בננות - בלוגים / מירי פליישר / שולה כבר לא בוכה
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

שולה כבר לא בוכה

 

 

 

שולה כבר לא בוכה
 
היא כבר לא מיללת. נגמר לה הקול. כל כך הרבה שנים שהיא בוכה.
 
אמה נפגעה בתאונה ושכחה לחודש איך מטפלים בגורים. שלושה- באני,  אפורי ושולה. באני הלכה לגור אצל ש. אמא אוהבת ומסורה. אפורי החתיך העולמי ידע לקחת מה שמגיע ליצור מתוק שכמותו. גנים חזקים. שולה תמיד הייתה מיותרת. שולית . אין מקום בבית. אין מקום בלב. אוכל ויאללה החוצה. תמיד התפלאתי איך היא מצליחה לאכול כל כך הרבה ולא להשמין. ודאי מצאה שיטה לכרסם מעט ולהרגיש בית. בית. בבית היו פליס ופיצפיצון . פליס הלכה והתבגרה בבית. פיצפיצון כדרך הזכרים הלא מסורסים, עם פניו התמימות לתמיד, נעלם, לא לפני שביקר פעם או פעמיים רחוקות זו מזו כאתראה שהוא עומד לנטוש. זה היה אחרי שש.(השני במשפחה) הלך לגור עם חברתו. נותרה פליס, שולה בחוץ (אמה הועברה אחרי המלטה נוספת למקום צפוף אנשים אחר.עם גוריה. השכנים הציבו אולטימאטום)
ואפורי שלא היה מסורס אף הוא , כמו פיציפון נעלם. לא הבנו אז שפעולה כזו יכולה להציל חיי זכרים וגם נקבות.
 
הברירה הטבעית הותירה אותנו עם כמות סבירה של חתולים לטיפול. לפתע הגיע משלוח חדש : באני שבה הביתה יחד עם אחות חורגת חדשה – מימי. ש. נסעה עם בן זוגה מעבר לים לארץ שחתולים לא מסתובבים שם חופשי ונאלצה להיפרד מחמודיה. כסבתא לא אובייקטיבית בכלל עלי לציין שהגיעו שתי חתולות נבונות , מקסימות ומטופחות. כמה קל היה לשקוע באהבה אותן ושוב לשכוח את שולה. אבל לא כך קרה. פליס שהתבגרה מאוד וחלתה באנמיה שלא ידענו על קיומה הלכה לעולמה עם ייסורי נפש איומים שלי. סוף סוף נפתחתי לאהוב חתולים, אחרי שהרגשתי זמן רב רק כבייבי סיטר שלהם וחיכיתי לזמן שאפשר יהיה שוב לקחת כלב. פליס שהפכה לידידתי הקרובה בעדינותה ונאמנותה, הלכה לי. ואני במקום להתחבר למי שקל להתחבר – באני ומימי החלטתי לרפא את שולה מבכיינותה. היא הייתה החתולה הכי מעצבנת בעולם- מבוקר עד ערב מייללת . זה היה נראה כמו פטפוט אינסופי שהיה גורם בסופו של דבר להוציא אותה החוצה. וכשהייתה חוזרת הייתה מתחילה מחדש. החלטתי לאמץ אותה באמת. היא הייתה רגישה אפילו לליטוף, כמי שלא הייתה רגילה ליחס וסימני חיבה, עם כל נגיעה הייתה  מסתובבת בהיסטריה מסביב ליד המלטפת נלחצת ומלחיצה.
 
הטיפול התחיל.כל פעם שישבתי לראות טלוויזיה , קראתי לה לשבת על כרית עלי(כדי שלא תשרוט כמו שחתולים עושים בתנועת גורים יונקים). כל בוקר כשקמתי הקפדתי לדבר אליה ולברך אותה בבוקר טוב, וללטפה כשאני מגישה לה את האוכל . כשאני הולכת לסטודיו אני קוראת לה והיא באה איתי לשבת על אחד הכיסאות. בחדר המחשב והספרים (שהיה פעם אחד מחדרי הילדים) רק לה מותר להיכנס. האחרות מסתדרות היטב בכל מקום אחר בבית.
כמובן שגם בסטודיו אני מקפידה שזו תהיה הטריטוריה שלה בעיקר. כשאני עוזבת את הסטודיו , אני מעירה אותה .
אני משתדלת "לראות" אותה. כמות היללות ירדה בתחילה בחצי ואחר כך כמעט לגמרי.
 
פתאום אני נזכרת  בקיומה של בּוּבה, חתולת אנגורה שהגיעה משום מקום ואבישי הוא אדוניה. "פרה" שמנה ודורסנית שנראית כמו מלכת יופי לשעבר עם פרווה לבנה אלע מרלין מונרו אבל  ממורטטת קצת . טוב למי יש כוח  וזמן לסרק ולטפח כזו קהילה (4).
אני לא אוהבת את בובה בגלל אופייה השתלטני הנובע כנראה גם מגנים שורדניים. היא פשוט אימצה את הבית שריח אוכל חתולים נודף ממנו, חתולה גדולה ושמנה. כשבובה ניגשת לאכול כולם מוזהרים על ידה לזוז, היא מסמנת פטרול אגרסיבי סביבה, ורק אז ניגשת לצלחת.  
 
ביקשתי מאבישי להשקיע חיבובים בבובה שהוא מעריך ואפילו אוהב. כנראה  שהוא מבין מכשפות :), פשוט כדי להקטין את המתח בבית, ואני עם מעט הזמן והכוח מיניתי את עצמי לטיפול צמוד בשולה ובאני, שהן למי שעקב עד עכשיו , אחיות.(אחת הייתה דיירת חצר והשנייה חזרה מש. שנסעה לארץ הקרה ההיא) אני מבהירה לשתיהן שאני לא מוכנה למריבות ביניהן (באני הבינה בעבר שמותר  להתקיף את שולה, כי היא נודניקית וכנראה שיללותיה איימו לחורר גם את ראשה) ולשולה אני מסבירה בקול שקט לא להתקיף את מימי שהיא החתולה העדינה והמאהיבה עצמה מכולן, בגלל גינוני התנועה היפים שלה.(אבישי ממונה על בובה ומימי שרצות אחריו כמו כלבלבות ואנחנו שנינו מרעיפים אהבה נוספת לשתי האורחות –השבות– הקבועות, באני ומימי שאותן כפי שכתבתי קל לאהוב כי קיבלו את היחס האימהי הראוי מש.)
כך קורה ששולה כבר בטוחה במקום שלה אצלי-בעלת הבית, מוגנת רוב הזמן מאחיותיה החורגות והאמיתיות. אני עובדת באזור הבית ותחום שליטתי די רחב(מדברת כבר במושגים פסיכו-חתוליים) שולה בעלת טריטוריה מובהקת משלה- חדר המחשב והכורסא שהיא רק שלה  והסטודיו שלי ,  והשקט יורד על מעוננו.
 
שולה שיללה כמעט 10 שנים והטריפה את דעתנו, שהייתה נשלחת החוצה מרוב עצבים או ננשכת על ידי חתולות הבית האחרות גם כן מרוב עצבים – שלהן, אוכלת או עושה עצמה אוכלת ,20 פעם ביום ולא משמינה, ומוטרפת,
הפכה לחתולה רגועה ואוהבת. כזו שבטוחה בהיותה אהובה.
ואני דואגת להמשיך להבעיר את אש תשומת הלב הקטנה כלפיה ולא לשכוח.
מלווה נאמנה שלי, מבריחת חתולים זרים, מחצר הבית בחירוף נפש והעיקר. שקטה.
 
למרבה הפלא היא הולכת ומאבדת את קולה. הוא נעשה צרוד ואָלטי כזה, כמו מי ששחק את גרונו במצוקה של שנים ועכשיו משהגיע אל המנוחה והנחלה מיתרי הקול שוכחים אט אט את תפקודם.  
מצטערת בשבילה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
לפחות הגיעה אלי ואני אליה ואנחנו שתינו יכולות לנוח. אני נחה מהאשמה שעוררה בי והיא פשוט נחה בעולם. רצויה. 

פוסטים על החתולים שלי
ודש מבובה http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=9948
מימי http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=436
פליס http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=1787
מימי (2) http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=5184
הנסיכה באני http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=9570
אני לא חתולה http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=5621
לומדת לקחת את המקום הראוי לי (פליס ואני) http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1872&blogID=36

 

 

 

14 תגובות

  1. הוי מירי

    חשבתי ששני כלבים זה קשה. התרגלתי ללטף אותם יחד כדי שלא יקנאו, מזל שיש שתי ידיים.

    והערב הכלב מקבל התקפי אפילפסיה בשרשרת. אני כבר סחוטה ומותשת. כמו עם תינוק חולה, רק שהוא יורד לבד מהמיטה ועושה בלגן. ואני מפחדת איזה לילה מחכה לי. על הכנות לפסח אי אפשר אפילו לחשוב. והם כל כך שונאים שאני מנקה ואומרת להם ללכת לחדר אחר, הכלבים הפרימדונות האלה.

    אבל מחר יום חדש ונראה.

  2. יעל ישראל

    יו מירינקה, כמה יפה כתבת עליהן, ובייחוד על שולה. גם אני ראיתי עם מוטל איך הוא הופך לפרח בזכות האהבה, אחרי שהבאתי אותו בגיל 6 חודשים מהגינה למטה כחתול פרוע ותוקפני, יתום מסכן.
    הם כמו פרחים קטנים החתולים האלה.
    וגם שולה יפהפיה בעיני, איזה צבעים יפים יש לה בגוף. שיהיו בריאים הקטנים.
    עכשיו אחרי המכה עם הרבולושן, שמוטל מת ממנו, אני פוחדת לתת את זה לעבדה, שהוא בן 15 ובתת-משקל. ומצד שני, גם אנמיה, שקורית מפרעושים, היא מסוכנת, כמו מה שקרה לפליס. אני ממש במלכוד עכשיו מזה.

    • חנה טואג

      יפה תיאור החתולים ומלא חמלה. את מתבוננת רגישה מאוד, מירי, ושולה מכמירת לב עם הקול ההולך ונאלם שלה

      • מירי פליישר

        חנה יקרה ראיתי שאת מגיבה בנדיבות לאחרים ועכשיו זכיתי אני . תודה על תשומת ליבך.
        חג שמח

    • מירי פליישר

      תודה יעל יקרה. חשובה לי תשומת לב עכשיו לכתיבה שלי. רוצה לפתח את זה (סוד :))
      ייתכן באמת שהאנמיה של פליס היתה המוצצי דם למיניהם למרות שפה ושם קיבלה דוחה פרעושים בקפסולה.
      לפי מה שהבנתי מוטל היה מלקק את החתול הקטן ואולי כך קיבל מנה כפולה דרך הפה?
      שזה טרגי לעצמו
      שולה אכן חתולה יפה. לא נראית כך בצילומים . יש לה פנים כמו למסכה של תיאטרון דל ארטה. בהזדמנות אצלם אותה צילום פורטרט טוב :)

  3. חן קלינמן

    היי מירי,
    ממש חיים שלמים, חתולייה כ"כ מוכרת ואהובה לכל מי שליבו קרוב אצל בעלי חיים אלו תיארת לנו כאן. מאוד יפה איך שלקחת על עצמך גידול מוקפד חתול אחר חתול, בייחוד שולה – וממש ראית איך הגידול ו"החינוך מחדש" נושאים פירות. כמובן הכל תוצר של כבוד, אהבה ויחס אישי שהענקת. איזה יופי. חן

  4. שלום, באתי אמרתי, אני אהבה.
    זה אמנם שם של ספר, אבל מתאים למקרה-שולה.

  5. מירי פליישר

    הגדלתי אהוד מספיק?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר