בננות - בלוגים / / המנוחה עליה השלום(4)
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

המנוחה עליה השלום(4)

 

 

 

המנוחה עליה השלום
בהריון הראשון שלי הרגשתי את השלמות בהתגלמותה. לא עוד בודדה,מישהי צמודה אלי והרוגע קסום. עבדתי בסטודיו מעט שעות. מפסלת נשים בהריון ,אוכלת וישנה. אבישי עבד ואפילו קשה מאוד. אני עבדתי בנועם. אחרי הלידה שלא היתה חווייה מרנינה במיוחד בגלל שלא הייתי רגילה לשכב בשורת פרות שמחכות שהמיילד הרופא יתפנה ממכירת רכבו ויבוא לראות מה עם המדממת הזו שרק מנקה ערבייה לימדה אותה לקרוא בקול רם ואפילו למדתי את שם האחות עד שמאסה בשמה, אז כן הלידה לא הייתה נחמדה. הילדה, הכי בעולם. כששבנו  מבית החולים, אבישי כיסה את הקירות(!) בשטיחים שלא יהיה לתינוקת קר. היא סבלה אחר כך מסימפטומים של עודף חום. הורים שכאלה. אחרי הלידה ארגנתי בוקר של מכירת הפסלים, 13 היו שם, שנמכרו אחרי שעה. מעולם לא שבתי לחוש את השלמות הזו של ההריון חסר הדאגות והיצירה שבאה ממקום מלא כל כך.

עכשיו, 36 שנים אחר כך, קצת חלשה מבעיות לחץ דם שנמצאות בתהליך למציאת פתרון , אני מוצאת את עצמי שוב מתמידה ב"עליה לסטודיו" שהפעם הוא המחשב, המקלדת, המסך, וההתמסרות. אמנם לשעתיים גג כל פעם פרק, שכן כל הטקסטים כבר נכתבו בבלוגי מכל צדדים האפשריים , אבל אני כותת אותם טרי טרי כמו שיוצא ולא בודקת מה שכבר נכתב בעבר.
בחרתי להעלות קבצי עבודות והרקע שלהם, לפי קשר נושאי ולא לפי רצף כרונולוגי, שכן אני מרגישה שכל הנושאים נמצאים אצלי בפנים. מעולם לא עזבוני ומעולם ללא המצאתי חדשים, רק תובנות. התובנות האלה מתחדדות עם תגובותיכם ואני שוקלת לציין זאת בספר.
אז למה ספר ולא להסתפק במה שקורה כאן ובפיסבוק? חרדת הימחקות, הבטחת הישארות, מגע עם דפים אהובים, ניתוק מחשמל שהוא השולט האמיתי במחשבים(אסימוב הי) , ורצון לראות את היצירות מצולמות היטב ומוצגות דף דף באהבה. חוצמזה אולי באמת אחשוב בסוף שאני סופרת ואגש גם לספר הבא?

כל זה היה הקדמה לקוראי הבלוג והפיסבוק אליו אני מקשרת כל פוסט ובינתיים המגיבים העיקריים הם סינים, יפנים ואמנים מחו"ל, שלא קוראים רק מתבוננים. השאר כבר עייפים כנראה מלעקוב שוב ושוב אחר סיפורי חיי, יש להם את החיים שלהם לספר.

כשנפטרה אמי ואחרי השתתפותנו הלא צפוייה בלויתה וביקורו של אבי בארץ בחיפושיו הנואשים אחר אשה שתהיה עימו לשרתו, נסעה בת דודתי אליו ויחד הם ארזו את ביתו למכירה ולמשלוח חפצים למי שביקש. אנחנו שמחנו שהוא מצא לו חברה ולא ניתלה על צווארנו. האריזה היתה כמובן לצורך עליה לארץ "היא" לא רצתה לגור בגרמניה וגם לא רצתה את חתולתו המסכנה.
ביקשתי את סט הפורצלן שאמי זכתה בו סופסוף כנראה מאחת החוסות שנתנה לה אותו או שלקחה בעצמה לאחר פטירתה. סט כלים של סוור'ה SEVRE עם תבליטים ופיתולים, נאפוליוני ממש. וגם.. שתי ציפורי עץ שעמדו על המזנון אחת זקופה והשנייה כפופה. המשלוח הגיע. חלק גדול נשמר היטב עטוף במגבות מטבח, וציפור אחת. הזקופה. לדבריהם הכפופה נעלמה ביום מכירת החפצים. הזוג הזה ייצג בעיניי את הוריי והציפור הכפופה היתה שם כהאשמה. אנשים הרי חשים במטאפורות גם כשהם לא מודעים. האם ידידה המכסיקני של אמי לקח אותה? אין לדעת.
ב2012 הגיע זמן הציפורים. יצקתי את המודל מהעץ ליציקת גבס ומשם ליציקת פורצלן. כשיצאו ציפורי הפורצלן מהיציקה ונשרפו התחילו לקרות מקרים מרגשים של התכופפות ופיתולים, נפילה של זו על זו , וכמובן התוספות שלי. העבודות השתתפו בתערוכה בבית בנימיני באוצרותו של רועי מעין
אחת מהן אף זכתה לשמש כתמונת שער לחוברת 1280 מעלות צלזיוס בעריכת טליה טוקאטלי.
הנה היא "המנוחה עליה השלום" (תלמידה יקרה שלי לשעבר קנתה את החוברת ונדהמה לקרוא : מירי פליישר, המנוחה עליה השלום, והתקשרה לברר אם מורתה עדיין כאן, יש לה עוד תוכניות לשוב אליי, שאחכה לה.)

 

 

 

 

12 תגובות

  1. ריקי דסקל

    ציפורי הזהב והברזל נראים גם כפמוטות – נר זכרון לאימך : למנוחה עליה השלום

    • מירי פליישר

      תודה ריקי. אולי. האמנות מדברת את מה שמלים לא יודעות

      • רוחה שפירא

        בעיניי הציפורים הכפופות, השבורות, הזוהרות וגם אלו המתכוננות לעוף, זקוקות לקן גדול וחם. את הדימוי של הקן הבטוח והמכיל לקחתי מטיול ברומניה שם נראות המוני חסידות מקננות עם גוזליהן בקן גדול וגבוה הבנוי על עמודי חשמל בדרכים, גגות וארובות בתים כפריים.
        האם אפשר לתת לציפורים שלך בית?
        מצרפת קישור, אם תרצי אעביר לך תמונות של הקינים שצילמתי.
        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%94

        • מירי פליישר

          רוחה יקרה
          ראשית הציפורים שלי לא צריכות קן כי בגדול אין להן נחמה, הן רק שורדות לוחמות לפעמים מנצחות ולפעמים מובסות גם כן לא לאחר קרב, ראי את "המנוחה"
          נושא הקינים עוד יעלה אלא שאלה יהיו בעיקר קינים נטושים. צר לי לאכזבך. אשמח לקבל צילומים של קינים בפעילות של החסידות הרומניות בשביל ההנאה שבצפייה בלי התחייבות אבל עם נכונות לראות. תודה על התייחסותך רוחה!

          • כה מרגש מה שכתבת מירי ואף הצפורים נר זכרון לאימך

          • מירי פליישר

            תודה חנתי אני זקוקה לרוח גבית בכתיבה שלי כמו שאת יודעת לתת. ומי לא?

  2. התגעגעתי לכנות ולסיפורים שלך, מירי.
    בצילום הראשון מול מה שיכול להראות כמו פמוטים, יש את השחור, השרוף, המדמם..אבל אותי הוא הצחיק כי הוא עושה את הבלתי יאומן- הוא נופל לאחור אבל לא עד הרצפה, הוא שומר פאסון…משתדל שלא יפגע בו עוד חץ/כדור…יש בו אירונייה מקברית…
    באותה מידה אהבתי גם את השוכב על הצד, עם הכחול דלפט…ראיתי את עצמי, אספנית הפורצלן הכחול, את העילפון מרוב שזה כבר לא ממש חשוב לאסוף …הכי חשוב להרגיש טוב, בריאות מירי….
    עונג להביט בעבודות שלך. תמשיכי ככה מסקרן איזה שפן יצא בפוסט הבא…

    • מירי פליישר

      תמי יקרה כמה יפה ראית מהרהורי ליבך ולא לגמרי רחוק מכוונותיי . היו לי כוונות להסתכל על ה"סצינות" בהומור מקברי כמו שאת כותבת. טוב לפגוש אותך שוב תמי

  3. אומי לייסנר

    וואוו, מירי, התגעגעתי! אומי.

  4. ריקי דסקל הביעה היטב את תחושתי למקרא השורות והתבוננות בעבודותיך מירי.

    עפרה

  5. רבקה ירון

    מירי, כולי התפעלות. אַת מסַפרת בשקט ובנחת ויוצרת חיים חדשים.
    אני מודה לך.

השאר תגובה ל רוחה שפירא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר