הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
ישו והמלך ארתור הם שני גיבורי תרבות שאליהם נמשכתי בהיפתחותי האמנותית, שאגב גם היא סוג של שיתוף מתוך הכאב, כנראה לצורך קבלת אהבה שסופית נגזלה ממני עם מותה של אמי.
ישו באמירתו לגבי היין והלחם :זה דמי זה בשרי והגביע שכנראה אסף את דמו בצליבה והפך לגביע הקדוש אחריו חיפש המלך ארתור וחבר אביריו. הדם שהוא קורבן, "בחלבי ובדמי" ביאליק?, ומכאן לאישה, אני, שדיממה מחזורית שנים רבות , והביאה בזכות זה ילדים לעולם , והיא נפרדת מקורבנה המתמיד בגיל המעבר, בעיקר בשמחה, אולי גם בעצב, אבל רוצה שיכירו בקורבנה. ישו הוא המקריב האולטימטיבי, שביקש לכפר על חטאי האנושות, בתנאי שהתנו הוא ושליחיו אחריו: אמונה, אהבה, נקיון כפיים, אין קורבן חינם. ארתור ואביריו מחפשים את השלמות של הגביע הקדוש, כוחותיו המרפאים וכמובן את אחדות הממלכה הנוצרית הבריטית כולה, נוצרים טובים בשלטונו של ארתור..
ואני עם משפחתי הקטנה שגדלה והתפזרה ויצאה לענייניה ואינני יכולה לאחוז בה ברחמי יותר.
זו תחילתה של דרך אמנותית שנועדה ללמד אותי את הפרידה. לזכרונות שהיו ופרידה ארוכת שנים. ותודה למוזה, לאלת האמנות ולפסיכולוג שלי, שהאמין וכיוון לעצמיות חזקה.
תודה גם לאוצרת שלי תרצה ילון קולטון שמלווה אותי שנים רבות בתמיכה והערכה. כל אמן צריך מישהם כאלה, חוץ מאלה שבורכו במשפחה מופלאה ונדירה. תבורכו שניכם.
ראשית אעלה את הקומקום שאני זוכרת את עצמי עושה אותו בדמעות ובלהט. מה שקורה לעתים רחוקות. בדרך כלל נדרש ריכוז ומגע שקט והחלטי. פה גם בכיתי. הוא עשוי משברי כלים בסטודיו שלי. תמיד הצטיינתי בעבודה רבה ששוברה ונזרקה עד שאני מוצאת, את זו שאני אוהבת ושומרת עליה.
בהקשר לעזיבה והפרידה מהילדים, כמו גם התפתחותו האישית של אבישי, שגם הוא הפסיק להיות תלותי, למזלו, הרגשתי צורך לאסוף את השברים, לא לתת להם להעלם , לא לתת למה שכביכול לא חשוב, להיזרק. זהו מוטיב שבעצם התחיל עם התערוכה לזיכרה של אמי השתוקה. לתעד את השקוף והבלתי נראה.
אספתי את השברים בסטודיו ( כמו השברים בסמטת הרכבת 15 שנאספו מאותה סיבה עצמה), יצרתי צורה של מיכל חומר טרי מלא, אליו תקעתי בכוח למניעת נשירת החלקים וכביטוי לעצב עמוק, את השברים האסופים ולבסוף תקעתי שברים של קומקום במקומות הנכונים על מנת ליצור קומקום:פייה,ידית ומכסה. שפכתי גלזורה אדומה שייצגה עבורי את הדם (דם ליבי), במקומות החיבור של הפייה, הידית והמכסה ושרפתי הכל , יש האומרים צרפתי, מתוך הכור המצרף . עבודה אחת בלבד לנושא זה. יצא… מה שרציתי. העבודה הוצגה בביאנלה הרביעית לקרמיקה וגם שימשה כסמל שלה, למורת רוחם של כמה אוהבי קרמיקה שסלדו עד נדחו ממנה. יש אוהבי קרמיקה שמעדיפים את השקט והאמירות העדינות, ואני לא מאשימה אותם.
אציג לכם את הקומקום, הצלחת הצורחת שנוצרה אף היא משברי כלים מהסטודיו. ואת הגביע הקדוש שלי. בחקירתי את תולדות המונח THE HOLY GRALE , הגעתי לפרוש צרפתי, שטען שמדובר בקערה קדושה, מה שמתאים לי יותר בראייתי הפמיניסטית משהו. אז כן פה יש לנו ספל וצלחת . לא גדולים, שבשבילי הם תמצית הגביע הקדוש שלי. וזה אולי הקשר ביניהם.
45 ס"מ קוטר
.jpg)
45 ס"מ קוטר
.jpg)
30 ס"מ קוטר . פורצלן,גלזורה אדומה,חול,מסמרים,לאסטר זהב.
.jpg)
הצילום העליון והתחתון באדיבות מוזיאון ארץ ישראל, הצלם: ליאוניד פדרול
עבודות יפהפיות.
תודה נעמה
השורות והעבודות יפהפיות, מירי
עפרה
תודה רבה עופרה
מאוד מרגש מירי יקירה את חלבך ודמך את מגישה באמנותך מכאן החלום שגלום בו פחד החשיפה
מאוד יפה ומרתקים ונוגעים פרקי הספר
כל האישי מאוד הוא גם אוניברסלי מאוד
כל אמנות אמת יש בה חשיפה והמסיכה מסייעת לה
שבת יפה
תודה חנה יקרה שהתפנית לפני השבת לקריאה המתמשכת של פרקיי. דברייך מעודדים ומשמחים.