הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
רמדאן כרים رمضان كريم
אני שולחת ברכה לידידתי ויג'דאן מג'אדלי לרגל צום הרמדאן.חודש שחופף לחגי ראש השנה שלנו.
ומי שרוצה לדעת יותר הנה הקישור בויקיפדיה.
את ויג'דאן פגשתי וירטואלית בפורום לקרמיקה ע"ש אבבי שרון, אחר כך בסימפוזיון לקרמיקה וקליגרפיה בגלריה לאמנות באום אל פאחם ואחר כך בתערוכה של כל המשתתפים יהודים ופלסטינים תושבי ישראל. תקופה קסומה של עבודה וידידות של כ50 אמנים עליה תוכלו לקרוא כאן.
וכאן
וכאן
שם ביצעתי את הקיר הזה
.jpg)
אני מביאה קטע של שתי לבנים עליהן כתבתי בערבית –" מפרקת ובונה" שרק העתקתי מהאוסטאז –המורה מוחמד כלש.
.jpg)
זה מה שעשיתי שם. פרקתי ושברתי כלים פלסטיניים ופורצלנים אירופאים וחיברתי אותם יחד באמצעות חמר ללבנים שנשרפו בתנור וחוברו לקיר די רעוע ." בניה מחדש".
בפורום לקרמיקה התלוננו עלי החברים לא פעם שאני שמאלנית מידי . הלואי . אני מרגישה כל כך לא פעילה שאני מתביישת. אי לכך אני מרשה לעצמי פה בבלוג שלי את החופש לברך את אחינו הפלסטינים תושבי ישראל וידידים אמנים ביניהם שקרובים אלי יותר ברמדאן כרים. את המעט הזה.
אם ויג'דאן תסכים אעלה יצירה שלה לכאן .
בתערוכה באום אלפאחם היה לה פסל קטן שאהבתי מאוד.כולו תפילה אמונה ונשיות.
השלמות:
מכיון שהפסל נמכר די מוקדם מה שנשאר הוא הקטלוג. הנה צילום מתוכו.לכן סליחה מראש על הטשטוש.כל גובהו כ20 ס"מ .
מה שכתוב על מצחה של האשת המתפללת הוא כמובן"אללה"
מדבריה של וויג'דאן-
"כאשה דתית היה לי קשה לפסל שכן הדת שלנו אינה מעודדת לפסל יצור שיש בו כוח חיים. הפסל שיצרתי מסמל את קרבתי לאלוהים ואת מחשבותיי המתמידות בהתבוננות בעוצמתו"
(מתוך הקטלוג בשם "חותם בחומר" יצא מטעם הגלריה לאמנות אום אלפאחם ב2006 ,מנהל סעיד אבו שקרה מפיקה דפנה לוי)
הי מירי
אמרתי לך כבר שאת גאונה? אני בטוח שכן, אבל הנה עוד פעם הקרמיקה שלך היא פורצת דרך.
ובאמת רמאדן כרים לכל המוסלמים.
תודה מיכה יקר ריפדת את ליבי.
מירי
חן חן על הברכות
ברכות אצלך היו מכל הלב
אבל …
אשמח לראות יצירה של ויג"דאן, מירי. אולי תשאלי אם היא מרשה? ולמה שהיא לא תפתח בלוג כאן?
Your art is your social and political activism; and it"s reaching deep with its beauty. Even just showing up as a Jew in a mixed art symposium as you did can move minds and hearts
Peace
Eitan
מעט מידי מתסכל מידי תודה בכל אופן
היא בצום . ביקשתי ממנה עבודה. ועכשיו שלחתי לה את הצעתך . היא עוד בראשית הדרך אבל אני צופה לה הצלחה.
יש לי עין ולב להרגיש ב"כאלה" בתחום שלי.וסליחה על הגאווה המקצועית שאיננה מסתתרת בענווה ראוייה.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן – שוברים להם את הכלים ומנסים לחבר מחדש ככה, איך שיוצא. אז מה אם הקומקום לא מצליח למזוג שום דבר, גם ככה הגוף שלו לא מחזיק מים.
נפלא
וצום שמח, או משהו כזה
הדס
פתאום ראיתי את העבודות דרך העיניים שלך. לא לזה התכוונתי. התכוונתי שצריך לשבור את כל הקונספציות וכל הקבעונות של כולם. כשעבדתי שם בשבירה די אגרסיבית יש לומר באו אלי די הרבה אמנים בבעתה , בבקשה בבקשה רק לא לשבור ואני המשכתי בלי להבין על מה הזעם. כמו שהמשכתי לחבר יחדיו בבלוקים מחמר שאספו את השברים השונים וגם זה נעשה בדפיקות על השולחן.
כאילו אמרתי ברעש שעשיתי די,תשברו כבר את הדרכים הישנות וצאו כולכם לדרך חדשה. את הדס כאמור מעמתת אותי עם מבט אחר שאומר שבפעילותי בעצם המחשתי את מה שאנחנו עושים להם .
וה"בנייה מחדש" נשמע כמו חינוך מחדש בסגנון מאואיסטי. מעניין…
מירי יקירתי,
תודה רבה לך, וצום קל שיהיה לכולנו,
אני יודעת שיש לכם צום בשישי-שבת.
ותודה על המחמאות…
אני בתחילת דרכי, אבל אשמח להוסיף עבודה שלי.
בברכה ובאהבה,
ווגדאן
כל הכבוד על היוזמה לויג"דאן. והנה, הגבתי בביתך, שהוא גם ביתי.
יקיר
מה כתבת?
בבקשה מחמאה קצת יותר ברורה אם אפשר
אכן איחולים לשכנינו, וגם לך על היצירה המרשימה.
רפי מינץ "חבר שלי" שלח לי את הבא,
http://rafim.com/bicycles.htm
מוזמנים לבקר
וויג"דאן כותבת את שמה בקיצור .בלי כל התוספות.אין פה טעות בהבדל בינינו. העליתי את התמונה הזו עד שתגיע לידינו תמונה משובחת יותר.
תודה לכל המגיבים
וצום קל
אני ראיתי את העבודה הזאת בצורה דומה להדס עם שינויים קלים.
ראיתי תמונת מצב עדכנית והיסטורית, שבה כדי לבנות את המדינה הציונית נעשה עוול קשה לעולים שבו אשיותם והקונטקסט התרבותי שלהם עבר ניתוץ והתאמה מחדש לתוך המפעל הציוני.
התושבים המקומיים, הילידים, כתוצאה מהפרויקט נהפכו ע"י הממסד למוקצים שבתחילה רק נרדפו ואלה ששרדו עברו מאוחר יותר רדיפה משולבת מהתעלמות ממעמדם הפוליטי והאנושי. שבירה קשה ויסודית בכל קנה מידה.
לסיכום, ראיתי בעבודה הצהרה על שבירתם והתאמתם מחדש של ה"יהודים" והמקומיים למען בניית האבסטרקט הציוני.
מה שקרה/קורה בשטחים ובגולה הפלסטינית יצטרך לעבור עיבוד נוסף מבחינתי בקונטקסט של העבודה החריפה הזאת.
איתן תודה חומר למחשבה.
כמה חשוב להעלות עבודה ולהתחיל להבין לא מה התכוונתי אלא מה זה נראה.
תהליך קשה של הסתגלות.
אם אני מבינה מדבריך אתה אומר שזו תמונת מצב של ה"הבנייה מחדש"של הפרוייקט הציוני שסחף ויישר ומחק וכמובן בנה קיר מלבני כולנו יהודים כפלסטינים.רעוע כזה ובלתי אפשרי.
הפרוייקט הבלתי אפשרי של הציונות.