צולם בעין כרם בגן של אספן אמנות שאת הכד הזה שהתחיל כבר להתמזג עם הקרקע שמתחתיו החליט להשאיר והמפגש הזה של החומר והצורה שנועדו בעצם להכיל והם כרגיל אצלי בתקופה שלפני היום נטושים , נעלמים , נמוגים , ופתאום כמו שזה אצלי עכשיו , מתעוררים , זוהרים בזהרורי אור . מה פה הרוח ומה פה החומר וגם מה פה "העולם" ומה פה "אני" לא לי הפתרונים.
ההתבוננות הממושכת גורמת אף לסינוור. ביאליק הקדיש לריצוד הזהרורים בבריכה שיר שלם.יש לך עין של אמן.
תודה לבנה
קודם כול הכותרת מסקרנת, מושכת,
ואז את מוצאת את הזהרורים האלה באמת. מקיימת את ההבטחה, ואף יותר ממנה.
אני הייתי מסתפקת בכד בלבד, זה יותר חזק. אבל מה אני מבינה
לא הבנתי הדס
מה יותר חזק?
שני דברים: ראשית, הדיאלוג בין שני הצילומים יוצר זהרורים בעיניים. הצילום של הכד הישן על זהרוריו מעורר מחשבה, ושנית, אושר הוא להיות בעלת יכולת לראות את הפינות המוארות הללו.
בעצם שלושה דברים.
אסתי!!!!
תודה
איזה יופי, במיוחד "ההתעוררות". מבשרת תקווה. תעלי ותצליחי.
אומי יקרה תודה!
יפים הזהרורים ויפה המילה זהרורים…
הי לי תודה
זו היית את שהסבת את תשומת ליבי למילים שבשמות הפוסטים שלי. בגישושי אחר יכולת הכתיבה השירית שלי , נדמה לי שעם זה אני כבר די מסודרת . השמות.
עכשיו נותר רק למלא אותם בשירים או שמא לא. ייתכן שיש אנשים שכשרונם הבולט בזה ואחרים בזה. ועל היכולת הויזואלית פלאסטית אינני מתלוננת כלל. אולי מוטב להשלים?
🙂
בתור מאותגרת-ויזואלית אני חושבת שאחד מהשניים מספיק, מה גם שכן יש לך כישרון למילים.
תודה לי
נדמה לי שאבדוק עם עצמי אם אחד מספיק.
אוהבת יותר את הראשון אבל חוששת שלא תהיה נציגות מספקת לכד שלו אני נאמנה מלידתי. :))
חומר למחשבה
היי מירי
העקבות שהשאיר הכד הוא אומנות בשל עצמו, יחד עם האור שמרצד מסביב הולם את "מתעוררים".
התמונות כל כך יפות ועדינות שכיף להסתכל עליהן. הן "מעוררות" את התקווה מחדש בלב.
יום טוב
תודה יעלה ושתרגישי טוב.מקווה שיירפא לך
אל נא רפא נא לה!
תודה מירי על התפילה היפה.
יעלה
זו תפילה של אחות וירטואלית או שמא לא
העבודה הראשונה מזכירה פצעים-קרקע פצועה או אם תרצי פצעים מזדההררים
העבודה הראשונה היא תקריב של השנייה.
זו אדמה שרופה של הכד שהתחילה להתפורר לאדמה המקורית. משהו שקורה גם לנו.
פצעים מזדההררים . קניתי
כתמי האור נותנים מימד מאוד מיוחד לתמונות המקוריות הללו. יפה.
תודה איציק
דווקא את הצירוף בין שתי התמונות אני אוהבת
תודה יעל
היי מירי
לקח לי זמן לחשוב: (בחורה רצינית) העבודות מאוד יפות, אך לא הייתי מחברת בינהן, (למרות הצדק הפנימי) הראשונה מאוד אבסטרקטית, אפילו מינית, נשית, ותצחיקי הייתי מחברת אותה לעבודה על האבא, האחרונה כבר לא כל כך כואב, גם שם יש את החור… ןאת הכד את זוכרת את העבודה שלך שמציצים זה ניראה כמו בבית… ואלי הייתי מחברת אותה לציור של נרות חנוכה המרצד. בכל אופן אמנות ומחשבות הולך ביחד… מחר אתבונן בזה שוב
להתראות טובה
הי מירי, האור מרצד על הכד, וזה צילום מרחוק, והתקריב החושף את הפצעים בכד , שילוב של השניים מאד משמעותי.הפגמים, הפצעים, הכאילו שלם, ההתמזגות הניפרדות, האפשרות והפוטנציאל למלא מול הריק, באנלוגיה לחיי אדם, מאד מרגש
אהבתי את שניהם. הכד למטה נראה חי, כאילו נח לו עם כל מה שהחיים חרטו בו והוא פוער פה ומביט לאדמה.
תודה טובה אורה ומיכל על ההתבוננות וקריאת הצילומים כדרככן
היי מירי
חשבתי עליך בשיר ביוגרפיה, וזה גרם לי לחייך, כי זה מצחיק…
חוץ מזה היה נפלא…
ברמות…
אסתי היתה, מאוד שמחתי.
להתראות טובה
תודה טובה יקרה
קשה היה לי לא להיות אתמול . אבל עבודה וזה נקבע מראש …
עכשיו נשאר לשמוע את השיר והדיסק כולו. ולחכות להופעה אחרת לא ביום שני בערב.
שמחה שהיה לך כיף . בטוחה שהיה.
אנסה להגיח ביום רביעי…
זהרורים שמעוררים הרהורים.
הזדהיתי עם "מה הרוח ומה החומר"
"מה אני ומה העולם".
להשקפתי, אנחנו חוצבים בעולם החומר את רוחנו האמיתית.
והכד על פני האדמה, זה מפגש מעניין של חומר עם חומר, ויש גם אור וצל,
ויש רוח SPIRIT ורוח WIND, שהאם היא רוחנית או חומרית ?
אופפ רונית תודה נתת לי חומר רוחני נוסף למחשבה. חומר רוחני… בסוף הכל אותו חלקיק בטח .
מה שנקרא
For all the winds
🙂
מה שנקרא מחכים לקיץ שיבוא.