בננות - בלוגים / מירי פליישר / הי ! עוד מעט זיקנה
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

הי ! עוד מעט זיקנה

 

 

 

לפעמים ההעדרות כפוייה.
רציתי קצת חופש והחופשה התארכה והתארכה עד ששירלי  צ"ילצ"ינסקי היקרה החזירה אותי לבית הוירטואלי שלי ורק שלי (הי לוסי ובהצלחה:))

לפני שננעל נושא הזקנה , מצרפת עבודה שהאמת שמועמדת לאיזו תערוכה קבוצתית נחמדה אבל לא מתאפקת.

פורצלן  שהיה מעורב בחומרים שהורדנו מגג הסטודיו והלכו לזיבול הגינה וגם לערבוב עם פורצלן.
נשארו עקבות החומרים אחרי השריפה וגג הסטודיו כוסה בניילון מונע גשם. 
הממלכה האוטרקית שלי .
מזדקנים אה?

מידות : הגוף : רוחב 40 ס"מ גובה 35 ס"מ
           הרגליים  : גובה  30 ס"מ
 

 

 

 

56 תגובות

  1. מנוחת הלוחמת?

    אני לא מבינה למה, אבל זה גורם לי לחייך

    • מירי פליישר

      ענת גם אני לא מבינה למה זה גורם לך לחייך :))) למרות שזה תמיד משמח
      הרי יש פה התפוררות…
      וקצת מים לריענון לפני סוף הדרך בקערה…
      תמהתני
      שוט

      • זה רגליים נעלי צנחנים

        ומחוך-שיריון אמזונות

        ומאפרה

        והאני המקולף נרדם איפשהו

        • מירי פליישר

          טוב עם בדיחות מקבריות אני לא מתווכחת ענת . מקבלת בהכנעה .
          אבל
          על אמנות מסתכלים לא ממציאים.
          מה את רואה לא מה את מפנטזת מדמיונך הפורה והקודח. הצחקת אותי . עכשיו כבר לא אוכל להתבונן במיצב הזה בלי הנעלי צנחנים שלך

    • בגלל הרגליים ענת ?

  2. למה זיקנה? אני דווקא רואה ילדה משועשעת בתנוחה סקרנית שרוצה להציץ לעצמה. נותן כוח להמשיך, מירי.

  3. הי מירי, מתפורר לתפארת, והיצירה מצעירה

  4. שלום מירי
    אני לא יודע איך "מנתחים" אומנות פלסטית. אבל רציתי לומר לך שזה יפה בעיני.

  5. ועוד נישוק מכאן.
    יפה ההתפוררות.

    וצ"לצינסקי, לא סמדר קילצ"ינסקי. או כמו שאני קוראת לה: שירלינסקי.

    • מירי פליישר

      תודה יעלית
      שירלי זכרתי אבל צ"לצ"ינסקי , התפלק לי אפילו שיקיר כתב לה פעם שיר אהבה ואנחנו לא ידענו…

  6. איריס קובליו

    מירי יקרה
    עבודתך מדהימה!!!
    אוהבת מאד! וגם חסרת לי בבננות. טוב שחזרת

    • מירי פליישר

      איריס
      נסעתי וחזרתי ולא היה לי ב"מלון" אינטרנט. המחשב התקלקל , הכניסה לבלוג, ועוד ועוד.
      תודה

  7. מירי, פשוט יוצא מן הכלל, תנוחת הרגליים העומדות עוד רגע לפסוע : המלכה האטרוסקית :)
    העבודה הולכת מצוין עם האפיטף של אמיר

  8. אוי מירי, ככה נראות גרביים של חייל לאחר חודש מסע אלונקות…:)
    בהצלחה בתערוכה המשותפת..
    כמה טוב ששירלי פרצה את הדלת ואת כאן…:)

    • מירי פליישר

      תמי הגרביים עומדות לבד?
      תודה בכל אופן

      • לבד לבד- ככה!
        את מבינה באיזה מסע הן היו?…:)

        העבודות שלך תמיד מביאות איתן גם ניחוח של רכות למרות שאני מודעת לקושיותו של החומר, זה מוזר לא?

        • מירי פליישר

          עבודותי התחילו מחומר רך ותינוקי,
          התקשו, התייבשו ,נשרפו ושרדו
          נושאות את זכרון ההתחלה.

          הנה תמי גרמת לי לכתוב משהו חדש בשבילי. תודה על ההתבוננות פנימה

          • אז למעשה זה חיי אדם, מלידה עד מוות .כי אם תשרפי עוד ועוד החומר יתקלה עד מוות?

          • מירי פליישר

            לא תמי
            החומר שנותר אחרי השריפה קשה מאוד ורק בטמפרטורה מאוד גבוהה יימס.
            חלליות מצופות בחומר קראמי , רק מה בטיסה ההיא של אילן רמון אחד האריחים ניתק וחבט וניקב את החללית וזה כבר סיפור אחר.
            כל זאת על מנת להדגיש את חלומה של האמנית שבכאן שמשהו ייוותר אחר שגופה יתפורר . הפסלים שלה . רק מה גם הם שבירים למדי . וזו כבר צורת היתכלות אחרת .

          • אה…אני מבינה וגם מתחברת לרצון שלך.

  9. העבודה בעיני מביעה את היופי בהתפוררות, הפאר בזקנה, אולי אבסורד אבל קיים

  10. נהדר. הרגשתי בחסרונך.

  11. אוי זה מדהים! אני מקוה שזה לא זערורי.

  12. עבודה נהדרת, מירי
    מאוד אוהבת את החומריות
    עדינה וסדוקה, נראית על סף התפוררות.
    הקליפה נראית כמעטה השד הימני שהתקלף וכקליפת ביצה.

    איפה ומתי התערוכה?

    • מירי פליישר

      סמדר תודה.
      האמת שזה לא קליפות, המסה מלאה. שגעון שלי כנגד מסורת הקליפות של הקרמיקה. אבל פני השטח גם הם סדוקים ומכורכמים.
      התערוכה עוד לא ידוע אם אצטרף אליה. בעוד כחודש . קבוצתית . אודיע

  13. מענין כתמיד! עד מאה כעשרים!

  14. היי מירי
    מוצא חן בעיניי הרעיון שלך, הפירוק, האין כח, והשבריריות של החומר הזה.
    להתראות טובה

  15. יש משהו בעמידה הלא בוטחת של הרגליים ששבה אותי. היא מדברת על צעדים מדודים וקטנים. והשמנמנות של הכפות על בצקות הגיל. יחד עם ההתפוררות והחוסר חלקות של החומר זה שלם !

  16. רונית בר-לביא

    אותי זה מבהיל קצת,
    משהו שלא נעים לי להתעסק בו,
    אבל נראה לי שזה מעיד שהעבודה טובה.

    וגם שצריך אומץ לעסוק בזה …

    אני אפילו את הגיל שלי לא מסוגלת להגיד… וזה הולך ומחמיר משנה לשנה ואני לא אפרט.

    אולי עוד משהו, מירי :
    עוסקים המון בהתפוררות הגוף בעניין של זיקנה,
    היית מפסלת גם את מצב הנפש/נשמה עם השנים והחוכמה ואולי גם ההזדככות ?

    • מירי פליישר

      מבינה לליבך רונית. לכן היה לי קשה להיכנס לטכסטים שאנשים כתבו על הזיקנה.

      רעיון ההישג של הגיל הוא יפה מאוד. אאמץ אותו גם אם הוא אבסטרקטי. אני אוהבת אתגרים רוחניים שכאלה. בחומר.

  17. הי מירי!
    יציקה של חלקי גוף (או מה שנראה ככזו) תמיד מזכירה לי את פומפיי. ואז אני מסיטה את המבט כי הטרגדיה גדולה מדי לצפיה, כמו גם האיום המרומז לשלווה היומיומית שלי. אבל הפעם המשכתי להתבונן והבנתי אחרי כמה שניות גם למה: כי זה בכוונה. הגוף שיצרת לא נתפס בלתי מוכן, במנוסה, במאבק לשימור החיים, בערוותו )naked), אלא בעירומו (nude), כפורטרט מודע, כצילום או שיעתוק טכני כלשהו ללא מגע יד אדם. והיכן האמן? הוא הבוחר, כי בעוד ששברי הפסלים ששרדו מהעת העתיקה מציגים את היופי האידאלי, ושרידי האומללים מפומפיי מציגים את האקראיות- את משלבת בין שניהם כאומרת "הנה הגוף האידאלי האמיתי, זה ששרד וחי את החיים במלואם. הוא זה העומד כעת לתיאור, לתיעוד ולהאלהה. טרחתי טרחה מרובה בכדי לייצר דבר לא-מושלם, בכל מובן שהוא, הנראה (רק נראה) כעומד להתפורר עוד יותר מכפי שהוא היום. ויחד עם זאת המדיום והמסגרת אותה קבעתי הם שיקנו לשריד המדומה הזה את עברו וערכו."
    ואולי האמת, כפי שהיא נחשפת כעת, אודות הגוף המסויים הזה, תגלה את מה שמייחד אותו מהשאר: זוהי הנפש ששוכנת בו והיכולת (והרצון!) שלה לתעד את המיכל בו שוכנה.

    • מירי פליישר

      כל הכבוד עלעלית יעלית
      ניתחת יפה . הנה מצאנו את הרוח שמאחורי החומר. הרוח הנושבת בין גרגרי הגוף ויוצרת. תודה על תשומת הלב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר