בננות - בלוגים / / מיכה שמחון / עטויות (מאת מירי פליישר)
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

מיכה שמחון / עטויות (מאת מירי פליישר)

 

 

 

 
 
מזה זמן לא כתבתי על יצירתם של אמנים אחרים למרות שיש אומרים שאני עושה זאת לא רע. זקוקה הייתי לנטילת הבמה לעצמי כמו שכתבתי כאן  עכשיו משנתמלאו מצברי האגו והביטחון למדי , לא שקרה משהו קיצוני ולמוזיאון ישראל עוד לא הוזמנתי , אני רוצה לכתוב על תערוכתו של מיכה חברנו היקר לבלוגייה שפרט לכתיבתו המקסימה ולפעמים הפוליטית שבה הוא חושב שהוא הופך עולמות ועדיין ניכר בה אופיו הידידותי , אולי לצערו, הוא צלם מחונן.
 
את הפוסט הזו רציתי להתחיל עם המשפט איך למדתי לאהוב פתיחות.
לפני זמן מה הלכתי לפתיחה בבית האמנים באלחריזי וכתבתי על זה מעט כאן. פתאום ירדו כל המתחים המיותרים שסבלתי מהם בפתיחות : אפגוש מישהו שאני מכירה , מה אומר לו,מה יאמר לי ,איך ניפרד, האם הוא ימהר , האם אני ,ואיך לא נפגע אחד בשני, איך להתבונן בעיניים אובייקטיביות-סובייקטיביות שלי בלי להיות מושפעת מנוכחות המשתוקקת ליחס של האמן  ועוד.
פתאום ירדו כל המתחים האלה. באתי , פגשתי כמה ידידים שאפילו שמחתי לפגוש , ראיתי כמה תערוכות שאהבתי, וכמה שלא גם במבט חוזר,עשינו ריגול תעשייתי  והסקת מסקנות לגבי התערוכה העתידית שלי  שתבוא רק עוד שישה חודשים אי" ה .הייתי עם תרצה אוצָרתי וחברתי , אכלנו באבן גבירול שרימפס אנד צ'יפס נהדרים ובזול,לא קיבלתי צרבת והלכתי הביתה.
 
מעכשיו שוב אם יסתדר לי , אבוא למקבץ הפתיחות שם . יש המון מה ללמוד על צורת תליית תערוכות , על התנהגות האמנים , ועל יצירות ותערוכות טובות פה ושם.אשר לנשים הבלונדיניות לנצח וחיוכן הקפוא בגלל ניתוחי המתיחה והבגדים המיוחדים שנתפרו עכשיו בעקבות המדור בהארץ שמראה איך הסלבריטאים מתלבשים. לא היו הפעם . כמעט.
 
עכשיו למיכה ידידי היקר. אי אפשר להפריד אותו כמובן מיצירתו. אותה פגשתי לראשונה באינטרנט באתר מארב  שם  כתבתי  (לצערי הקישור לא מעלה אותם מי שייחפש אותם ייצטרך להקליד את שמי שם למעלה בחיפוש) כמה מאמרים. במאמר  של ארנה בן שטרית על התערוכה שלו החלטתי להגיב  ולומר לו שאני אוהבת את זה וראו זה פלא מיכה הגיב למגיבה הנלהבת , לא זלזל , בדיוק כמו שאני חושבת שצריך.  
    
אז הלכתי לפתיחה.
כבר מהרחוב ניכר שהגיעו המון אנשים . שמחתי מאוד על כך. הכרתי מעט מאוד.נראו שם הרבה נשים אמיצות פנים עם עור שחום ועיניים לוהטות , רציתי לדעת מי היא לוחמת החרות והשוויון הזו והאחרת או אמנית הפרפורמנס , או הציירת לעתיד או שחקנית , אבל התביישתי לשאול. נשים כסופות שיער שלא צובעות , כמוני  , אותן אני משייכת למרדניות השקטות , גברים של נשים קרחים וממושקפים ,נשים עטויות ויפות , מה לעשות כיסוי הראש והדגשת הפנים מיפֶּה אותן ,דודים וסבים זקנים ,יותר ממני ,של מיכה וסיגלית,דוכנים של אומנים מבני השכונה , אמנית בדואית,פלסטינית שענתה באנגלית גאה,ועוד..
ובפנים ,על קירות נקיים  התמונות המרהיבות.
בחלל לא גדול שמשמש בדרך כלל כמקום מפגש ,למידה וסיוע לנשים מהסביבה מה שנקרא  בית אחותי ובו שולחנות, כורסאות וספות שהפעם הוצאו פשוט לרחוב,מה שלא נעשה בערב הפתיחה שלנו כשהצגנו שם , לצערי או לשמחתי . אצלנו  בפתיחה לא היו כל כך הרבה אנשים , ובגלל מיעוט המבקרים ישבנו עם תושבי השכונה שכן באו. מה שנתן לי מושג איזה בית חשוב הוא.
המנהלת שולה קשת שהיא גם אוצרת התערוכות ,אמנית כשלעצמה מקפידה להציג תערוכות עם גוון חברתי או פוליטי וממה שראיתי עד כה תערוכות טובות .טוב גם שלנו .
 
אהבתי את תערוכתו של מיכה למרות שקשה לי להפריד אותה מאישיותו הנדיבה ואולי בשל כך.
על הקיר 12 תמונות של נשים יהודיות וערביות עטויות מטפחות וכיסויי ראש ופניהן גלויות יש לומר. זו מול זו זו ליד זו וליד כל תמונה דברים שאמרה או כתבה. איזו רווחה איזו הקלה איזו נעימות איזו עוצמה . אני מנסה במילים לבטא את ההרגשה הנשית מחד ומאידך האמנותית. התמונות בגודל אחיד ממוסגרות במסגרת זהב בדיוק כמו שהייתי אני עושה אם הן היו שלי. והנשים כ ו ל ן רגועות ,מתבטאות, משדרות נינוחות וקבלה עצמית . את זה ראיתי עוד מהתמונה הראשונה שמיכה פרסם אצלנו פה בבלוגייה. מה שאומר שאמן שמודע לעצמו ולייחודו יכול להפיק מיצירתו את המיטב שלו. כך הופכת יצירה לשונה , חדשה . שהרי פורטרטים כבר ראינו , אבל לא כאלה.  
המקבץ , הנעימות , השקט הבטוח בעצמן ובעוצמתן ו…הנושא. כאן בישראל רבת הפנים הדתות והעמים כמו במקומות אחרים בעולם כיום, התחילו נשים רבות לעטות כיסויי ראש , נגדם התמרדו דור , שניים, או יותר קודם. מה שנכפה עליהן בעבר כי " שער באישה ערווה " בהרבה תרבויות , הפך לאימוץ צורת לבוש וחשיבה דתית מודעת ומתחדשת. כל העוטות כיסויי ראש מעידות שזה מבחירה ובחירתן מבטאת דווקא התבדלות לצורך ביטוי עצמי מוחצן של כוח , אינדיווידואליות , מנהיגות וצניעות אל מול האל , לא בהכרח אל מול אדם.
 
לצערי המצלמה שלי השתוללה בצבעי סגול מוזרים ולא הצלחתי לצלם היטב מהפתיחה המקסימה והמשמחת של מיכה ועימו סיגלית הקורנת בשֶלו, בשֶלָה ובשל סיבות נוספות…אבל זה בפעם אחרת שהרי האישה שאיתו בדיוק כמו שהייתי מצפה שתהיה עם האיש הכי פמיניסט שפגשתי, כמו שאמרה שולה קשת  בפתיחה. שולה קשת האישה  החזקה הזו שפועלת כה רבות במקומות הכול –כך- נזקקים- לכך וגם…באמנות.
בפתיחה הוצג גם סרט וידאו שבו מיכה,איך לא,עוטה כיסויי גוף וראש . נראה סרט מרתק , הבטחתי לעצמי לשבת בשקט  ולראותו בהזדמנות אחרת.
על התערוכה בפרוט רב כתב והעלה מתי שמואלוף כאן.
אני רק רציתי לשתף אתכם בתערוכה יפה ומרגשת שראיתי ובפתיחה ידידותית שחוויתי.
מעלה שלוש תמונות לא מוצלחות אבל מוזרות מהפתיחה: האחת כשמישהו נכנס לי לפריים והסתיר לי את מיכה והשנייה רגע לפני הקלקול, מיכה ושולה עוד נראים , השאר , אבסטקרטיזציה של מכונה משתוללת ומעוותת מציאות,כנראה ללא מוּדעות . כמעט כמו הקוף המצייר. בשלישית ההעברה לאפורים נדמה לי ,ממחישה דוקא יופי מסויים בשיבוש הזה.

 

 

 

 

13 תגובות

  1. מסקרן ומעניין. אני אגיע לשם כשאוכל.
    בתמונות שנייה והשלישית האישה עם העוד וגם הילדה נראות כמו חלק מהתמונות וזה יפה.

  2. רונית בר-לביא

    מעניין ונראה טוב.

    ומתאים לך גם עיתונאית.

    • מירי פליישר

      תודה שירה . באמת תערוכה יפה ומרגשת.
      תודה רונית את בטוחה שכל האני אני הזה מתאים לעיתונאית?תמהתני. דבר אחד בטוח לגבי ה"שירה" שלי עוד ארוכה הדרך…

      • תודה מירי. גם אני אגיע לשם. שמחתי מאוד לראות על הקיר את נגה הכהן שאותה אני מכירה מאז יום היוולדי והאור הקורן ממנה בתמונה קורן ממנה תמיד. כשמכירים את המצולמת אפשר להבין כמה מיכה היטיב לקלוט אותה.

  3. כיף לקרוא. ואני אבוא גם, זה בטוח. התכוונתי לבוא לפתיחה, לא יצא. נראה שפיספסתי.

  4. היי מירי
    ממש חבל שלא הייתי שם.
    אבוא ליראות
    כל הכבוד על – על ההשקעה, לצלם, לשים באתר, אמרתי לך את נותנת השראה לכלם פה.
    ומיכה לך, קןרא המדור, אבוא ליראות את התערוכה
    כבר אמרתי, חבל שלא הייתי בפתיחה.
    להתראות טובה.

  5. אסתי ג. חיים

    מעורר סקרנות וענין. אלך לראות. תודה שידעת אותנו אודותיה.

  6. נראה לי תערוכה מאוד מעניינת, אך אני פה באמצע שום מקום רחוקה מהתרבות הישראלית. אז תודה מירי היקרה ששיתפת גם אותי במה שענייך ראו ונהנו.

  7. הי מירי וכל המגיבות
    תודה מירי שהקדשת את הפוסט שלך לתערוכה שלי. שמחתי מאד לראות אותך בפתיחה, למרות שבפתיחות קשה לנהל שיחה מעמיקה. פשוט רצים מאחד לשני כמו פרפר אל הצוף. אין ברירה.
    אני מזמין את כל מי שלא ראה לבוא ביום חמישי הקרוב לשיח גלריה עם חלק מהמצולמות. מחר ארשום על זה פוסט.
    כל מי שרוצה לבוא, התערוכה תעמוד עד סוף דצמבר ויהיו בה עוד שני אירועים לפחות, שאיידע עליהם בבלוג שלי. מי שרוצה לבוא בשקט יכול לבוא גם ללא אירועים.
    תודה לכולכם
    מיכה

השאר תגובה ל מיכל ברגמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר