שאלה
דוד השמש התפוצץ
הכפתורים של המזגן נשברו
מנוע האוורור שלו גם התקלקל
ספירלה נשרפה בתנור הקרמיקה
טיפולי שיניים בקרדיט
להחליף את הגג של הסטודיו לפני החורף
להקים אתר באינטרנט
אני בת שישים ואחת
כמות התלמידים הוכפלה
צריך לרדת במשקל
הילדים גדלו והם בשלהם
שנינו עייפים זה לזה
או לא
הכול בנוי מחלקים
שמסתירים את השלם
לתקן ?
שברי כלי פורצלן וכלים פלסטיניים ארוזים בחמר ושרופים מחדש ללבנה שנסדקה 20 ס"מ אורך
"אין יותר שלם מלב שבור"
ואני הייתי אומרת אין יותר שבור בלב שלם.
גיל שישים (+) הוא גיל הלב השלם, היפה שבגילים. כל הפירות בשלים. איכלי. תהני מהשפע (תלמידים) תקני את המזגן, המקרר, הגג, המשירי להפיץ חוכמתך.
🙂
תודה איריסליו
את בטוחה שגיל 60 פלוס?
בינתיים הכל נראה יותר שבור משלם . אולי זאת האמת והשלמה איתה תביא לשקט?
נראה
אני פשוט מנסה לתעד תקופה שהיתה בשבילי לא קיימת . הגיל שאת מבינה שאת לא צעירה. במזרח ה הגיל הראוי. מקווה שגם במערב זה ייקרה בזכות נושאי התורות כמוך וכמו גרא
מירי, בהודו, גיל 60 זה הלידה מחדש. גרא חגג יום הולדת אחרון בהודו (60) ועשו לו טקסים שונים לאירוע החזק והמדהים. אחרי זה, במשך החודשים האחרונים התמוטטו אצלו כל מיני דברים מיותרים, והוא אכן נולד מחדש!! (למזלי אני עדיין נכללת בחייו החדשים)
נהדר איריסליו
באמת יש הבדל בין תפיסת הגיל במזרח ובמערב למרות שהגוף עושה את שלו בכל העולם . אקבל השראה מכם ואנסה ללמוד להתבונן אחרת על החיים שעדיין כאן.
לאנשים יוצרים אין גיל! בעיקר לא לבננות ובננים…
וחוץ מזה העבודה השבורהשלך כל כך יפה!
תודה איריס יקרה
את מה שניתן לתקן – כן. קודם כל את המזגן. 🙂
ואם יש מה שלא ניתן לתיקון, צריך יהיה להשלים אתו בהדרגה, ואולי אפשר יהיה להתבונן בו ברוח טובה יותר (ברגע שהמזגן יתוקן).
צילום העבודה ששמת כאן מעניין וקשור, כמובן.
ימים טובים שיהיו!
זה הרבה, עושה לחץ בראש. הזנחה שלנו, לא? צריך להתחיל תיקונים בקל, טורקי-טורקי ולסמן וי; השאר יבוא מאליו.
הזנחה מילה מעניינת לבנה . הדברים שהתקלקלו. הקלקלות שהוזנחו.
תןדה עדה . באמת לא הכל ניתן לתיקון וצריך לקבל.
חחחחחחחחחח גם אצלי.
הי יעל נראה את הרשימה שלך 🙂
אם כמות התלמידים הוכפלה זה אומר על מורתם והשאר שולי או שגרתי, כלומר נורמלי והתיקון יבוא מעצמו ואם לא יבוא סימן שלא נורא.
אכן מבטא שבר מה שבתמונה, אבל נראה כאילו נולד ממנו משהו חדש, וכך שיצא לך גם זה מביע ואופטימי.
הי איציק בחרתי את העבודה הכי שבורה וגם היא נראית לך מבטיחה אז אתה כנראה אדם אופטימי
איזה יופי שזה כתוב… אז אולי לא לתקן?
לי יקרה תודה על המחמאה שהכי משמחת אותי כרגע 🙂
מירי, ילדה בגילך מתלוננת ככה?
לא עייפות החומר היא הבעיה, אלא עייפות הרוח. אבל גם רוח מהמזגן זו התחלה.
ו.."שברי כל פורצלן וכלים פלסטיניים ארוזים בחמר"?
טוב המזגן הזקן תוקן בינתיים.
הכתובית מתחת לעבודה גם -תודה אמיר ואל תגיד לי שחתיך כמוך יותר מבוגר ממני.
התגובות שלכם נקראו אחת אחת באהבה
והעייפות שולחת אותי למיטה
להתראות בקרוב.
מירי
מאד אנושי ומדבר.
תודה אביטל יקרה שנפשך פתוחה לאנושי
איזה שאלה קיומית קשה שאלת…
ומי אני עניי הדעת שנענה…?
לאה יקרה השאלה היחידה בת כמה את
טוב אל תעני אם לא בא לך 🙂
מירינקה
כמו כדור אש ביום לוהט הרהוריך.
והיצירה הסדוקה והשרופה, אין לאן לברוח.
לא לתקן הכל בבת אחת, לאט לאט
עת לכל חפץ.
עוד נכונו ויבואו ימים יפים של חסד
ד"ש מצופיותי:)
מוישלה יקר באמת חשבתי שלא יפה להכביד על האוירה המהבילה של הקייץ עם שאלות ורשימות שכאלה . אתה וצופיותייך הקלתם דוקא . אבל כזו אני
ידידותך מקילה עלי. תודה
עבודה נהדרת. שבור בתוך שבור שהיה שלם.עוטף בכישלון.
גיל נהדר, של עוצמות ועצמאות.את יודעת מה? עכשיו שאני כותבת את זה ?: זה מה שיש בעבודה עוצמות ועצמאות.
הופה לוסי תודה ענקית . יש אנשים אופטימיים בעולם . כמוך . איזה מזל.
מירי, אני מסתכלת על האבן השבורה, הסדוקה, הדחוסה הזו והיא נראית לי כל כך הרבה יותר מעניינת ועוצמתית מאבנים "שלמות" "יפות" ו"חזקות".
כן שירתי המתוקה אחשוב עלייך בפעם הבאה שאתבונן בקמטיי-סדקיי
מירי,
אהבתי את השאלה הזאת.
ואולי אפשר להתחיל מתיקון הכפתורים של המזגן. הם לא ישיבו את הילדים, אבל הרוח, והעייפות – מי יודע, אולי תחילתו של תיקון.
יפה בעיניי העבודה. במבט ראשון חשבתי על מאפרה. במבט שני נמשכתי אל הסדקים.
מירה ברוכה הבאה ותודה על הביקור , אבקר אצלך כשיוקל. כן יותר כדאי עם כפתורים מאשר עם אנשים.
מאפרה?- דימוי מעניין לעבודה. אחשוב עליו.
את כל כך אנושית ,אמיתית ונוגעת גם בספירת המלאי והבלאי הפשוטה שערכת, שאין דבר בה שלא ניתן לתקנו או לשפרו, ובקשר לגיל ,זה רק בראש שלך , מירי ,וכמו תמיד העיקר הבריאות לא?
תודה חנה מפתיעות אותי מחמאות כאלה.
זה בדיוק מה שאני מרגישה שהחיים המערביים עשה מאיתנו… היטבת לתאר.
תודה אומי . יותר כדאי לקבל את הגישה המזרחית החל מגיל שישים 🙂
איחית את השברים באש גדולה ובחום…
ניסיתי אילנה. הלבנה ממש רגע לפני התפרקות .מאוחה בעיקר בצילום
אוהבת מאוד את העבודה, השברים שמתאחים יחד בחמר, עבודה מצוינת בעיני!
תודה חני. כמו שכתבתי לאילנה,זה רק נראה כך . האיחוי יותר בצילום מבמציאות
זה לא משנה מה היה במציאות, מה שחשוב זה מה שהראית לנו!
אילנה נורא מה מעניין שאת כותבת שלא משנה מה היה במציאות. חשוב מה שנראה או נקרא. אנשים פה נוטים להתעסק בסיפור האישי שמאחורי הקלעים. כולל אותי.
צריך תזכורת גדולה. סיפור המציאות הוא עדיין סיפור ולא מציאות רק דימוי שלה. ואהלן אפלטון גם. אם מישהו קורא את זה …:)
אפשר גם בשיטת ה"פח נפט + גפרור"…
ושיישרף המועדון.
אבל האם באמת כדאי?
פסוליה פעמיים ביום, שתי סטירות ויאללה לעבודה! ודיר בלאק שאני תופס אותך מקטרת עוד פעם!
הי יוסלה ראיתי את האתר שלך – מרשים!
תן לי קצת לקטר רק ככה אני יכולה להעיז לכתוב שירים – מן העצבנות.
To morrow is another day
חומר טוב, מירי. (ומאיזה חומר את עשויה? יש לי השערה)
תודה יניב הסמקתי בעיקר מההשערה
אבל האם התכוונת למילים , לעבודה או ללבן כלשהו. אתה יודע אתה מלך הצימצום…:)
התכוונתי למכלול, מירי. לרגישות ולקשב לפרטים, לצבעים, לחומר, ולרעיונות ולמעוף שעומדים מאחוריהם.
הי יניב עכשיו האדמתי מאושר.
אני רצה לבריכה להצטנן
מירי היקרה, הלבנה הזו שבורה כי נתת לעצמך בראש… כמו גול עצמי…
השאלה שלך היא רטורית כי כל התשובות כבר נמצאות אצלך.לא?
כשאני חושבת על הפתיחות שלך, אני מרגישה את העוצמה האמיתית שבך ואת זה אני אוהבת.
תודה תמי יקרה שליבך פתוח אלי
כול כך חם…..
ואנחנו כמו נמלים קטנות ועמלניות, מגלגלים את העלים הגרוסים, למטה לעומקהקן..
הי מירי יקרה, "אין דבר שלם יותר
מלב/נה שבור/ה" אמר ר" נחמן מברסלב,
אורה יקרה הוא צדק ותודה.
הי דוט איזה דברים יפים כתבת אם כי עצובים. שמחה שאת לא נוזפת בי .
נתראה בשמחות . שתי לוחמות שכמותנו 🙂
היי מירי
מקסים החופש דאת כותבת, מקפיצה את המחשבות שלךבעליזות של ילדה שובבה, ובסוף עוד שברת את כלי הפורצלן.
מה יותר כיף מלדעת שרק זה הבעיות שלך.
להתראות טובה
טובה"לה יקרה
רק אלה הבעיות שלך?
זה מה שאמרו לי עוד משהייתי קטנה
אין בעיות קטנות טובה
החיים הם סבל – כך ראה הבודהה והשאלה איך מתמודדים איתם.והשאיפה היא להתבונן בהם בעיניים פקוחות של הנפש
לאחד יש סרטן לשני אין כסף ולשלישי הגוף מתבגר או מתבגרת וכווולם סובלים . כי כך הוא האדם.
להתראות יקירה
הצלחה בהופעה
שכחת לפרסם פה בבלוגייה
אני בבריכה למי שמחפש אותי.
חיינו שברים וסדקים,
הכל בכאוס תמיד.
מסדרים ומתקנים ומנקים ומשפצים,
ויום אחר כך שוב יש עבודה.
תמיד "צריך" תמיד נדמה שלא מתוקן,
תמיד רוצים עוד ועוד ועוד.
כמעט לעולם לא מסופקים באמת.
אולי צריך להבין שככה בנויים החיים,
שזה השלם, שזו המהות של הכל.
שהכל לא מושלם וטעון תיקון ושהתיקון אינסופי כמעט.
ושאנחנו בכל זה מושלמים בבריאתנו.
ממש ובדיוק כמו שצריך וכדאי.
כי אנחנו ביקשנו לנו את כל זה.
יופי של שברים.
אנחנו ביקשנו לנו את כל זה רונית?
מעניין שאת נותנת לנו כל כך הרבה כבוד כבוחרים את חיינו . נראה לי יותר שאנחנו נוטים להיגרר עם מה שקורה . אבל זוית הראייה הזו "אנחנו בחרנוך" לחיים ולאל-מרעננת
זו נוטה להיות האמונה שלי בשנים האחרונות.
מן בודהיזם כזה.
לתקן! גיל שישים הוא רק התחלת החיים. צריך לתקן כדי להמשיך הלאה.
העבודה והצילום שלה מצוינים.
תודה עדנה מי כמוך יודעת