור, איזו עבודה יפה, איזו חתול מאמי!!!!!!

  2. רונית בר-לביא

    קטע מתוק,
    מלא בחום ואהבה.

  3. מירי,
    עוד תינוק, אבל לא רק אחד, הרי כל יצירה חדשה היא עוד תינוק.את תינוקות היצירה הרית וילדת והם באו לעולם עם הרבה משמעות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר