בננות - בלוגים / מירי פליישר / חסדי המבט פנימה
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

חסדי המבט פנימה

 

 

 

תרגיל בהתבוננות פנימה

כשהייתי …מאז ומתמיד  שאלו אותי אנשים אחרים, מה את חוקרת כל כך הרבה פנימה . תהיי, תחיי וזהו.אחר כך פגשתי אנשים יקרים שדוקא הגיבו באהדה ובעניין לחקירות האלה, מורים חכמים,פסיכולוגים טובים,חברים מעטים  וגם ידידים פסימיסטיים יותר ופחות בספרות , בפילוסופיה.

חקרתי רבות. הייתי שם עשרות שנים ,עוד לא סיימתי .החקירה הזו נדבקה בקשר בל ינותק ליצירתי בחומר , בצילום , בעבודי מחשב , בנייר, במילים.

עושה ושואלת למה? למה כך ? למה זה? למה החומר הזה? למה הנושא הזה? למה ההתגשמות הזו לנושא הזה ולצורך הזה? לא לפני שזה נוצר , לא לפני שנתתי לתת הכרה היצירתית להוביל אותי. לשמחתי  , כי היא ידידתי ומקור חיוניותי כיום.

רק אחר כך  באות השאלות, הניסוח המילולי,תובנות  , סגירה  של מגירות ופתיחה של אחרות.

פתאום היום מצאתי תמונה זו שצילמתי לפני כשנה בעין כרם אהובתי ,הוצאתי אותה לתמונת השולחן-מחשב ואני מתבוננת בה ושואלת.

למה צילמתי אותה? אין לי תשובה ברורה
.
מה זה אומר לי?  המון דברים . כל כך הרבה שתקצר היריעה מלהביאם . אז כמה הרהרורים ומלים שמנסות לתפוס אותם כאן, כי לא יפה להבטיח ולא לקיים אפילו לעצמי , ואני עושה פה תרגיל בהתבוננות פנימה אז…

תאור?
מרתף סגור על ידי רשת שמבחוץ לפחות אינו עביר ,וצמחים שגדלו על פתחו כדרכם של צמחים לגדול במקום שהתנאים נוחים ואף אחד לא דורס אותם ומפריע את התפשטותם.

מרתף או מערה מסתוריים. 
עכשיו באומץ : מה זה אומר לך?
פות? רחם? קיבה? בטן? זכרונות? לב? ראש? חיים?  
ועכשיו הצמחים  מתחילים לכסות,צמחים עונתיים אולי ואולי ל100 שנה של יפייפיות נרדמת?
הם נראים רעננים ומלאים את צמיחתם , ללא אשמה של כיסוי והסתרה , ללא מודעות של מי שמודעותו הפכה לו למקור כאב או לכוח. צומחים וב מ ק ר ה מכסים. צומחים כי ככה נוח להם וגם טוב להם 
ב ד י ו ק שם וכך.

מי יתנני צמח על פי מרתף סגור ומסוגר שאדי הזכרון המבעבעים מתוכו לא מפריעים לו לחפש את המים אדמה והשמש שהוא מוצא גם שם על פי מרתף חסום כמעט. ללא הרהורי חרטה , ללא ספקות מכרסמים.
ואשר לרשת שאיננה אוטמת לחלוטין,טוב שייצאו האדים ויחלחלו בין חורי הרשת החוצה כי מי יודע…

האם במסע שעשיתי בעקבות התמונה גיליתי משהו ? נדמה לי שלא הרבה. 
אולי בפעם אחרת, במשך הזמן…. הגעתי כנראה רק לרמה 2 למטה . כמה רמות עוד מחכות לי? 
לאלוהי הזמן שנותר לי פתרונים.בגלל זה יש אלוהים רבים ולא רק אל אחד.זה כבר בשמו בחיי.
מקווה שברגע ההוא חיוך של תובנה יתפשט על פניי ואומר לי בשקט פנימה אההההההה. 
מאחלת לעצמי אז את חסדי המבט פנימה .

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. זה מדהים איך שאת מסוגלת לצלם את הדברים שכתבת — הכמיהה להיכנס עוד יותר בפנים. משהו.

  2. הוי מירי כמה שזה יפה.
    תיארת את העבודה העצמית שלך בצורה מפורטת עם עוצמה רב וכוח.
    לגבי השאלות: למה החומר הזה…? המוח בוחר את מה שאת, החומרים שעושים אותך, על פי האופי, על פי מה שאת מעניקה לאנשים מסביבך. כי זו את ולא אחרת.

    כאשר ראיתי את התמונה המדהימה ומקורית – ראיתי לרגע כמו תת-מודע של האדם עם דרכי חרכי החלון, שמהם יוצאים הזכרונות. להעביר את מה שחבוי בתת- המודע אל המודעות שהם סבך צמחים ירוקים ובריאים, להרגיש יותר טוב בתוך עצמנו.

    וכפי שאני תמיד אומרת כשיש דלת סגורה בחיים, נותר רק לפתוח אותה. התמונה מרגשת אותי כי היא דומה לתרגיל שאני עושה עם הפציינטים שלי.

    כל הכבוד מירי ותודה רבה.

    • תודה יעל-רואה-טוב כמו שהיו קוראים האינדיאנים לאנשים ונשים עפי"י תכונותיהם,כך קראתי בספרי הילדות-וינטו ויד הנפץ או האש.
      דוקא אני כחפרנית ותיקה חשבתי שישאר לו המרתף סגור כמעט,רק כמעט, כמו שהוא ,וכן שמה שיש שם יהיה ברקע של צמיחה חדשה ורעננה.
      ז"א מי בכלל רוצה לפתוח את כל הדלת ?
      לא אני לא אני…
      תודה יקירה על ההתייחסות

  3. היי מירי
    את עשויה מהחומר של אלה ששואלים שאלות… יש לי בראש כבר הרבה זמן את הסריגה שעשית, ההגדלה הזאת, וחולף לי בראש מה יש שם בן החורים…
    חולף לי בראש החוט הלא מדויק שהסריגה אינה מושלמת, זה כל כך יפה, והצילום פה, מוביל אל המבט פנימה.
    טוב שנפגשנו
    להתראות טובה

  4. יעל גלוברמן

    תענוג

  5. יפה התמונה ומבטאת את הטקסט הצמוד לה.

  6. מוצא חן בעיניי הרעיון של הצמחים שעומדים לכסות את הפתח כמו אצל היפיפייה הנרדמת.
    יש בזה פסימיות מבהילה, וגם אופטימיות עתידנית.
    מעניין לקרוא את הניתוח של היוצר על יצירתו

    • בדיעבד הדס בדיעבד וזה לא סופי שהרי ליצירה חיים משלה. אני נאחזתי בה להתבונן פנימה אבל היא – היא עכשיו חופשית אני מקווה כי המילים שלי קצת רישתו אותה , אני מקווה שלא לגמרי…
      תודה

  7. רונית בר-לביא

    תמונה מעניינת.
    כזה ירוק רענן בפתח של כזו סגירות.

    תראי איזה אוקסימורון: נדמה שבירושלים
    גם כשיש פתח, הוא של סגירות…. וזה גם מה שיפה.

    אני מתהההה על עין כרם, כמעט כל שבוע-שבועיים יורדת לשם,
    ובכל פעם שבאים חברים מהשפלה מראה להם את המקום, שייווכחו עד כמה יפה ירושלים ואיזה מקומות אפשר למצוא בה.

השאר תגובה ל יעל גלוברמן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר