לא כל העבודות הרלוונטיות מועלות פה לבלוגייה. נדרשת עבודת ארגון וכנראה צילום מחדש של כמה מהן. הטקסטים הם החשובים לי כאן. אתם מוזמנים לבקר ולהציע שינויים אם בא לכם, לא מתחייבת לקבל…בסופו של דבר זה יהיה ספר קטלוג עם הרבה הרבה תמונות שיישארו עם הרוכשים אחרי שהתערוכה תרד.
סידור העבודות לפי הנושאים אינו כרונולוגי אלא נושאי. אני חוזרת לנושאים עם השנים ואומרת עוד משהו. את הצעת החלוקה הזו לעבודותיי, קבלתי מד"ר סורין הלר.
חלק מהעבודות מתאים גם לנושאים אחרים, כמו הקומקום שיש בו אדום כמו דם, אבל יש בו גם איסוף שברים בנסיון לתקן, נושא שעוד יעלה בהמשך.
הפעם אדום מתריס שנובע מההסתרה המתמדת עליה חונכתי, של המחזור וכאביו.
ההתייחסות היתה מבלבלת: מצד אחד סימני התבגרות, נשיות ויכולת להרות ומצד שני, לכלוך, פשוט לכלוך וכאבים.
בגיל המעבר שפרץ בו זמנית עם פטירתה של אמי, בלבול שונה ודומה: ברוך שפטרנו מחד וגעגועים לתחושת הנשיות עם ההריונות, הלידות וההנקות שלא ישובו.
כשהרתה בתי הבכורה את הנכדה הראשונה שלנו, קיבלתי הרפס בחזה, כאילו אמר לי הגוף: לא הנקה, מקסימום איזה חולי שמגביר את הרגישות באזור הפורה לשעבר.
האדום הזה הוא בשבילי גם ביטוי לאובדנים והפרידות שהחלו בשנות ה2000 ומצאו את ביטויים סופ סוף גם באמנות שלי.
העבודות שתובאנה: צבע עז דמי, בתוך כלים מפורצלן, חומר מכובד ואצילי. הכלים מונחים בדרך כלל על השולחן, לשימוש זהיר וארוחות משפחתיות חגיגיות. השולחן הפך למזבח הקרבת קורבנות. אולי הוא תמיד היה גם…
2002
2004
2005
2008
מירי, ההסבר שלך מוסיף עוד רובד לעבודות. לי, כלא מבינה גדולה באמנות הפיסול – זה חשוב. תודה
האדום האדום הזה
מירי יקרה
העבודות שלך הן שיר !
ריקי יקרה שמחה שיש לך מלים יפות בשבילי
מירי,
אני אוהב את העבודות שלך והצבע האדום מדבר אליי.
ואני אוהבת את שיריך עקיבא. סחר חליפין
חזק ונוגע, מירי. התבוננתי בעבודות לפני שקראתי, והמחשבה על המחזור עלתה בדעתי גם ככה – במיוחד בעבודות הראשונה (המקסימה מכולן) והשלישית. האחרונה נראתה לי כבר כמטפורה קיומית כל אנושית כולנו כמין נרות זולגי דם.
הי אמיר שמחה לביקור והארותיך.
תודה נורית צריך רק להקשיב ללב, אוהב לא אוהב ומה אוהב , לא אוהב. ניונסים ומכלול
כליפ יפהפיים מירי! האדום בלבן עובד חזק בבטן הרכה…כלים מדממים.
תודה לוסי יקרה
מירי, אַל תכעסי בבקשה – הקריאה שנפלטה לה מפי, מגרוני, הייתה "מה זה מגניב!",
בשפת הנכדים הקטנים שלי כשמצמידים עצמם למשהו שקונה את לבם והם לא רוצים לזוז, רק לראות עוד ועוד, ואם אפשר, לגעת, לחקור, ללטף ולאהוב.
תו-דה!
ושבוע נפלא!
רבקה יקרה מגניב זה אחלה. אהבתי תודה
עבודות מאד יפות. אכן מבלבל האדום אדום הזה.
תודה אביטל יקרה !
אדום אז! אדום עכשיו! אדום לעולם…
מאז ומעולם נשפך דם לשוא
ובחינם!
תודה אהוד אבל אני יצאתי למלחמה צודקת לא?:)