בננות - בלוגים / / איך לא הבאתי את השלום
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

איך לא הבאתי את השלום

 

 

 

הי
זמן רב לא העליתי פוסט כאן . הייתי עסוקה בקבוצה הבינלאומית שהקמתי ב FACEBOOK
 וגם 
בעוד חצי שנה  יש לי תערוכה ועכשיו אני כבר לא יכולה לרוץ להראות לכם כי כל הפואנטה של התערוכה הוא כרגע הפתעה .
וגם 
נוצרו פה שינויים חברתיים שאני לא ממש מרגישה איתם נוח . יש קבוצות התייחסות , יש אנשים שלא מגיבים כשמתייחסים אליהם , יש חברים מהבית שמדברים בקודים , יש קצת שמדברים מעל הראש של אחרים, יש אולי גם התעייפות והתפכחות לגבי הקרבה עם חברי הבלוגייה , ואפילו אי נעימות למול עילגות ,או רדידות . זה בטח גם מה שאחרים מרגישים כלפי בלוגי. לא כולם , לא בטוח, כן מין התפכחות שכזו.
אז עכשיו שהורדתי מכמות הקוראים שלושת רבעי נראה אם נשאר מישהו להמשיך.
 
האמת שפוסט זה אני כותבת גם לקוראיי שמחוץ לבלוגייה מפני שאין לי כל כך דרך אחרת להגיע לכולם. ביניהם נמנים חברי הפורום לקרמיקה
 אותו אני מנהלת ובחתימת כל הודעה שלי בו , מופיעה הפנייה לכאן , מה שבדרך כלל גורם שיקפצו  לכאן לראות אם כתבתי משהו. וכן הייתי די מאכזבת לאחרונה.
 ו…לחברי אגודת אמני הקרמיקה(האתר –  http://www.israel-ceramics.org/  )שהייתי די אקסטריטוריאלית לגביכם. ניהלתי את הפורום לקרמיקה שמשרת במיוחד אנשים שלא זכו ללמוד בבתי ספר מסודרים ,ואינם חברי אגודה עד לרגע שהם מרגישים בשלים לכך.  ואתם אמנים מופלאים (ברצינות) מדירים רגליכם משם.
לא מ"ניין אתכם…
אנ"לא יודעת מה קורה לי כותבת ממקום מדבר אמת(שלי) וכל הזמן גורמת שעוד קוראים פוטנציאליים ירדו  "ואני חשבתי שהיא נחמדה.." אז תודה למי שנשאר.
 
עכשיו 
אני מנהלת את הקבוצה הבינלאומית שיש בה 140 חברים. מתוכם כ100 תורכים .
האמנים התורכים מביאים את המיטב שלהם . וכך גם בני ארצות אחרות ומישראל יש שם גג 10. אז איפה כל אמני הקרמיקה הנפלאים של ישראל? חלקם שונא אינטרנט, חלקם מתקשה לתפעל את  FACEBOOK , גם לי לקח זמן , חלקם חושב שFACEBOOK היא רשת חברתית לא מוסרית חטטנית וחושפנית ,גם אני חושבת ככה, ראו מאמר היום בהארץ 
וחלקם לא בא לו . אז אני קצת מאוכזבת.
 העליתי תערוכה באתר מיוחד  בשם BORDERS-PEACE  
 ומשתתפים בה כ23 אמנים , וחשבתי לתומי שהנה הנה מירי מביאה את השלום . כולם משחקים עכשיו בהבטחות גאולה אז גם לי בא . טוב אז הכול נכון לגבי FACEBOOK  וכל הסיבות לא להיות שם נכונות ובכל זאת… וכנראה אצטרך להיכנס לתלם ולפעול  מתוך האגודה אם אני רוצה שאנשים ייענו ליוזמות שלי. כי מי שמכריז על עצמו בפועל כאקס-טריטוריה שלא ייצפה שהמיין סטרים יבוא אחריו בריקודים ושירה.
 
יש לי שם FACEBOOK  ידידה בשם זהרה  Zehra Özkara Çobanlıשהיא גם פרופסורית באוניברסיטה ללימודי קרמיקה ואני מרגישה שהיא קצת מבינה מה ניסיתי לעשות. הזמינה את תלמידיה וחבריה האמנים המופלאים לאתרים שפתחתי. אבל אם לא תהיה הענות ישראלית מכובדת תראה יוזמתי כבלון ניסוי ולא כפעולה רצינית , ובלונים דרכם שהם מתפוצצים בסוף או מתדלדלים מחוסר אויר מילוי.
 
 דרך אגב קיבלתי דרישת שלום עקיפה מאמן מיצרי דרך אמנית אירלנדית וראיתי את יצירותיו באתר אחר שם . אבל לא הוא לא הצטרף .
 
אז אומי שאלה אותי  אם הכול בסדר.
כן הכול בסדר .
יודעת שיש לי פה ידידים שקוראים ומגיבים  ולמה לי  להתלונן.
גם משוררים צריכים חברים אז להם יש את החברים שלהם.
חוץ מזה מחכה למצלמה שלי שלא חוזרת מתיקון ואם אינני מעלה יותר עבודות עד התערוכה ,צילומים ומילים ישובו , מבטיחה, כשתשוב יקירתי- המצלמה.
 
רגע שכחתי לקטר על פס הפרסום שבטח בזכותו אנחנו יכולים פה להמשיך לכתוב , רק חשבתי שפס שחותך מול העיניים לא ממש מעודד להשתמש במוצר המוצע . הוא כזה חותך שלא בא לקנות שום דבר שהוא מציע.
פטור בלא תמונות אי אפשר אז אני מעלה לכם כמה יצירות נבחרות מהתערוכה. כי להיכנס לפייסבוק 
בלי לשלוט בזה, אה סליחה לשלות בזה, זה באסה.
ובנימה חמצמצה זו(זה מהחמוציות…) אני מסיימת. מודה לקוראים הנאמנים ומבטיחה לשוב במהרה .
 

Hasret Sahin-  Borders of our minds

        Canan CURGEN- Unlimited.    

Worth  – Yasmin Yarol

 

 

28 תגובות

  1. אוי מירי מה קרה?
    העבודות מופלאות. היוזמה ברוכה.
    מדוע ישראלים לא באים אני לא מבינה.
    הרי הם בפורום הישראלי בכל מקרה.
    אני לא נכנסתי מעולם לרשת החברתית אבל אם מישהו היה מזמין אותי למשהו מעניין במיוחד הייתי נכנסת. לפחות להציץ.

    ולגבי הבלוגיה – ככה זה בני אדם. גם אותי זה מעליב שאדם טורח להודות לכל מי שהוא מכיר ומתעלם פעם אחר פעם ממי שלא כדאי להתאמץ עבורו. אז לא מגיבים יותר.

    התעודדי יקירתי. הנה הבאת לפה עולם מלא ויפה שרק בזכותך הוא כאן.
    וחוץ מזה שאני אוהבת כשאת כמו שאת חושבת ומדברת.

  2. עבודות נורא יפות.

    אני רשומה בפייסבוק, ולעולם לא נכנסת לשם. מסובך מדי בשבילי.

    • ולא צריך להיבהל מאינטריגות בבלוגים, זה בא והולך. צריך לראות את העצים, לא את היער. הכול חולף.

      • התכוונתי: צריך לראות את היער לא את העצים. אבל במחשבה שנייה גם לראות את העצים, זאת אומרת את מי שנעים לך איתו, ולא את היער, הבלוגיה כולה, גם הולך.

        • תודה יעל
          הדבק הידודיותי שנשפך שם מדהים , אבל מאידך אפשרות לתקשר עם כל העולם .
          וכן את צודקת אבל פס הפרסום הזה כל כל טורדני…

          • יש מצב שיעבירו אותו למטה, איפה שכרגע יש תגובות אחרונות, והוא פחות יפריע.

        • כן יש בזה משהו
          אולי כמו בכל דבר בחיים, אולי זה תסמין סיום "הירח דבש"
          בכל מקרה, מירי כמו שאמרו כאן לפניי
          מה שבאמת חשוב שתהפכי את המקום שלך לנעים עבורך ומי שזה מתאים לו מוזמן בכייף ומי שלא – אז לא חייבים.

          • תודה עותי
            בחיי שלא סבלתי מחוסר התייחסות פה. ובעצם לא סבלתי רק ניסיתי להתפכח מהלהיטות האשלייתי של החיים באינטרנט.
            תוך כדי התבוננות במה שקורה. וכמו שכתבתי כל אחד צריך חברים להתייחס אליהם . והמשוררים פה …צנצנת דבש אחת גדולה ובעצם קשה להכיל כל כך הרבה כשרונות . לכולם קשה.

  3. :))))))

    באמת סחה על היוזמות ועל הפעילות, מירי.

    אהבתי את השמות התורכיים החדשים שהצטרפו לחוג מכרייך,
    וקראתי את האינגליזית שהרבצת בפייסבוק, דווקא לא אמור להבריח, אפילו תורכים.

    תראי, כמו שאת כותבת, זה טבעי שנוצרות חברותות בבלוגייה.
    גם לי יש את הכמה שאני תמיד אקרא,
    ולאחרונה התווספו כאלה כמויות של כותבים כאן שאין לי מזן לרובם.
    אני רק משתדלת פעם בכמה ימים לקרוא גם אנשים שעדיין לא ניסיתי אותם, ומופתעת לטובה.
    יש כאן המון איכויות.
    אם הגבתי כמה פעמים כבר למישהו והוא לא מגיב חזרה וכלום, ביי ביי.
    שיהיה הכשרון הכי לוהט שיש.

    אני גם בהחלשה של המימד הזה של חיי,
    ובכלל כל האינטרנט, לא עושה לי כ"כ טוב,
    אז אני משתדלת לאזן……

    לילה טוב,
    ותמשיכי עם היוזמות הנפלאות,
    את יוצרת וזה מעולה.

    • עבודות חושניות וממש מגרות

      • שבי תודה . מקווה שהתארגנת עם שירלי איך להעלות צילומי עבודות . מחכה . אם את אחות של דפנה בטח יהיה עלאכיפק… (איזה כיף לכתוב פה בשפה לא שירית . כדאי לנסות את זה לפעמים. זה מהזה משחרר…כמו שכתבה תרצה ספקטור בערך כאילו אולי.)
        מירי

    • הי רוניתי
      צודקת בכל . הנה גם לי היה ערב נאחס. נשמע אחלה האיזון שלך מה"הסוד" טוב את לא חייבת לענות אבל תגובתך מרגיעה ברמה המנהיגותית.והכי את צודקת שבעצם אין זמן במילא לקרוא את כולם.
      תודה
      מירי

  4. היי מירי יקירתי
    מה להגיד,שאת צודקת, משהו קורה פה. אני שמחה שאת מדברת על זה, כי כמה פעמים זה חלף לי בראש, וחשתי שאני מקטרת, ומתחשבנת, ולא ידעתי מה לעשות עם הרגשות השלילים האלה.
    אז עזרת לי להבין את עצמי, ועכשיו אני אעזור לך,
    את מלכה, אין לי ספק שקבלת פה בבלוג כל כך הרבה אהבה, ויחס, אז מה אם עכשיו זאת תקופה כזאת שיש פחות … ויש סוג של נסיגה, לא רק אצלך גם אצלי, ואולי עוד כאלה כמוני שלא אמרו כלום.
    אני מקווה שמי שקורא את הבלוג, יקח לתשומת ליבו ,להשיב אהבה אל כנה.
    בשבילי את כל כך מיוחדת, נותנת השראה. באהבה טובה

    • הי טובה יקרה . נשמה.
      תודה על המילים החמות ואל תשכחי להזכיר בזמן מתי ההופעה שלך . רק מקווה שלא בימים שאני עובדת…
      שיהיה לך בהצלחה או שתהיה לך הצלחה. צריך להקפיד אעיברית …

  5. היי מירי,
    לא הבנתי איפה נעלמת, ועכשיו אני יודעת בגלל המצלמה. מחכה לעוד פוסטים בקוצר-רוח.

    העבודות שהצגת מרשימות ונתונות למחשבה. אהבתי.

    לגבי הנושא האחר, כאן בבלוגיה, האמת היא שכתבת את "תלונתך" בכזה נועם ואהבה – שמבלי להרגיש "הבאת את השלום" ב"מוח" של האדם.
    קורה שגם אני הרבה פעמים מגיבה על עבודות יפות של האחרים, פוסחים עלי ללא תודה וללא שום דבר, כאילו אינני קיימת. בהתחלה נורא נעלבתי, אך אחר-כך למדתי לא להתייחס. מי שרוצה להודות שיודה ומי שלא לא נורא, את החלק שלי אני עושה.
    מי שמבקר ומגיב או לא מגיב בבלוג שלי הוא הברוך הבא, ומי שלא, מה אגדי לך מפסיד. אני משתדלת במיטב יכולתי, מעבר לזה לא בידי.

    אז מירי היקרה שלי. אני מעריכה שכתבת את מה שאיש לא העז לכתוב, העלית נושא שמציק להרבה אנשים כאן, אני מורידה בפנייך את הכובע שלי.
    חיבוק גדול ממני.

  6. ברוכה הנמצאת — עם ידיים מלאות. כל הכבוד ועבודות מעניינות מאד. א.

  7. מירי יקרה, לא לכולם יש יכולת הכלה אדירה כמו שלך. אני חושבת שזו סיבה אחת לכך שאנשים מגיבים לאט, נפתחים לקבוצה ראשונה של חברים ואז, אני מאמינה, יכולים להרחיב עוד קצת, ועוד
    את צריכה להבין, שכשמישהו מגיע לבלוג ותיק ומבוסס הוא בסך הכל טועם, בהתחלה, כמות הבלוגרימיות גדולה ואתה קצת משייט ופחות מנווט. התחושה היא שאתה צריך קודם להביא משהו מעצמך, כדי שיכירו. לא בגלל אגו — כדי לתת, כדי להיות חלק, וגם – כדי למצוא אנשים שאתה יכול להתחבר אליהם בלי לזייף.
    אני מקווה שאני לא אחת מאלה שנפגעת מהם.
    הקצב שלי אחר משלך. הרבה יותר אטי. וכל דבר שאני עושה כובש את כל כולי כך שאני חייבת לגימות קטנות… אפשר לקרוא לזה מוגבלות. למרות שזה גם נותן לי כוח. מכל מקום, אין ברירה אלא למתוח את עצמך קצת בכל פעם, גם אם הייתי רוצה להיות אשה שמסוגלת לתקשר עם הרבה אנשים ולהיות חלק מהרבה פרוייקטים בוזמנית. אולי במקום לכתוב את כל זה הייתי צריכה להעתיק פה את העבודה הראשונה שהבאת בפוסט, של
    Hasret Sahin- Borders of our minds … (אוהבת מ א ו ד.)
    בכל אופן. רק שתדעי. הבלוג שלך הוא מקום שאני מבקרת בו בהנאה, בהערכה ו- חשוב יותר – בשמחה של "מוצאת" .
    קצת שלך,
    יעל

    • מירי יקרה, תראי מה עשית לכל כך הרבה אנשים, העלית למודעות את מה שהדחקנו, וקיבלת כל כך הרבה אהבה והערכה גם לאישיותך גם לעבודותיך, תתערסלי בהם, יש בבלוגיה כמו בחיים אנשים שונים עם יכולות שונות , קחי את מה שעושה לך טוב, את מה שמחמם לך את הלב, וגורם לך לחשוב, והשאר השאירי שיעוף לו ברוח,
      העבודות שלך יפות מעניינות, תבורכי

  8. דפנה שחורי

    עבודות חזקות

  9. מירי יקירתי,
    את בהחלט צודקת, כל מה שאמרת נכון.
    העבודות מדהימות, ומקסימות.
    אבל לצערי כך זה באינטרנט, אנשים מתלהבים בהתחלה ואחר כך יורד החשק. זה תלוי בהרבה סיבות, וזה בדיוק דומה למה שקרה וקורה בפורום שלנו. את כמובן צודקת לגבי הפייספוק, צריך לשלוט את התוכנה וזה לוקח קצת זמן, זו אולי אחת הסיבות להיעדר שלנו (הישאלים) משם.
    אגב, אני מהאנשים שהיום החלטתי להישאר אנונימית, למה? את בטוח יודעת. רק בו בבלוג אני מרגישה נוח לכתוב, אבל לא בשום מקום אחר שהייתי בו.
    אני בטוחה שלך יש הרבה מעיריכים אנונימים, שאולי יבוא הזמן וייחשפו. פשוט לוקח להם זמן, ואולי מעדיפים להסתכל מבחוץ ולהתרשם.
    על כל מקרה, יוזמה יוזמה טובה.

השאר תגובה ל אורה ניזר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר