עוד עבודות Deady- אבי המת.
פורצלן , גלזורות 45 ס"מ אורך
נייר קוזו 45 ס"מ אורך
פורצלן, גלזורה , לאסטר זהב 40 ס"מ אורך
עוד בנושא כאן
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2565&blogID=36
אבי המת
כבר מתמוטט כמה שנים
אני מתגעגעת למוך שלו
שבי
עכשיו שהוא איננו
מתחילים להתעופף
אניצי התוך
מירי, הנה שיר
ואבא
ועבודה מצוינת
תודה שולמית יקרה . הערכתך חשובה לי.
מחפשת תוכנה חינמית לניקוד. בדיוק פה הרגשתי שהגיע הזמן לנקד. עשיתם לי בית ספר לשירה נדמה לי…:)
מירי אני יכולה להנחות אותך אל סרגל ניקוד. הקישי סרגל ניקוד בגוגל ותכנסי לאתר שנקרא סנופי שם תמצאי סרגל ניקוד להורדה חינמית, שיותקן בוורד.
תודה חגית
מירי,
לאחרונה רכשתי ב-230 ש"ח תוכנת ניקוד מאתר סנופי. היא ממש טובה. ונורא זולה. ואני משמשת בה לעבודה.
את גם יכולה אחת ליום לנקד שם בחינם, באתר, עד 100 תווים. זה מספיק לשירים קצרצרים.
והעבודות יפות, חזקות ומעלות הרבה רגש. לי קשה לחשוב על אבי כעל מומיה, זוכרת אותו בזמניו היפים.
יעלה תודה רבה!
אני בטוחה שאביך שזכרונו חי עכשיו גם אצלי מסיפורייך לא היה ראוי להחנט ככה. תלוי מי האב…שמחה שאת לא מזדהה עם אקט הכיסוי . בצדק!
מירי – הייתי רוצה לראות אותם בשורה. אחד ליד השני. בלי כותרת בלי מילים. זאת שירה. (בלי שום קשר לשיר היפה שלך). יש משהו כל כך חזק בעבודה הזו. כולה 40 ס"מ? וואו.
זאת שירה= זאת פואטיקה. הבנת? 🙂
ברור שירה ושירה זה לא רק פואטיקה זו גם את 🙂
שירתי תודה
אכן תמיד חשבתי עליהן כ " הנה מוטלות גופותינו" זה ליד זה.
העבודות האלה מאוד מרגשות.
תודה חגית גם על התגובה הרגשית
מירי, מאוד יפה ומרגש – העבודות והמלים. אניצי התוך נוגעים גם בקורא(ת). מן העבודות אהבתי במיוחד את האמצעית, מנייר אבל גם מאוד יפות השלוש כשהן זו ליד זו.
תודה מירה יקרה שאת מלווה את הפוסטים שלי באהדה
כן הנייר עושה משהו אחר קל יותר וקריא
עבודות ושיר חזקים
מרתקים החומרים השונים. הנייר נהדר, וגם הפסל התחתון, שצורת הגוף כמעט ונעלמה בו. קשור מאוד בעיני לדימויי העוברים שלך.
עצור.
לי יקרה לא הבנתי
ללי . אם זו את ולא לי , הבנתי . תודה ! כל משוררת ושפתה שלה
וואללה סמדר בינגו!
תודה רבה רבה
עבודה שנגעה בי, מירי. כמו המומיות הללו, שמצב צבירתן נראה כמסופק, עובר הספק גם בשיר – האב מת, אבל ממשיך להתמוטט, חי בבת, ישנו-איננו.
הי אמיר אני מאוד מעריכה את תגובתך . ואבחנתך יפיפיה הספק , התעלומה , ההתמוטטות , החיפוש שלא נגמר . תודה.
מירי, מומיות הפורצלן והניר והכותרת, אבי המת, נוגעות וחזקות עד כאב, והשיר ממשיך ומטלטל. כמה מוכר שאחרי מות מתעופפים אניצי התוך.
ברוכה המחזירה פורצלנים לנשמתי:)
מוישלה תגובתך העלתה דמעות תודה בעיני
מירי, לכל אחד מהם אפשר לחבר תפילה שמחברת לעולמות שונים מתוך אבא אחד, שלך, שלי, שלנו…מרגש..
הי תמי . קדימה . תפילות לאבא המת שלנו ושבתוכנו. סליחה אם שלך עוד חי שיבדל לחיים ארוכים….
מירי, מת מת אבי ז"ל ודעי שניסיתי המון פעמים לכתוב עליו אבל העצבות בגרון חנקה לי את המילים ולא הצלחתי…אולי בעזרת הגופות הללו, של יצירות הפיסול שלך אולי יצליח לי.. אם כן אבקש את רשותך ואצרף לכאן.
תמי יקרה
BE MY GUEST!
מירי, כך יצא לי עכשו, הכל חוץ מתפילה נוגה…:)
יְרֹקֶת הַחֲמוֹר צָבְעָה אוֹתְךָ,
כֹּל רֶגַע נִדְמֶה שֶׁתָּשְׁפְּרִיץ
אֶת חַיֵּי שׁוּב.
בָּרָק פּוֹרְצֵלָן חֲלַקְלַק,
מֵת
וְקָם,
זוֹרֵם בָּעוֹרֵק הָרָאשִׁי
אַבָּא שֶׁלִי,
אוֹ יָא-בָּאבָּא.
יפה תמי . כשראיתי אותו מוטל באלונקת המתים נדמה היה לי שיקום כל רגע.כמו שכתבת. ירוקת החמור . הולך .
צריך כנראה קצת לקלל מרוב אהבה.
🙂 מירי יקרה כן, דיברנו כבר על אהבה כואבת… (נראה מ יאמרו לי השניים האחרים)…
השני שעשוי מנייר קוזו (?, מה נייר קוזו):
צָעִיף נְיָר דַּק מַפְרִיד בֵּינֵינוּ,
הַכֹּל עֲדַיִן נוֹשֵׁם
אֶת נְשִׁימתְּךָ הָרִאשׁוֹנָה
כְּאַחֲרוֹנָה.
אָדָם הָאֲדָמָה
חוֹל אוֹכֵל חוֹל.
יפה תמי
נייר קוזו הוא ניר עבודת יד שנעשה (על ידי) מענפי עץ התות , נכתש מומס ומיובש מחדש לדפי נייר מחוספסים שקופים וחזקים .
מירי, תוציאי על הניר פטנט. הוא נראה ממש חי ונושם ומקסים.
תמי יקרה הפטנט היוא יפני . הם מייצרים נייר שפשוט לא מציירים עליו מרוב יופי
מירי עבודות מרגשות ביותר ! אני הולכת להתכתב איתן
ריקי על יחסייך המיוחדים איתו כבר קראתי ומשהו נע בתוכי אז. אשמח או אתעצב לתפארת לקרוא עוד.
מירי
נשימתי נעתקה
מירי
את אמנית מדהימה
כבר אמרתי לך שבזכותך התחלתילאהוב תלת מימד
(אולי פעם אכתוב על-זה)
שלושת העבודות, והטקסט- נפלא!
תודה איריסריו יקרה
מרעיד מיתרים..
תודה לכן דוט ודפנה שחורי
מרגש
תודה דפנה יקרה
מרגש מאד מירי, נוגע בעומק הלב. הזכיר לי את מילותו של יהודה עמיחי:
המתים, געגועיהם הם בלי גבול.
תודה נעמי , אחרי הפוסט שלך על אביך משהו חדש התעורר בי , הרבה פחות כועס.
תודה לך מירי, זה כבוד גדול עבורי
נעמי
העבודות כמובן נוצרו כהמשך לדיאלוג רב שנים. הייתי אומרת שהשיר יותר מושפע מאנשים כמוך שנותרו עם אהבה והערכה נקיים יחסית מהאשמות. זה התוך והמוך המתעופפים .
יפה וחזק. גם הטקסט. בעיקר זה שלא ברור אם מדובר באב או במומיה.
מירי יקרה, חזרתי אחורה לפוסט על אביך, כל העבודות יחד מעוררות מחשבות ורגשות מרכבים לא רק על האב הספציפישל כל אחד, על עצמנו כבני אדם שנארזים , ואל האב הקדמון האל הארוז מקשה אחת ומתפורר.
האב האל הארוז מקשה אחת ומתפורר,אח אורה אילו מילים.
וטוב שכך . גם אם לאחר מותם (של אבות ואלים)
סבינה תודה
מדובר בדימוי האב הארוז בתכריכיו על אלונקת מותו. לא אב חי אב מת,
אבל עכשיו הוא מתפורר לגורמיו האנושיים יותר בליבי המטפורי
יצירות פיוטיות מרגשות מאוד. אני כבר ממתין בקוצר רוח לראות אותן LIVE, כישויות תלת מימדיות.
מוטי אתה מוזמן הכל מוכן לביקור:) אל תשכח הישויות לא גדולות כמו שנראות על מסך המוניטור.
עבדות יפות מאד וגם השיר.
עבודות, אם כי בצער יש משום עבדות וביצירה שחרור.
תודה אביטל
לא הייתי מוותרת על צער . אני לא רואה בו עבדות , אני רואה בו חיבור לריגשותי. הרגשות הם אמצעי לחיות , להרגיש את החיים.
היצירה אין ספק שכוחה רב לשחרר מעבדות האנשים
מרשים, עצוב, מעורר געגוע, בא ללטף.
תודה רבה איציק. כן קרמיקה מעוררת רצון לגעת
חזק חזק.
תודה אומי יקרה
מירי יקרה,
אני נכנסת פחות לבלוג, מנסה לכתוב, אבל התגעגעתי אלייך, ונכנסתי קצת לראות מה מתרחש בעולם הורטואלי שמחוץ לעולם האלטרנטיבי הדמיוני שאני חיה כעת.גופות הפורצלן שלך היכו בי, כמו גם השיר- מתי הפורצלן שלך הם סוף המעגל שהחל בעבודותייך הקודמות- העוברים, והן מצמררות- במיוחד האחרון, המתפורר. אקח את הדימויים הויזואליים שלך אל עולם המילים שלי- ברשותך.
שלך,
אסתי
אהבתי גם את אלו וגם את הפוסט הקודם. הייתי אולי מפרידה בין המילים לבין העבודות – לכל אחד מגיע פוסט משלו.
כמו שבני אדם שונים זה מזה כך גם הזיכרונות שלנו מהמתים שונים ובכל זיכרון המת הוא אחר ומתעתע – האם כך היה? האם כך אני רוצה לזכור?-
המומיות שלך מבטאות את זה יפה.
תודה מיכל
מעניינת הצעתך להפריד.
היא מושכת אותי להמשיך ולשכלל את השירה בלי קביים ולהותיר את העבודות הויזואליות בלי פרשנות מקבעת.
ואשר לתעתועי הזכרון והמצאותיו היומיומיות את מהזה צודקת.
אסתי תודה על הביקור ובהצלחה בעולמך המילולי בדיוני. אשמח אם עבודותי ימצאו הד אצלך וכשזה יעלה מילים וגידים אהיה מאושרת למצוא עקבות בספר ההוא ההולך ונכתב. אני כבר במילא מנוייה על ספרייך העתידיים, מאז שפגשתי אותך פה בבלוגייה.
השיר קצר ומכיל מרובה. נגע בי.
העבודות טובות מאד, בעיקר את הדמות האחרונה בתכריכים.
תודה עדנה
לגבי התכריכים. כולם בתכריכים . רק ככה יכולתי להתחיל להתמודד איתו…
תודה בכל אופן
את אמיצה מירי.
(ולמעלה, זאת הייתה ללי, לא אני…)
לי יקירתי . אמיצה למה ? הרי עשיתי הכל אחרי מותו. מידי פעם אנשים אומרים לי שאני אמיצה ואני מתפלאת כל פעם מחדש . אם הכוונה לחשיפה , הרי האמנות נוצרה לחשיפה , ואם הכוונה לגילוי מה שלא כל כך צלח כמו קשרים עם אבא בחייו, אני משתמשת באמנות כדי להבין . היא משקפת לי מה באמת הסתתר שם בתוכי. עושה ואז מתבוננת בפליאה ומנסה להבין מה אמרתי.אתם הצופים הרגישים שותפים להתבוננות וממנה בנסיון להבין.
האומץ בעיני הוא בעצם ההתמודדות והנגיעה בחומרים בינך לבין עצמך.
התגובה הזאת עלתה ממני ככה כי הרגשתי את עומק ההתמודדות, את ההד בתוכי. (אבל זה בסדר, גם אני אמיצה.)
🙂 בשבילך ו
🙂 בשבילי
לשתינו :)…
אוי, מירי.
זה מזעזע ומרשים וקשה ומלא-קסם בעת ובעונה אחת.
תודה לך שחר-מריו היקר . גם על הביקור וגם על התגובה החזקה
את המוך והתוך משלימה יפה המנוחה של הדמות; כבר אינה מתמוטטת, יש בה הרבה שלווה. עדינות הפורצלן מבטאת אותה.
תודה לבנה ואני חשבתי שהשלוה והמנוחה הם מחסומים,כיסויים, תכריכים. תאמיני לי את המוך והתוך הוא בחייו ניסה להסתיר וכמעט הצליח לעולם , רק עתה מתחילה להתגנב תחושה רכה ממנו וכלפיו.
זה קשה נורא נורא.
אני זוכרת את העבודה שלך DEADY,
היו שם תכריכים אבל אולי אחרים מאלה.
השילוב כאן עם השיר הוא טוב,
אולי מידיי ….
אני יוצאת מהפוסט בטפו טפו אחד גדול.
הי רוניתה
שילוב טוב מידיי…מעניין
כן אלה אחרים מצטרפים לקודמים.
תודה יקירה
וטפו טפו
עבודות חזקות. במיוחד האחרונה בה הצורה מרומזת פחות מהאחרות.במעט מאוד תנועה של החומר נרמזת הצורה.החומר עצמו נהדר, "אדמתי" מאוד.
אהבתי את השיר שמספר על התפוררות של זכרון, בעיניי.
מעניין לוסי ואני התכוונתי שכל התוך והמוך ניגלה לי רק עכשיו .
מילים יכולות לתעתע אפילו בכותבן , שלא לדבר על אמנות ויזואלית.
תודה על התייחסותך