הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

כמו לוויתן

 

 

 

 

 

 

 

כְּמו לוויתן
על לוח מטרה
פנים וגב
הייתי
דמותי שם רובצת בשמש 
על הספסל בגינה
מלאה  את עצמה
הבטחה

 
 
  
 
 
מוקדש לנשים שמילאו חובתן  וילדו וגידלו ורגע לפני שהיה מאוחר מידי נולדו…מחדש. 
פורצלן,גינה וסימני זמן
40 ס"מ קוטר
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

35 תגובות

  1. וואו! נשארתי בלי מילים. כמה נכון וכמה חזק וכמה עצוב.

  2. יפה וחזק… אבל אנחנו יולדות עוד כל מיני דברים אחרי הילדים גם.

  3. לי עברון-ועקנין

    באמת חזק. עשה לי קר בִּפנים, כנראה בגלל זה אומרים "מצמרר".

  4. שיר חזק והקרמיקה (זה פורצלן?) מדהימה. כרגיל. (להגיד כרגיל במקרה הזה זה לא ממעיט, נכון?)

    • מירי פליישר

      אט אט היו נאספים
      כל המגיבים החביבים
      תודה אילנה,אליענה ולי ומיכה גם.
      אין כרגיל
      הכל מטען שישב שם בפנים
      הרבה יותר מידי שנים
      ומתפוצץ
      נ.ב. כן פורצלן וגינה עליה עוד יסופר.
      הגינה של אבישי

      • תוציאי תוציאי, רק שלא יתפוצץ (ונדמה לי שבקרמיקה לא טוב שזה מתפוצץ בתנור, לא)

        • מירי פליישר

          אילנה
          גם כשמתפוצץ אוספים את השברים ומחברים למשהו חדש. זה הרי לא בשביל לשתות קפה.שברים הם חומר גלם

  5. מקסים יקירתי.

  6. זה כאב, חיבק, סטר, חיזק ,ליטף, דקר וניחם.
    אמירה מאוד חזקה וקולעת!

    • מירי פליישר

      תודה עותי מתוקה שלי .
      העבודה שלך מתקררת בתנור שריפה ראשונה. נחזיק לה אצבעות מחר בבוקר נדע. מתגעגעים אלייך פה.אבל תעשי סדר ותחזרי כשיסתדר.

      • אני מתגעגעת!
        בנתיים הצבים הקטנים מעסיקים אותי מחר יכנסו לשריפה אחרונה:-) ונראה מה הם שווים.
        יש חדשות – אני חייבת להגיע ולו לשיחה הגונה
        נשיקות

  7. רונית בר-לביא

    הנה הגעתי לזה, יצאתי מהעצלות שלי.

    אז קודם כל, מתתי על התצלום בשחור-לבן, הבית הזה והצמחיה תמיד עושים לי טוב מאד.

    דמות הפורצלן ומה שהיא מסמלת, ואני לא מבינה כלום כלום באמנות פלסטית,
    הפעם מדברת אליי, ובעיקר בשל תוספת השיר(אני צריכה לפעמים מילים כהסבר).

    זו זעקה, נכון, אבל התמונה הפסטורלית של הדמות הזו על ספסל בגינה שטופת שמש, רק מעוררת השראה ונעימות ולא עצבות או משהו כזה.

    האשה ככלי לילודה, אבל איזה כלי ובאיזה רקע… אני התקנאתי כמעט בדמות.

    • מירי פליישר

      תודה רונית על הביקור.
      אני מתרגשת.
      את האמנות שלי אני בדרך כלל עושה ממקום קשה , אז חשפתי את המקור שנדמה לי שממנו עשיתי את הלויתנות על לוח המטרה , ולמה שמתי אותם על הספסל משני הצדדים שמי שיישב שם ייראה אותן ולמה רק היום אני יכולה להתבונן בהן ולומר. ניצלתי.
      מצטערת לאכזב אותך רונית. היה לי מאוד קשה פרוייקט ההורות. אני אוהבת את ילדיי אבל תמיד בערה שם אש האמנות והיא הציקה נורא ולא היו לי הכוחות לעשות הכל ביחד. כזאת לויתנית איטית אני. השיר חשף כמה דברים שכשילדי יקראו . רק אחת מתמידה ואני מבקשת את סליחתה זה אולי יעציב אותם. אבל באמנות כמו באמנות הכל חומרים .

      • מירי פליישר

        ועוד תודה רונית
        היצירה שלי פה בבלוג היא שילוב של מילים ודימויים ויזואליים. אי אפשר להפריד . תודה ששמת לב

      • רונית בר-לביא

        כאחת שלא חוותה את חווית ההורות,
        אני מבינה בהחלט אדם שלא יכול לעשות הכל יחד.

        אני כזו.

        אני עושה לאט לאט.

        ואוהבת את האיטיות.

        תודה ששיתפת בקושי של ההורות,
        ובתחושת ההחמצה או כמעט החמצה לגבי האמנות.

        את יודעת, אומרים שכל דבר בא בזמנו, אני לא יודעת אם כ-ל דבר,
        אבל לכי תדעי, אולי אש היצירה שבערה בך כל כך הרבה זמן, יוצאת ככה, רק בשל ההמתנה ?

        מה את יודעת איך זה היה יוצא אז, כשלא היה זמן.

        ואני מאמינה גדולה שב"אין לי זמן" יש גם איזו ידיעה של הלא-מודע לגבי מתי יהיה הזמן האמיתי של משהו.
        כשהוא מגיע, אני לא בטוחה שהורות או אי הורות או כל דבר אחר יכולים לו.

        נכון שיש דברים שדורשים זמן. זמן נטו. שעות על שעות.

        אבל ….
        את מבינה.

        • מירי פליישר

          תודה על המילים החמות והכוונות הטובות
          שיהיה לך רק טוב

          • רונית בר-לביא

            תודה וגם לך.

            ונדמה לי שעשינו כאן משהו חשוב שתינו,
            וזה עושה לי תחושה טובה. מנקה כזה.

  8. מצמרר,
    העולם כולו הולך סביבינו,והוא יוצא לנו מהבטן ,בלעדינו הוא לא יתקיים.
    ובכל זאת…
    מירי, מקסים.

    • מירי פליישר

      בוקר טוב יקירתי
      אולי לא ממש סביבנו.אולי העולם שלנו צריך שיכיר בעצמנו כמרכז לגיטימי אבל זה מפחיד כי אולי נחשוב פעמיים אם בא לנו להיות סביב מישהו אחר.
      וכן בכל זאת…
      חשבתי לי שלא ציינתי גם כמה אושר הנחילו לי הצאצאים בילדותם ובבגרותם.הם נתנו לי בית ותפקיד ותחושת קיום שהיתה קודם די חלושה עקב עבר משחפחתי לא מספק.ועכשיו גאווה ושמחה בשמחתם ואף שיתוף בעצבונם,כולל שיתוף בהאשמות כלפיי על הורותי המקרטעת. וזה נפלא ההאשמות האלה וזו זכות וניקוי פנימי.
      אבל יקירה אני לא רוצה לרפות את ידייך שכבר עסוקות במלאכת גידול הילדים וניהול הבית . רק אל תשכחי את וויג"דאן.

      • לפני שנתיים פגשתי אומנית יהודיה מאמריקה שעבדה בין השאר במגזרות נייר. הילדים שלה היו בקולג" – כשהם היו קטנים היא מצאה את עצמה בפרבר יקר עם בעל שעובד קשה כדי לפרנס, תינוק בן שנתיים וקצת ותאומים.
        היא סיפרה שתמיד היתה עבודה על השולחן שלה, ובכל חצי רגע פנוי היא רצה להמשיך וליצור. אפילו שזה קצת.
        "רציתי לשמור בכל זאת על משהו שהוא אני, שהוא שלי".
        כל כך הבנתי והזדהיתי.
        אני משתדלת לא לוותר על הדקות האלה שיהו רק שלי. בכל זאת.
        אם עברו כמה ימים בלי רגע כזה זה קשה מאוד.
        האומנות שלך נסללה גם בשבילים האלה ובזה כוחה.

        • מירי פליישר

          תודה מיכל ב. אין ספק שהאמנות שלי נולדה והתפתחה כל אותן שנים ולא כבתה.והיום יש זמן.הבריאות סבירה והנפש צעירה. אז לא מאוחר מידי בשבילי אבל מה עם הנשים שזה כל מה שהן יודעות? מקווה שמספרן הולך ופוחת

          • האם מספרן הולך ופוחת?
            אני לא לחלוטין בטוחה.
            יש מקומות רבים שלהתחתן בת 22 גג בחתונה גדולה , בתקוה (שלרוב נכזבת) שהצ"קים יכסו את החתונה ולהיכנס "לתלם" (כולל החובות המשפחתיים והכלכליים) וללדת ולסחוב את החיים – יש עדיין מקומות רבים שזה כך.
            אמרו כבר חכמים ממני שחדר משלך הוא פונקציה כלכלית והשכלתית.
            אז משהו זז מאז בעולם אבל עדיין בקושי נבנה הקיר הראשון של החדר ההוא.

          • מירי פליישר

            האמת מיכל את צודקת. המציאות שונה מהציפיות

          • סליחה, אבל מה עם נשים שמתוך מודעות בחרו לגדל ילדים וזהו (?!) למה נשים כאלה אמורות להרגיש לא טוב עם עצמן? הנטיה של העולם היום זה לדרבן את הנשים לעבוד, כאילו גידול ילדים זה לא עבודה. ישנן נשים אינטליגנטיות ומחתך סוציו אקונומי לא נמוך, שבחרו בזה בלב שלם ובהכרה מלאה ויותר מזה – מתוך בחירה ותשוקה. זה לא נורא כל כך, וגם להן מותר להרגיש בסדר עם עצמן…

          • מירי פליישר

            שירה
            אני לא מדברת על עבודה
            אני מדברת על יצירה
            לגדל ילדים באהבה נפלא ונכון אבל זמן יצירה חדר לעצמן לגיטימציה לכך. צריכה להיות אישה חזקה ונקרעת לא מעט בשביל זה. לי לא היה את הכוח לזה. תבורכנה אלה שמצליחות ותרבינה הלואי.

  9. עדנה גור אריה

    אני לא חושבת שזה עצוב. נעון שמת את חייך כאומנית קצת בצד בשנים אילו. בודאי היה גם קשה להתמודד, אך היום האומנית שבך פורחת ואת יוצרת פוריה. השגת את שניהם. גם גידלת משפחה וגם הפכת לאומנית בוגרת ויוצרת.
    אני מאמינה שהצלחת.

  10. ועוד משהו..

    כל יום…אני
    במטבחי מבשלת…ומסתכלת…מעבר לחלון
    ומה אני רואה כל יום? את
    שכנתי במטבחה…ואת
    שכנתי השנייה מבשלת
    כיף לנו במטבח…נעים ומסקרן
    עולה אני במדרגות בתי, לסטודיו שלי
    שכמעט ולא פועם, ומעבר לחלונו אני מסתכלת
    נוף מרהיב רואה, ופתאום נזכרת
    ומעבר לחלונו השמאלי אני שוב מסתכלת
    ומה אני רואה? ….
    עוד שכנה במטבחה מבשלת, אותה אני לא מסקרנת
    מפחיד אותי,,,שרק אני,
    מבין כל השכנות מסתכלת…מעבר לחלון המטבח

    • מירי פליישר

      שיר יפה כתבת וויג"דאן יקירתי
      על זה דיברו פה המגיבות למעלה.
      אולי תתנחמי בזה שיש לך נשמה יתרה
      שאת רואה מעבר לאופק וזה בטוח ייצא לאור . הנה כבר התחלת ולא ויתרת. תמצאי דרך להמשיך ליצור .כמה שתצליחי.

  11. מירי, תודה לך, את אישה מאוד אמיצה בעיני, האומץ שלך לשים הכל על השולחן, מעורר בי השראה והרבה הרבה תקוה.
    מזדהה עם הדמות שיצרת באופן כל כך אישי וישיר, רואה אותה ויודעת שזו הבחירה שלי להישאר כלואה בה, או לפרוץ ממנה.
    וגרמת לי לראות את הרצון החזק שלי לפרוץ ממנה.
    אז שוב תודה.
    אורית

  12. עדנה גור אריה

    הי מירי,
    מהלוויתן אני מרגישה שנולדתי מחדש.השתחחרתי. כאן בטיול שאני עושה אני מרגישה חדשה לגמרי.
    את כל כך צודקת, אולי היה עלי לעשות זאת לפני כמה שנים.
    עדנה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר