הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
ותודה לשז
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4611&blogID=153
.jpg)
חומרים: פורצלן , קיני ציפורים שנעזבו ונוצקו בחומר יציקה פורצלני , גלזורה שקופה, שרוף ל1200 מעלות צלזיוס.
הבלוג של מירי
ותודה לשז
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4611&blogID=153
חומרים: פורצלן , קיני ציפורים שנעזבו ונוצקו בחומר יציקה פורצלני , גלזורה שקופה, שרוף ל1200 מעלות צלזיוס.
מירי, הוא עוד מעט בוקע, המקור כבר באור נגוהות נוגע, האם עד מחר יבקע, יעטה פלומה ויתענג בסעודת החג?
חבל שהוא התרחק מעט, הקודם היה קרוב וחושני.
מאיזה חומרים יצרת את הדבר המתוק הזה
מוישלה יקר ואני חשבתי שזו טרגדיה מה שקורה לקן . תודה שהארת את הסצנה מזוית אופטימית יותר . הוא אכן התרחק . זה מה שעושים כשמתרחקים.
ותודה על אור הנגוהות
והוספתי בפוסט תאור החומרים.
וואו, איזה יופי, לא הייתי מנחש שהקן גם הוא עשוי פורצלן. נראה כמו חומר טבעי מצופה
מירי, אם לא נראה בצער, בסבל בפירוק ובשחור את סדק האור, את האפשרות ליצירה ללידה מחודשת, אנא אנו באים. הקן מתפרק וזה נורא עצוב, אבל הגוזל/אפרוח מביא אתו חיים חדשים
דברי אלוהים חיים . מוישלה
המילה החשובה כאן היא "שנעזבו" כי יש אמנים שהיו מסוגלים לקחת קיני ציפורים פעילים.
חג שמח!
מירי,
כתבתי לך תגובה בפוסט שלי, ואכתוב שוב, הקינים העזובים שלך מקסימים ועצובים. שיהיה שמח- בכל יום, לא רק בחגים. בעצם, דווקא אז, הסיכוי לעצב רביותר, האנשים העזובים כקינים שלך, שאין להם עם מי להיות, הציפיות לשמחה. אולי לכן מדגישים ומאחלים חג שמח, שלא יהיה עצוב לאף-אחד.
אסתי תודה!
חג שמח שלא יהיה עצוב גם לנו. תמיד יש סיבות הרי. סוג של השבעה?
אבל הערצתי בכל זאת את אומץ ליבה הישיר של שז. ההשבעה לרוב לא עוזרת ומעמידה את מי שבודד בחד בפני פער בלתי נסבל. שמתי לב שהעמים הכי עניים הם העמים המזמרים ביותר . כשיש לך כבר פת קיבר אתה מה זה שמח.
היטבת להבחין איריס . בעייה אתית רחבת יריעה באמנות,בסרטים,בצילום…
הוא יוצא מעבדות לחרות!
שירה"לה שיצא וישמח . אפילו הוריו יכולים לצאת אם לא ישתעבדו לרחמים עצמיים . והקן , הבית,השלייה של כולם BY BY כמו שמוישלה הציע לחשוב-יש המשכיות בבניית קינים חדשים ומבחינתנו המבוגרים-
קינים של עניין ויצירה שבהם איננו אובייקט מעניק יותר אלא סובייקט בונה קינו הרוחני הפרטי. יש חיים אחרי פרוק הקן. סלוגן לבתי אבות 🙂
כמה פעמים הרמתי קן שנפל ואספתיו אל ביתי, את אספת אותו אל החמר הבלתי מתכלה הזה — איזה יופי!
הבנת אותי כל כך טוב סבינה. אני אוספת אפילו גוויות של יתושים שמתו באביב בסטודיו שלי ומנציחה אותם בפורצלן.(זה יהיה בתערוכה) הם צריכים להיות מתים . מבחינה אסתטית לא יכולה יותר מגודל עכביש או דבורה.
ראיתי אתמול עכבר מת בדרך . לא לא הייתי מסוגלת.
מעניינת ההתייחסות הנשית לשולי,למה שנזנח מחוסר שימוש-קן,עש מת. תמהתני.
ובהמשך לך סבינה
לא בטוחה שהתייחסות כזו היא רק נשית, יש לי הרגשה שאנשים רגישים בכלל מבחינים בשולי ומציבים אותו במרכז, כמו משוררים למשל.
מירי, איזה רעיונות יש לך!
מי היה חושב על זה?
מוח יצירתי במיוחד
שיהיה לך חג שמח
האפרוח שעומד לבקוע מתאים לאביב בהיבט שבדרך כלל לא מציינים. תמיד מצביעים על פרחים, ולא על בעלי החיים
תודה הדס
ראיתי אצל אמיר שם מעניין לחג האביב
"חג הסנוניות" מעניין…
אני חושבת שהמקוריות היא לא רק ביציקה של הקינים העזובים, עבודת יציקה ועוד בחומר פורצלני. לרוב מה שמכירים למי שלא בקי בעבודה בחומר זה עבודת ידיים רגילה ושריפה. והתוצאה מרהיבה. חג שמח!
ומירי, נזכרתי שניפגשנו לראשונה עקב תגובה שלך למאמר קטן שכתבתי נדמה לי באתר "למטייל" על יצירת הפורצלן בהולנד (דלפט והחרסינה הכחולה)… הייתי רוצה לשמוע עוד על הטכניקה והחומר…
אילנצ"יק
הרבה מים וירטואליים עברו בינינו מאז פגישתנו אז."אולי יום אחד ניפגש"(ציטוט מיצירה שלך)
אכן שנים של עבודה בחומרים האלה והוראה מאפשרים לי לנגן על הטכניקות. וכששואלים איך עושים את זה קצת קשה ממש ממש להסביר.
פעם במפגש הרצאות של קרמיקאים שאלו החברה עוד ועוד שאלות על הטכניקות וכשהגיע תורה של פסלת קרמיקה שמזמן לא שמעתי עליה-סוניה נטרא -נזפה בקהל-מה אתם שואלים ושואלים על הטכניקות אתם חושבים שתוכלו לעשות ככה?
זה לא רק הטכניקה. בין הקרמיקאים יש שמתנאים בטכניקה -רצפט,חומר,טמפרטורה וכו"
אצלי היא נקודת מוצא. בבחינת הרעיון מתלבש על הטכניקה אבל הטכניקה היא חלק מהרעיון ,כמו למשל השימוש בפורצלן השברירי, ההיסטורי , האצילי,
והבלתי צפוי. ועוד לא מילאתי את מיכסת תאריו.אני צריכה באמת להקדיש לו פוסט אהבה בהזדמנות.
ניפגש
מירי
ודאי שלא אתחיל ליצור בפורצלן …אבל זה בכל זאת מסקרן אותי כי זה תחום פחות ידוע. מה שאני יודעת זה מההולנדים והסינים… ובטח ניפגש, לתערוכה אגיע (אם לא לפתיחה אז אך כך ודאי)!
אילנה לא התכוונתי. ואני מכירה את סקרנותך התרבותית. אני חוששת שיידע מבוסס תיאורטי אין לי רק מה שהזיכרות ליקט,אבל רשמתי לי את הנושא להתייחסות. שוב תודה.
ואם לא תגיעי לפתיחה תפגשי את עבודותי שזה לא מעט אבל…לא אותי.
בלי לחץ 🙂
התכוונתי שלא התכוונתי אלייך אילנה ואת כנראה התכוונת במושגים כלליים לא אופרטיביים!
מה שהתכוונת שהתכוונת – התכוונת לטובה. 🙂
טוב עכשיו שבררנו הכל אפשר להתחיל להמשיך להתכונן 🙂
אני עמוק בקניידלך מירי…
מירי יקרה
איזה כיף שעבודה שלי הביאה לך השראה או חשק. אני ממש שמחה
אני מתרגשת מהגוזל המציץ
גם אני רואה את זה מצידו האופטימי המשמח הגוזלי הנולד
ואולי זה ההפוך על הפוך
הפרדוקס הזה שמתקיים גם במציאות
שכשמגיעים לעומק השחור, משם צומח אור
תודה מירי שמחתי ואשמח להמשך…
התגובה האחרונה היא ממני, שז,
שז יקרה
הפוסט הזה שלי בא אחרי אחד שבו הופיע הגוזל במלוא יחידותו. פשוט כשקראתי את הפוסט שלך או השיר או הטכסט התעורר בי הצורך להפחית מעט משפע המתיקות החגיגית בצרוף שעשיתי.
בשבילי זהו אומץ לא רגיל להיות לא רק המחייכת התורנית.
ותודה על הביקור
כמו קיני הציפורים העזובים, גם הקן שלנו נעזב. וזה שהיה גוזל הפך לאדם עמ=צמאי עם חיים משלו. אנו צריכים להמשיך הלאה ולמלא את חיינו, כך שבאמת לא נשקע ברחמים עצמיים וניתן לגוזל שלנו להמריא אל על ולבנות את חייו.
חג שמח,
עדנה
אומיין