בננות - בלוגים / / הדרך לירושלים
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

הדרך לירושלים

 

 

  
בָּאוטובוס לירושלים , 
קו ארבע מאות וּשמונים ,יושבת במושב הראשון לִראות את הנוף.
מסך הצל של החלון הקדמי מסתיר כמעט הכול.
לשאלתי מסביר הנהג שהשמש מסנוורת אותו,ואני מלאת ציפיות למסע מצלמת את הֶ חָ סֶ ר

 

הנה הגענו ל"שערי ירושלים"


 שני תרגומים לשיר "הדרך לאיתקה " של קוואפיס. 

   http://www.raz-ram.org/song%20itacha1.htm

  http://www6.snunit.k12.il/nforum_docs/netforumh/data/tr_lit/1172-.doc

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

23 תגובות

  1. איזה יופי מירי, חיממת את ליבי.
    ואני כל כך מזדהה עם זה. גם מרגישה תמיד מין התרגשות קטנה, ילדית כזו לפני שאני נוסעת באוטובוס לירושלים, ותמיד רוצה לשבת מקדימה כדי שאוכל לראות ה-כ-ל.

  2. נפלא מירי. אהבתי.

  3. תמונות יפות. איזה יופי שנסעת לירושלים. לי ולעיר הזאת יש יחסי אהבה-שנאה. קצת קשה לי להבין אותה, אך בכל זאת, היא עיר מעוררת השראה…

    • מירי פליישר

      תודה יקירותי-אליענה יעל ושירי

      • מירי פליישר

        רק רציתי להוסיף שבסוף כל הרצף:השיר והתמונות , העליתי עתה קישורים לתרגומי השיר "בדרך לאיתקה"
        שהוא שיר מכונן לשימת הדגש על הדרך ולא רק על המטרה . משהו כמו הטאו.
        אלא שכאן מתוך צמצום המראות גם כן עשיתי "דרך" בלי -עם. וכן צריך להעיר שאיפה אני ואיפה קוואפיס…רק רציתי לשתף אתכם באהבתי לשיר

  4. רונית בר-לביא

    דרך שמוכרת לי היטב, באותו קו,
    לשני הכיוונים, כולל התמונות שתפסת.

    תמיד מדהים אותי עד כמה זה נקרא
    "מסע" עבור תל אביבים לנסוע שלושת רבעי שעה מחוץ לעיר שלהם…

    אני מכירה ברצינות המון תל אביבים שמגיעים הרבה יותר לכל קצווי העולם מאשר לרדיוס של יותר מרבע שעה מהבית שלהם בתוך הארץ. מדהים.

    מה שכן, נדמה לי שאכן ההבדל הכי קיצוני בארץ ברדיוס הקטן ביותר הוא ההבדל הפסיכי הזה ירושלים תל אביב.

    • מירי פליישר

      את צודקת רונית כל כך קרוב וכל כך רחוק.
      זוכרת? העליות לרגל לירושלים?
      נכון המרחק גדול גם בכיוון ההפוך
      ובכלל. כל מסע מן הבית החוצה…ובחזרה

  5. אוהבת את העיר — ומדהים אותי כמה הנושא הזה עולה בבלוגריה הזאת — וגם את הפוסט. אומי.

    • מירי פליישר

      אומי אולי כי ירושלים היא קצת הנפש שלנו?
      מקווה שנהנית מהשיר והצילומים.
      בכל אופן תודה על ההתייחסות

      • רונית בר-לביא

        וואו, האמת שירושלים דהיום היא בעיקר מחלת הנפש שלנו.
        אבל זה לא שונה מתהליך גדול יותר שקורה במדינה כולה,
        רק בירושלים הקיצון הוא בריכוז ולכן מגיע תמיד קודם.

        • מירי פליישר

          רונית ירושלים שלי – היא כנראה ירושלים של מעלה. בגלל זה הצחיק אותי השלט בתמונה האחרונה: "שערי ירושלים" עלאק. איפה זה ואיפה שערי ירושלים .
          ירושלים של החלומות של התנ"ך של הגיבורים הנביאים והמלכים . ופה בשלט קטן וצהוב מוכרים לנו משהו דמוי שערי ירושלים. לא נותר אלא לחלום אותה. וירושלים של מטה…מוטב לא לראות

          • רונית בר-לביא

            מירי, את בטוחה שאת לא ירושלמית ?
            החבר"ה פה היו אוהבים את הערגה הפיוטית היהודית שלך.

            והשלט צהוב כי הוא קשור לחב"ד ולמשיחיסטים, אני חושבת.

            מה שכן, כל כך הרבה ירוק וצמחיה אפילו בתמונה שנועדה להראות שלט קטן וזול, תודי – זה אין בגוש דן.

            המון ירוק וצמחיה ואבן בנויה.

            במחשבה שנייה, אני אשתדל לצלם ליד הבית שלי ולשים כאן, למען יראו וייראו עד כמה יכול להיות פה יפה ואפילו יפהפה,
            ואולי גם כדי להחזיר חלק מהגולים לכאן, היכן שהם ראויים להיות.

          • מירי פליישר

            רונית
            אני חוששת שהערגה היא עם צבע נוצרי יותר,מפני שהתרבות מלאה במושגים מעורבבים של כל הדתות.
            שוב אם יהדות אז זו שלא עוסקת בפוליטיקה של גנבת ילדים מהוריהם
            או גניבת שטחי תנועה חופשית משכניהם.
            רוח דתית למה לא.הנפש היא דתית אמר משהו דומה יונג.
            לגבי צילומים . נא לא להתעלם מכוונות אמנותיות ברצף שלעיל.הווה אומר צילומים עם כוונת מכוון.
            וכן הירוק הזה נראה אפילו דרך זגוגית חלון האוטובוס , שהוא מסך לא לגמרי שקוף. ואם השלט הזה הוא משיחיסטי , אז תראי איזו חוצפה , יומרה , ופאטתיות. את צודקת הקיצוניות רידדה את ירושלים . המוסלמים והיהודים . הנוצרים למרות נקודות האחיזה של כנסיות חשובות, יכולים למצוא את ירושלים גם בסנט יאגו די קומפטסטלה.הרבה פחות פנאטיים לירושלים עצמה.חוץ מימי מלחמות הצלבנים.מחכה לירושלים היפה שלך בצילומים!

          • The comments mentioned here made me think again of the tension between the divine/sacred/spiritual VS. the physical/worldly/national.
            Do we really need to physically travel to Jerusalem to experience its holiness?
            If so – does it mean that the holiness of such place is entirely physical – because if so – this might be a very limited and limiting kind of holiness.
            And yet, we do need the physical object to remind us of the sacred, like Miri’s recent work of the Holly-Grail; but we should remember that the object is just a reminder and nothing more – and once we put a national flag on it we harmed both the object itself and its divine symbolism.

          • רונית בר-לביא

            Jerusalem is after all, a city.
            A physical one.
            People surprisingly still live in it.
            It"s very inspiring and nice indeed "dreaming" of it spiritually sitting in Gush Dan,
            but I seriously think it"s much more important
            now to fight for it, or love for it,
            whatever.

            I don"t object the "dreaming" and getting inspiration out of Jerusalem,
            but am trying, as a citizen in this city,
            to emphasize the great importance of the everyday people still living here, not wanting to represent a symbol anymore, but just to live in peace.

          • רונית בר-לביא

            קראי תגובתי לאיתן.

          • מירי פליישר

            איתן
            כמי שגר בברקלי לא נותר לך אלא לחוות את ירושלים של מעלה שבלב.תודה על ההתייחסות לפוסט. נדמה לי שאתה שייך לזן הפילוסופי וזה אולי גנטי…מזדהה כמובן עם גישתך. דברים שבחומר באמת לא ממש צעניינים אותי.
            רונית
            אני כמי שגרה בגוש דן מרשה לעצמי גם כן לחלום עליה קצת יותר מקרוב מאיתן אבל עדיין עם חשש גדול. השטחים הבנויים כמבצרים מעוררים חלחלה אבל הרווחים הירוקים שביניהם על ההרים באמת קסומים.
            ראי הפוסטים שלי מעין כרם.
            ואת שכל רצונך לחיות בעיר אבן וצמחים ,אנשים ונשים ולהעלות את שמה כחילונית על ראש שמחתך מתוך לוקל פטריוטיזם-מילה מסוכנת,מתוך אהבה שגם היא אגב חשודה
            בראייה רוחנית מסויימת , נלחמת ובצדק על זכותך.
            מי שייסד את מדינת ישראל ושב אליה , היו בעיקר חילונים. הדתיים הצטרפו אל המוכן ולגבי ירושלים פשוט השתלטו עליה.

          • Ronit,
            I appreciate the point you made regarding your wish to see the diverse community of Jerusalem, which you are part of, living in harmony and peace. I do too.
            But I will argue that the process this city goes through during the last few decades thanks to politicians in the government and the city’s administration made Jerusalem much more nationalistic and Jewish-religious than holly and/or peaceful.
            Everything that falls into a different category than “Israeli” and “Jewish” (in quotes because these were defined by the authorities) is being pushed away.
            No wonder then that so many secular-Jewish residents leaving the place by the thousands. And I didn’t even start talking about the harsh situation of the Muslim-Arabs residents…
            The Vatican doesn’t belong to a state for a reason, you know…
            (I can read Hebrew by the way)

          • אז למה אתה כותב באנגלית?

          • שושי, תודה על שאלתך.
            אני מקליד באנגלית הרבה-הרבה יותר מהר מאשר בעברית ולא תמיד יש לי גישה למקלדת עברית.
            אך שאלתך בהחלט במקום שכן זוהי בלוגיספירה המתנהלת בעברית ומן הסתם לא כולם יודעים אנגלית.
            כשיתאפשר, אעשה מאמץ לכתוב בעברית מבאן והילך (בלי נדר).
            הנה, הזעתי את נשמתי על המקלדת למען טובת הכלל…

          • מירי פליישר

            איתן יקירי
            תפתח פה בלוג . יהיה שמח

          • ירושלים של מטה

            אבל טוב היה לי ליפול
            לאחור בַזמן
            היכן שהרעב מוחֵה אותך
            עם הפה. אחר כך
            מין חסר התיפייפויות או ריגושִים
            היסטֵרים
            שַקֵט כמו מת שהופל לַבּור טרם עת
            הם חופרים שם עכשיו להודות בטעותַם
            כמו בארגנטינה כמו בירושלים
            לא בירושלים
            ירושלים היא הכּוּס של היקום
            והיקום כמו
            הקיום לעולם לא
            מתעייף מלזיין את עצמו
            כל הדרכים המזוהמות מובילות
            לירושלים
            של מטה
            וירושלים
            של
            מטה
            לעולם אינה
            מתמלאה
            ואינה מתעלה
            נשארת מזוהמת מכל הכיוונים
            טהורה באמצעה

          • מירי פליישר

            איתן שיר מעולה
            נדרתי נדר לא לארח אותך כי אני מחכה בסבלנות שתתארגן לפרסום משלך.
            תודה על השיר

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר