הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
.jpg)
פורצלן , גלזורה אדומה ,לאסטר זהב , אבן וולקנית
25 ס"מ קוטר
.jpg)
פורצלן , חול , גלזורה אדומה , לאסטר זהב
35X17 ס"מ
הבלוג של מירי
פורצלן , גלזורה אדומה ,לאסטר זהב , אבן וולקנית
25 ס"מ קוטר
פורצלן , חול , גלזורה אדומה , לאסטר זהב
35X17 ס"מ
מרהיב ומחריד בעת ובעונה
מרהיב-מהפנט, הייתי אומר.
יש בזה הוד קדומים. אולי: הוד אדומים.
לזה התכוון עשו כשבקש "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".
(מירי, התשובה שלי לא מהרחם. יותר מהעין).
:)))
תודה דפנה יקירתי
שחר מריו מקווה שהבנת שאני בעדך.
תודה
אם הבנתי?
מירי, יקירתי, מרחת חיוך כזה גדול על פניי. התגובות שלך נותנות לי דלק לליל הסדר (וזה דלק לצי משאיות, שתדעי לך).
כל עוד את בעדי, אני מסודר.
אחלה .
מדהים, מירי. הקערה הראשונה נראית כאילו מונח בה איבר פנימי – לב או כבד. והשניה – טוב זה כבר אצטקי לגמרי… אם זו תשובה בקשר לאם הגדולה, הבנתי. זה הפולחן עצמו, בעיצומו.
אכן אמיר תשובה וגם קצת עיצבנו אותי היום 🙂
שייזהרו אני אשלוף עבודות כמו שירים ואצרח אותם כמו כולכם פה בבלוגייה
תענוג!
באמת תענוג. אבל אני רואה פה משהו עמוק בהרבה מצריחה.
ברור . העבודות נעשו על רקע של רעיונות שליוו אותי שנים רבות . תקצר היריעה להעלותם . ובעצם רציתי שאנשים ימצאו בהם את רעיונותיהם הם.
הרמז שהעליתי הוא החומרים. רק מנייתם צריכה להעלות אסוציאציות … או לא
ולפעמים צריחת שחרור באה אחרי תקופה ארוכה של שתיקה מנומסת כך שהיא יכולה לבוא מה
bottem of my womb
bottom
מירי, זה מדהים ומזכיר לי שילייה. הראשונה סגורה והשנייה פתוחה כבר לא מכילה חיים.
תמי תודה
הפעם לא כתבתי פרשנות . כל אחד/ת ת/יפרש כרצונו/ה.
שימי לב לחומרים(בכל זאת קצת רמזים)
מירי, זה אכן זועק, אני מפחדת ממה שאני מרגישה כלפי זה….
יאללה תמי SHOOT
i shoot the sheriff?
איזה פחד מוות במפגש עם נתיחת הגופה בצלחת השנייה… גוש בשר קרוע שהעורבים ניקרו וזה מה שנשאר- מצמרר…
בצלחת הראשונה נמצא החיי על המת. בדידות מדברית מדממת. הפלה, עובר מת.
בשתיהן הנשיות מאוד בולטת- היכולת להכיל- צלחת…
תמי קאלי(?) סימן שאלה להפנייה לשם המשפחה המעניין שלך
לא איכזבת אותי . לא שהתכוונתי לזה אבל אמרת את דברך.
מירי, אשם "השם"……:)))
את לגמרי צודקת תמי השם כיוון את המחשבה הראייה והפרשנות
ואני שואלת מאיפה הקאלי הזה?
קאלי זה דוד בכורדית. האקס וכבוד הילדים. לכשעצמי אני פיאלקוב.
מירי את מדהימה!
תודה אומי
כשמן בעצמותי…
איזה יופי, אני מקנאה בך שאת עושה דברים כאלה בידיים. זו בטח חוויה חזקה לעבוד עם החומרים והצבעים. זה משהו שאני חייבת לעשות יום אחד.
מיוחד מאוד, כל הכבוד.
כאילו האדמה יולדת לבה – חזק ומרהיב.
תודה מיכל
הכנסתי את העבודות בפורמט יותר קטן ממה שאני רגילה מתוך התחשבות:)
תודה יודית ואני מקנאה בך-אהדדי
המילים זה חרקים קטנים מעצבנים, לפעמים בא לי לקחת צבע ולמרוח, בגדול, להתפלש בצבע.
פעם ציירתי בשמן וצבעי מים, אבל הכי חסר לי לגעת בחומר, לעצב אותו.
את עושה סדנאות נכון? או שאני מתבלבלת.
כן אני מלמדת בכיף בסטודיו שלי .
יום אחד כשיהיה לי יותר פנאי אני אחפש מורה. אולי תסכימי לקבל אותי.
בשמחה יודית
אדמה ודם. זה מציף, טובעני, מדמם. חזק.
אילנה
כן אדמה , חול , דם , אבן , זהב
מעורר כמיהה, מירי!
שירה תודה על הכמיהה
איזה צבע חושני ומושך.
עבודה מהממת!
תודה שירי עוררת אצלי את הצורך לצרוח את העבודות!
ואכן את צורחת, במלוא עוצמתך.
ממש חזק!
מירי, האסוציאציות רצות בטירוף למראה האדום האדום הזה.
הזכיר לי טקס הקזת דם שהייתי עד לו בקניה. קשה ומהפנט בו זמנית. ולפני ליל הסדר קערה המכילה את אחת ממכות מצרים, שלא לדבר על דמים אחרים. אבל אפשר גם צלחת בורשט.
מפגש בין יופי, חושניות וזוועה
עובר חזק
תודה משה
אוכל זוועה קניבליזם 🙂 מה שבא לך
והן – העבודות לא ידעו שהן כאלה…
במבט נוסף הצלחות יפות יפות, בהתחלה האדום מושך את העין, אחר כך רואים את עדינות ויפי הצלחות, משובב לב ועין. חג שמח
נ.ב. זה לא היה קניבליזם במובן המקובל., ירו חץ בעורק ראשי של פרה והערו את הדם לתוך כלי ואחר כך רדו סביב לכלי עם הדם, אחר חבצו אותו כמו שמנת ואת הקרום אכלו.
תודה משה השם שנתתי לפוסט קצת כיוון את התגובות.
ואשר לטכס. מעניין
מירי, וואו ושוב וואו!!! מכל הרחם אני אומרת. 🙂
מתאמנים עלי ?:)
תודה יעל
אל תשכחי שהביטוי מוכרח להיות בצחוק אחרת נהפוך לנשים-רחמים ונפסיק להיות נניח נשים חכמות.
אלה לא קערות שהיתי אוכלת מהן, אבל בהחלט מישהו ישלם דמים עליהן. האם זו תפנית למושג צלחת?
מירי,
חזק מאוד, הצבע, הפצע הפתוח הזה, הכאוס הכבוש בידייך, והפך לסוג של קערה שמכילה אותו, שומרת על גבולות הפצע, כמו יצירה, כמו מאגמה, מתוך המעמקים האדומים שלנו.
תודה אסתי"לה מילים מאגמתיות
אכן תפנית של לפני 10 שנים אצלי כשרציתי להגיד דברים באמצעות כלי קרמיקה וגם למנוע את השימוש הפרקטי בהם . כלים וחומרים קרמיים כמטאפורה.
עכשיו הגיעה תפנית חדשה . בקרוב בתערוכה (5 ביוני)
וואו, אני אישית מתה על אדום ("מתה", מינוח אקראי ?),
והשני בעיני יפהפה,
בעיקר אם אני לא מקשרת את זה לדם.
כשזה מקושר לדם זה רק מבעית אותי מידי.
אפשר גם פרשנות אחרת רונית ? נראה אותך
תבורכי, וחג שמח, לבנה.
גם לך לבנה יקרה ותודה
אאוצ"…
זה עשה לי כואב…
תמונה אחת (במקרה זה – שתיים) שווה אלף מילים. ועל כן אסור לדבר! הגאונות כאן, ללא ספק, היא ברשימת המרכיבים – וגם על זה לא אכביר מילים. אכן, את סוג של גאונה, מירי יקירתי. אוףףף… כבר אמרתי יותר מדי. מיליון נשיקות, יוסי.
הי יוסי בעיני כל יצירה היא גאונות המצאה קפיצה .
תודה בכל אופן
היי מירי. כמו שאת יודעת אני אוהב את יצירותייך. אבל לצערי קשה להתרשם מהעבודות שצילמת . התצלום איננו מעביר כהלכה את החומריות שהיא חלק מהותי ביצירות האלה.
אני כבר ממתין בקוצר רוח לראות את המקור. התערוכה בבית האמנים הרי כבר קרובה.
הי מוטי
הצילומים הם של הצלם המיתולוגי ….טוב לא אכתוב את שמו . לפעמים מצליחים לפעמים לא…אולי אני באמת צריכה לצלם בעצמי…
העבודות בתערוכה תהיינה שונות לחלוטין . חדש חדש
תודה בכל אופן
כמו צלחת פסח שמולאה באדום של עשו, לפני ואחרי שאכל.
מיוחד ביותר.
תודה איציק סוף סוף אסוציאציה שאפשר לאכול אותה ואף לבלוע
מירי, היה לי קשה עם היצירה שלך. צפיתי בה, סגרתי את הדפדפן, ושוב חזרתי. היא מושכת במציאותיות שבה, ומרתיעה – ממש מאותה סיבה. מה עבר לך בראש כשיצרת את הדבר המדהים הזה?
הי הדס תודה על הנחישות להתמודד עם זה
הראשונה נעשתה בתקופת האינטיפדה הראשונה . אבן ודם…וגם מחשבה על מקומות קדושים שיש בהם אבן מקודשת והרבה דם נשפך בגינן. השנייה גם כן קשורה לקידוש האדמה והדם שנישפך בשל כך
כל העיסוק שלי בגלזורה האדומה בא ממקום באמת נשי ,מחזור,פוריות,בלות
בכללי.
אהבתי מאד במיוחד את הראשונה. אני מאד אוהבת אבנים.
תודה אביטל זה היה נסיון מעניין בלהכניס אבנים לשריפות . גיליתי שמה שמתנהג הכי יפה הן אבנים וולקניות שכבר נמסו פעם.
MIRI HAG SAMEACH FROM LONDON .
THE WORKS ARE AS ART CAN BE
12 POIS
הי דורית תודה
את חוגגת שם?
באחור אולי מגיע לך הסבר .. כתבתילך מלונדון כי נסעתי לעבוד..
ובזמן שכתבתי לך לא יכולתי לנחש שלבן דודי תתרחש תאונת אופנוע ושיאבד בה את חייו.
עכשיו אני לא מצליחה למלט את המחשבה על קערת דמו ועל סימון מפתח הבית בדם לפני מכת בכורות..
כי בן דודי היה הבכור מכולנו בני הדור השני לשורדי שואה..
בכור בקיבוצו ואיש שחסרה לו מנוחה כול חייו..
"אבנים וולקניות שכבר נמסו פעם" מתקשר לי עם האבנים הוולקניות בסביבה בה אני חיה– זה בטח יתן לי פעם שיר , שאקדיש לך.
מירי, זה נפלא! תפס אותי בעיניים ובקרביים. כמו הכל רוטט ושותת.
(כתבתי פעם שיר על אדום. נזכרתי בו כעת.)
חזק ונועז כמובן נתון להמון אסוציאציות הראשונה מאד שבתה את החושים העצמה של הצבעים והאסטתיקה
למאות הדם הדמים